טיוטה:אלף החמישי

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו למכלול ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

תבליט שחקקו הרומיים על שער טיטוס המתאר איך אחר חורבן בית המקדש עם ישראל וכלי המקדש נלקחים לגלות,

ובזה תבין סוד נפלא במאמר רז"ל כי ימי הגלות הם אלף שנים וזהו כל היום דו"ה וכו' והנה חורבן בהמ"ק היה סמוך לאלף החמישי וכו' וזהו כמו שאמר הכתוב נתנני שוממה כל היום דו"ה וכו' אלף החמישי, לכן אין הגלות נמשך רק שנים אלו.

— עץ חיים שער לה פרק ה

אלף החמישי הוא התקופה החמישית של תולדות ימי עולם. התקופה מתחילה בשנה ד' אלפים א' לבריאת העולם, ומסתיימת בשנת ה' אלפים. אורך ימי התקופה פרוסה על פני אלף שנים שנחלקים בדרך כלל לשני חלקים של חמש מאות שנה.

מחצית הראשונה של האלף החמישי

בתחילת האלף החמישי בעקבות רדיפת הרומיים ובהמשך הנוצרים, התדלדל הישוב היהודי בארץ ישראל, ורוב בני ישראל ירדו להתיישב בבבל, עד שכמעט לא נשאר שם ושארית לבני ישראל בארץ הקודש. אולם שם בגלות מתוך חשכת הגלות, אדרבא הפציעו האמוראים באור חדש שהוא המשא ומתן בדברי המשנה עד שכבר בערך בחצות ליל אלף החמישי התחדש חידוש לדורות עולם והוא התלמוד בבלי. ומחצות ליל האלף החמישי ככל שהלך והכביד עול הגלות עלינו בעקבות גזירות מלכי פרס על חכמי בבל, ונגמר תקופת האמוראים והתחיל תקופת רבנן סבוראי, וכבר לא היה בכוחם לחלוק על פסקי הקדמונים, אכן שנו את דברי האמוראים וביארו ופירשו את כל הדבר הסתום בתלמוד, והנחילו מתנה לדורות עולם את התלמוד בבלי באופן שלא נשאר בה שום דבר בלתי מבואר ומפורש.

תחילת האלף החמישי הוא סוף דברי ימינו בארץ ישראל עד אשר ישיב ד' את שבות עמו, ומאז והלאה אין לנו שם גם שארית של דברי ימי עם, וקבוץ הנותן נשמה לעם עליה, כי אם פליטת סופרים ואישים נפזרים: התורה לא נתבטלה לגמיר בארץ ישראל גם אז [במשך האלף החמישי] כדרכם של בני ישראל אשר גם כשהאש והעצים לפניהם וגם משעה שהינם מובלים לטבח ס"ת בזרועם ובראש הומיות יקראו, ובשעה שששקטו מעט המים הזדונים קבעו שם גם פירקי על פי חכמים מובהקים בכל סדרי האמוראים,

סדרי המתיבתא ובתי הוועד והוראה של שמעתא וב"ד כולל סנהדרין וסמוכים כל אלה כבר בטלו ולא היה שם דבר מכל זה מאז והלאה וגם כל סדרי המעשים כבר נתפוצצו ולא יכלו להתנשא עוד לרוח עם ארצו, הננו נפרדים מארצינו האהובה, אשר מהימים ההם ואילך חדלה להיות עוד החולצת שד לבניה, בלב נשבר הננו יוצאים מארצינו ומערי הקדש, וכו' ויגלו את מסך יהודה, ויהרסו את כל מועדי אל בארץ, אז נפזרו עצומיהם ולא הי' להם עוד לא חוף לאניתם, ולא נקודת הכובד, הרוח הגדול הנותן נשמה לעם עליה נלקח מהם, וישארו כאישים נפזרים באין מעמד, עד כי נשקע קולם לגמרי:

