טונגטפו
 | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| קואורדינטות | 21°12′41″S 175°09′11″W / 21.21139°S 175.15306°W |
| ארכיפלג | איי טונגה |
| נתונים מדיניים | |
| אוכלוסייה | 74,454[1] (2016) |
טונגטפו הוא האי הראשי של טונגה, בו נמצאת בירתו נוקואלופה. האי ממוקם בקבוצת האיים הדרומית של טונגה, שנקראת על שמו, והוא האי המאוכלס ביותר במדינה, עם 74,611 תושבים (נכון ל-2016), שהם כ-70.5% מהאוכלוסייה הלאומית בטונגה, על 260 קילומטרים רבועים (100 מילים רבועים).
טונגטפו הוא מרכז השלטון של טונגה ומושב המלוכה שלה.
התפתחותה הכלכלית המהירה של טונגטפו משכה אליה מהגרים פנימיים רבים.
גאוגרפיה
גודלו של האי הוא 257.03 קילומטרים רבועים (99.24 מילים רבועים) (או 260.48 קילומטרים רבועים (100.57 מילים רבועים) כולל איים שכנים) והוא יחסית שטוח, מכיוון שהוא בנוי מאבן גיר. האי מכוסה באדמה פורייה המורכבת מאפר וולקני מהרי געש שכנים. בחוף התלול בדרום האי, הגבהים מגיעים לממוצע של 35 מטרים (115 רגל), ומקסימום 70 מטרים (230 רגל), ויורדים בהדרגה לכיוון צפון.
מצפון לאי יש הרבה איים מבודדים קטנים ושוניות אלמוגים המשתרעים עד 7 קילומטרים (4.3 מיל) מחופי טונגטפו. לגונות Fanga'uta ו-Fangakakau הסגורות כמעט לחלוטין הן מקומות רבייה לציפורים ודגים שחיים בתוך המנגרובים הגדלים סביב חופי הלגונה. הלגונות הוכרזו כשמורת טבע בשנת 1974 על ידי הממשלה.
אקלים
האקלים בטונגטפו קריר יותר מאשר בשאר טונגה מכיוון שזו קבוצת האיים הדרומית ביותר במדינה. דבר זה גורם לייצור פירות נמוך יותר בטונגטפו מאשר באיים החמים יותר בצפון.
היסטוריה
אנשי לאפיטה
טונגטפו ידוע כבעל אחד הריכוזים הגבוהים ביותר של שרידים ארכאולוגיים באוקיינוס השקט. העקבות המוקדמים ביותר של תרבות הלפיטה (אחד מהעמים האוסטרונזים) שנמצאו בטונגה מתוארכים לסביבות 850–900 לפני הספירה, 300 שנה לאחר הקמת היישובים הראשונים בטונגה. הארכאולוג דייוויד ברלי גילה את כלי החרס מסביב ללגונת פנגאוטה, במרחק 2,000 קילומטרים (1,200 מיל) מממצאי לפיטה שנמצאו בסנטה קרוז באיי שלמה .
טונגה הייתה תמיד מקום מושבה של אימפריית טואי טונגה וקיימים בה אתר של טריליתון, ויותר מ-20 תלי קברים מלכותיים.
אירופאים
טונגטפו גולה לראשונה על ידי האירופים ב-20 בינואר 1643 על ידי אבל טסמן בפיקודו על שתי ספינות, ה-Heemskerck ו-Zeehaen שבהזמנת חברת הודו המזרחית ההולנדית של בטביה (ג'קרטה). מטרות המשלחת היו לשרטט את הים הדרומי והמזרחי הלא ידוע ולמצוא מעבר אפשרי דרך דרום האוקיינוס השקט והאוקיינוס ההודי ולספק נתיב מהיר יותר לצ'ילה. המשלחת יצאה להפלגה מבטאוויה ב-14 באוגוסט 1642. טסמן כינה את האי "t'Eijlandt Amsterdam" (האי אמסטרדם), בגלל שפע האספקה שלו.[2] שם זה כבר אינו בשימוש אלא על ידי היסטוריונים.
המפקד ג'יימס קוק, שהפליג בספינה הבריטית רזולושן ביקר באי ב-2 באוקטובר 1773 (או אוקטובר 1774), וחזר שוב ב-1777, עם אומאי.[3] בביקורם באי השאירו השניים בקר לצורכי רבייה באי. צאצאיהם עדיין היו קיימים בשנת 1789 כאשר ביקר באי באונטי, בפיקודו של פלטשר כריסטיאן.
האזכור המוקדם ביותר של השם Tongatapu (או "Tongataboo") היה על ידי ג'יימס קוק ב-1777, כשכתב את זיכרונותיו עבור שלושת המסעות מסביב לעולם, כרך 1.
ציידי לווייתנים בריטים ואמריקאים היו מבקרים קבועים באי לטובת אספקת מים ועצים. המבקר הראשון שנרשם היה "התקווה", באפריל-מאי 1807. האחרון שידוע היה האלבטרוס בנובמבר–דצמבר 1899.[4]
אתרים מרכזיים
- נוקואלופה - בירת טונגה
- מואה - העיר השנייה בגודלה בטונגאטפו. אתר תלי הקבורה העתיקים וקברי Papae 'o Tele'a.
- לנגי - קברי מלכי טונגה
- מבצר הולה - ממוקם בנוקונוקו - קולוטאו קו הולה - המחוז המערבי של טונגאטפו
- Hūfangalupe - גשר יבשתי טבעי בצד הדרום מזרחי של טונגאטפו
- Pangaimotu - אי נופש קטן
- אתר הנחיתה של קפטן ג'יימס קוק
- שמורת השועל המעופף - הממוקמת ב-Kolovai בצד המערבי של Taungapeka
- Nukuleka - המקום בו משוער כי חיה ההתנחלות הראשונה של לאפיטה בטונגה
- Tupou College - מוסד חינוכי ראשון בממלכה הממוקם במחוז המזרחי של טונגאטפו ליד מלאפו
קישורים חיצוניים
- עובדות על טונגטפו
- תמונות מטונגאטפו
- הגילוי האירופאי של איי טונגה (אורכב 20.04.2012 בארכיון Wayback Machine) מאת בריאן הוקר
הערות שוליים
- ^ "Tonga's population drops to 100,209". Matangi Tonga. 24 בדצמבר 2021. אורכב מ-המקור ב-24 בדצמבר 2021. נבדק ב-24 בדצמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Hooker, Brian (2013). "The European Discovery of the Tonga Islands". Terrae Incognitae. 36: 20–27. doi:10.1179/tin.2004.36.1.20.
- ^ Salmond, Anne (2010). Aphrodite's Island. Berkeley: University of California Press. pp. 291, 412. ISBN 9780520261143.
- ^ Langdon, Robert (ed.) (1984), Where the whalers went: an index to the Pacific Islands visited by American whalers (and some other ships) in the 19th century, Canberra, Pacific Manuscripts Bureau, p.238-9. מסת"ב 086784471X