שונאי ישראל בימים ההם חשבו בלבם כי כבר עקרו משורש את ישראל בכלל, אותו ואת תורתו, וירם לבבם כי השיגו מטרתם, אחרי אשר כל הבארות אשר חפרו שם עבדי אלקי אברהם סתמום פלשתים, אבל טעו בחשבונם תורת ישראל איננה בור מקוה מים אשר אפשר למלאותה עפר, מעין מים חיים היא, אשר אם סביב שתו עליה הנה היא בוקעת ויורדת, ותעשה דרכה גם בארץ מתחת, ופתאום מעפר אחר תצמח, והנה היא בוקעת ועולה, ומימיה ירומו, וישובו להחיות עם רב:

כבר הוכן הסוכך לתורת ד' ולהאומה בכללה בארץ בבל, ובימים ההם נחו שקטו שם על מי מנוחות, והנגרשים והנרדפים נוספו על אחיהם וגם ראשי חכמי ארץ ישראל שבו ויהיו למשפיעים במדה גסה בארץ בבל, וילוו על חכמי בבל, לבנות יחד בהיכל ד', והמה באו בבלה בעיקר ימי סוף סידור התלמוד, ואחר זה בראשית ימי חתימת התלמוד, ומאת ד' היתה נסיבה כי נקבצו באו כל הכוחות יחד, ויהי להם אז שפה אחת ודברים אחדים ויהי הדבר לאות ולמופת בישראל כי גם ברוגז רחם יזכור ד' בכל הנוגע לתורה וגם בשעה אשר זעם ד' יקומם את כל הריסותה וכסא כבוד ינחילנה להיות עומדת לעד לעולם:

שער האגדה

עולם הרמז

טבלית הקיסר אנסטסיוס הראשון שמלך בכיפה אחר חצות ליל אלף החמישי

באלף החמישי אחר חורבן הבית שני מושלות בארץ הנבחרת, פעם זה ופעם זה, מאן דאלים גבר וכו'. והתנינים הגדולים שנבראו בזה היום החמישי, היו רמז לקיסרים ומלכי האדמה הגדולים והעצומים, שהיו מולכים בכיפה וכובשים תחתיהם שאר המלכיות. ומהם אותם שגברו באלף החמישי

— אברבנאל בראשית ב ג

הראשונים ביארו שכל מה שברא הקב"ה בכל יום ויום מששת ימי בראשית מרמז כנגד המעשים שיקרו לעתיד בהאלף שנה המכוון כנגד אותו יום של בריאת העולם.

ועל פי זה כתב הרמב"ן כי בזה שברא הקב"ה ביום החמישי את הדגים ואת העופות, רימז על האלף החמישי שבו ימשלו האומות העולם באכזריות רבה על בני ישראל, ויהיו נדמים בני ישראל לדגי הים ולעופות השמים שכל הרוצה לתופסו יוכל לקחתו ולעשות בו מה שרוצה.

וכעין זה כתב רבינו בחיי שבמשך כל ימי האלף החמישי יהיו בני ישראל שרויין בגלות בין מלכים ושולטים הדומים באכזריותם לדגי הים ולעופות השמים האוכלים אחד את השני.

והאברבנאל על פי דרכו ביאר, שבזה שברא הקב"ה ביום חמישי שני בריאות, דגים ועופות, רימז על שני הממלכות של בני אדום ובני ישמעאל נלחמים על ממשלתה של ארץ הקודש, פעם הבני ישמעאל גוברים ופעם הבני אדום גוברים, והדגים מרמזים על בני ישמעאל שמרבים יותר בפריה ורביה כדגים, והעופות מרמזים על בני אדום המצוייר על דגלם נשר מעופף בשמים, עוד ביאר שבריאת התנינים הגדולים ביום החמישי מרמז על הקיסרים הגדולים והעצומים שקמו במשך האלף החמשי ומלכו בכיפה וכבשו תתתם כל שאר המלכים שבעולם.

וביום החמישי אמר ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף. וכנגדו היו באלף החמישי אחר חורבן הבית שני מושלות בארץ הנבחרת, פעם זה ופעם זה, מאן דאלים גבר. וכענין שאמר ותעשה אדם כדגי הים כרמש לא מושל בו. והנה שרץ הים רומז לאותן האומות, אשר לרבויין ושטיפתן בזנות ופריה ורביה נמשלו לשרצים. ועוף יעופף על הארץ רומז על המלכים, אשר עוד היום הזה מצויר על הנס שלהם נשר מעופף גדול הכנפים, והתנינים הגדולים שנבראו בזה היום החמישי, היו רמז לקיסרים ומלכי האדמה הגדולים והעצומים, שהיו מולכים בכיפה וכובשים תחתיהם שאר המלכיות. ומהם אותם שגברו באלף החמישי

— אברבנאל בראשית ב ג

ודע והבן כי שבעת ימי בראשית אלה מבארים לנו מה שעבר ורומזים לנו על העתיד, והנה הם כנגד שיתא אלפי שני וחד חריב, ודרשו חז"ל (בראשית רבה ח, ב) יומו של הקב"ה אלף שנה שנאמר (תהלים צ, ד) כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול, ודבר ברור הוא שבכל יום ויום מששת ימי בראשית אלה הוא רומז לדברים העתידין להיות בעולם באותו האלף שכנגד היום וכו'. יום חמישי כנגדו אלף החמישי שבו היינו שרוין בגלות בין העובדי גלולים שהן נמשלות לנפש חיה הרומשת, וכולו מתחילתו ועד סופו היה לנו בו גלות, ועל כן לא נאמר ביום חמישי ויהי כן לפי שאין גלותנו לעולם אבל אחריתנו לגאולה, ואימתי ביום ששי שיבוא משיח שהזכיר כנגדו נעשה אדם:

— רבינו בחיי בראשית ב ג

אשר ברא אלהים לעשות - ודע, כי נכלל עוד במלת "לעשות", כי ששת ימי בראשית הם כל ימות עולם, כי קיומו יהיה ששת אלפים שנה (ר"ה לא), שלכך אמרו (ב"ר יט ח) יומו של הקב"ה אלף שנים וכו' .ביום החמישי שרצו המים נפש חיה, ועוף יעופף על הארץ, רמז לאלף החמישי המתחיל קע"ב שנה אחר חרבן הבית, כי בו ימשלו האומות, ויעשה אדם כדגי הים, כרמש לא מושל בו, כלו בחכה העלה, יגורהו בחרמו ויאספהו במכמרתו, ואין דורש את ה'

— רמב"ן בראשית ב ג

עולם הסוד

בספרי קבלה מבואר שעניינו של האלף החמישי קשור למידה החמישית של הנהגת השם יתברך ששמה הוד, והאלף החמישי הוא התקופה של אלף שנות גלות שנגזר על בני ישראל, כמרומז במה שכתוב והודי נהפך עלי למשחית (דניאל י ח), והיינו שבאלף החמישי נהפך כביכול מדת ההוד לדוה כיון שהוד ודוה הם אותיות מתחלפים, ועל זה קוננים במגילת איכה (א יג) כל היום דוה, שבמשך כל תקופת אלף החמישי נדמית כנסת ישראל לאישה דווה.

א"ל רבי יוסי וכו' יומא חד גלותא דכנסת ישראל ולא יתיר, דכתיב נתנני שוממה כל היום דוה,

— זוהר הקדוש חלק א דף קטז ע"ב

ובזה תבין סוד נפלא במאמר רז"ל כי ימי הגלות הם אלף שנים וזהו כל היום דו"ה וכו' והנה חורבן בהמ"ק היה סמוך לאלף החמישי שהוא וכו' וזהו כמו שאמר הכתוב נתנני שוממה כל היום דו"ה כי מהוד נהפך לדו"ה שהוא אלף החמישי לכן אין הגלות נמשך רק שנים אלו כמ"ש בזוהר ולא ילטו עממין בישראל יותר מאלף שנין כי אין להם אחיזה רק בהוד לבד

— עץ חיים שער לה פרק ה

עולם הפרד"ס

משנת רבי צדוק הכוהן

באלף החמישי דווקא מתוך חושך הגלות יצא אור גדול של התורה שבע"פ

על דרך החסידות ביאר ר' צדוק הכהן שבאלף החמישי דווקא מתוך חושך הגלות יצא אור גדול של התורה שבע"פ.

והוא האור דתורה שבעל פה המתגלה מתוך החושך המעלים דעל כן נקרא תלמוד בבלי במחשכים כמו שאמרו בסנהדרין (כ"ד.) ועליהם אמר (ישעיה ט', א') העם ההולכים בחושך ראו אור גדול, שדרשוהו בתנחומא (פרשת נח שם) על תורה שבעל פה ובעלי התלמוד, ודלעתיד לבוא נאמר עליהם (שופטים ה', ל"א) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, שאין לומד אותה אלא מי שאוהב השם יתברך בכל לבו עיין שם באורך: (ישראל קדושים י')

העם ההולכים בחושך ראו אור גדול אלו בעלי וכן אמרו (סנהדרין כ"ד.) במחשכים הושיבני (איכה ג' ו') זה תלמודה של בבל, כי התלמוד הוא העיון במעמקי דברי תורה שהיא עמוק מי ימצאנה (דברי סופרים לו')

שעיקר התפשטות הדברי תורה היה בגלות בבל והוא כנגד מדת הוד וכו' ובאלף החמישי שהוא כנגד מדת הוד היה עיקר השעבוד ועול גליות שהאלף זה עבר כולו בחורבן. ועל זה אמר כל היום דוה שהו"ד נהפך לדו"ה כמו שכתב בזוהר הקדוש (ח"א קי"ז א' ועוד) ומכל מקום דייקא באלף זה היו רוב האמוראים וחתימת תלמוד בבלי שהוא עיקר תורה שבעל פה ורוב גדולי הראשונים (פרי צדיק תבא י"ז)

ואיתא (זח"ג רמג א) דאלף החמישי הוא שכתוב כל היום דוה וכו'. והתחילו אז דורות האמוראים ויסוד תלמוד בבלי מכי אתא רב לבבל והיה התפשטות תורה שבעל פה שהוא ממדת הוד וסבלו ישראל אז גזירות רבות ונתקן תיבת דו"ה להיות הו"ד. והאלף החמישי כנגד מדת הוד כידוע. (פרי צדיק לחנוכה ג')

ברעיא מהימנא וכו' נתנני שוממה כל היום דוה הוד דוה אתהדר וכו'. הוא על פי שאמרו (רע"מ פנחס רמ"ג א') וכו' דאיהו הוד דביה אתמר נתנני שוממה כל היום דוה הוד מסטרא דהוד אלף חמישאה אשתארת בי מקדשא חרבה ויבשה וכו' מכל מקום באלף הרביעי וכו'אף שהיה בו ב' החרבנות מכל מקום עמד בו ברוב האלף הב' בתי המקדשים דבית המקדש ראשון עמד בו של"ח שנים והבית שני עמד בו כל הת"כ שנים. מה שאין כן אלף החמישי שכולו חרוב. וזהו מה שאמר ברעיא מהימנא הנ"ל וכו' דאיהו הוד דביה אתמר נתנני שוממה כל היום דוה דהוד נהפך לדוה חס ושלום. וכן כתב בזוהר הקדוש (ח"א קט"ז ב') ובג"כ שכיבת לעפרא כל ההוא יומא דנא ומאן איהו אלף חמישאה וכו'.באלף החמישי כל האלף כולו אשתארת בי מקדשא חרבה ויבשה. וכו' ובאלף החמישי שכנגד הוד אז דוקא כל היום דוה. ועל זה בא הנחמה זו החמישית שכנגד הוד ואומר הנביא כי רבים בני שוממה מבני בעולה. שבאלף החמישי היה דייקא עיקר התפשטות כח תורה שבעל פה אף שהתחיל עוד באלף הרביעי וכו' מכל מקום באלף החמישי התחיל הזמן של האמוראים שהם היו עיקר התפשטות מלחמתה של תורה. וכן בסוף אלף החמישי היו אז הרבינו תם ובעלי התוספות שהם הרימו הפלפול אחר הגמרא וכמו שאמר בקבלת הראב"ד ז"ל. וזה כי רבים בני שוממה שדייקא על ידי הרב כעס זכו לרוב חכמה שהוא תורה שבעל פה: וכן ביום החמישי מז' ימי בראשית שהוא נגד מדת הוד נזכר פעם ראשונה בתורה הלשון חיים נפש חיה ישרצו המים ואין מים אלא תורה (ב"ק י"ז.) נפש חיה והוא דגים וישראל נמשלו לדגים דאיתא (בר"ר פ' צ"ז) מה דגים גדלים במים וכיון שיורדת טפה אחת מלמעלה מקבלין אותה בצמאון וכו' כך ישראל גדלים במים בתורה כיון ששומעין דבר חדש מן התורה הן מקבלין אותו בצמאון כמי שלא שמעו דברי תורה מימיהן. וזהו נפש חיה, היינו ריבוי בתורה. אמרו בגמרא (מגילה כ"ט.) ואהיה להם למקדש מעט אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל ור"א אמר זה בית רבינו שבבבל, והיינו רב שהיה בתחלת אלף החמישי ובאלף הזה היה עיקר התפשטות תלמוד בבלי. (פרי צדיק כי תצא י"א)

מדת הוד למלכות וכו' שהוא הוד מלכותו יתברך וכו' ונאמר (דברים ל"ג, י') הן יורו משפטיך ליעקב וגם הוא הוד מלכות כמו שאמרו (גיטין ס"ב.) מאן מלכי רבנן ונאמר (משלי ג', ל"ה) כבוד חכמים ינחלו. (תקנת השבין ה')

והוא ענין מה שאמרו בתיקוני זוהר (תיקון יג) תמינאה בהודאה כו', ודא הוד ודאי כו', וביה שבח משה אז ישיר משה בגין דאיהו הוד דיהיב למשה וכו', וכך הוא בזוהר הקדוש בכמה מקומות. וכו' הענין דנצח מקו ימני והוד מקו שמאלי והוא תורה שבכתב מימינא ותורה שבעל פה משמאלא וכמו שאמרו בתיקוני זוהר (תיקון כא) מימינא אתיהיבת אורייתא דבכתב ומשמאלא אתיהיבת אורייתא דבעל פה (פרי צדיק לחנוכה ב')

וידוע מהאריז"ל דדוה בהיפך אתוון הוד שהגלות הוא ממידה זו (זוהר ח"ג רפב. ושאר מקומות) והיינו כי הוד נקרא זיו ויופי הבולט מחוץ לעין רואים ולא אור פנימי לבד וכענין קרני הוד דמשה וכן אהרן הכהן ברזא דהוד הוצרך לבושים לכבוד ולתפארת. (רסיסי לילה י"א)

לזה תמצא בעונותנו הרבים עיקר התגברות האומות על ישראל בשמדות וגזירות משונות היה באלף החמישי, הוד, כל היום דוה, כמו שאמר הכתוב [דניאל י ח] והודי נהפך למשחית

— בני יששכר - מאמרי חדשי כסלו טבת - מאמר ד

תקופת חייו של אלף החמישי על ציר הזמן

‏

ערך זה מכיל דפי טיוטה וניסוי וטעייה של ניסוח המבט התורני  בנושא חילוניות.