טיוטה:חרם השפות בירושלים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חרם השפות בירושלים הוא חרם שהוטל בירושלים בשנת תרל"ט על ידי כמה רבנים בראשם רבי יהושע לייב דיסקין, על לימוד שפות זרות ככלל ואנגלית בפרט, כחלק מהמאבק בחדירת ההשכלה לתוככי העיר ירושלים.

רקע

בסוף המאה התשע עשרה התמודדה היהדות החרדית עם תנועת ההשכלה שהתגברה מאד באירופה והחלה גם לתת את אותותיה בארץ ישראל. מנהיגי הדור בירושלים יצאו למאבק.

בשנת תרט"ז לאחר שבית הספר למל החל לפעול ברובע היהודי בעיר, הטילו רבני העיר חרם על לימוד בבית הספר. בין החותמים על כתב החרם נמנו רבי ישעיה ברדאקי, רבי יוסף זונדל מסלנט, ורבי נחום משאדיק. לאחר מכן, בשנים תרכ"ב, תרכ"ה, ו-תרל"ב הוציאו מנהיגי היישוב שוב ושוב כתבים בכדי לחזק את החרם, וכן בכדי להרחיב את החרם שיכלול גם פתיחת בתי ספר אחרים המלמדים מקצועות.[1]

בשנת תרל"ח לאחר עלייתו לארץ ישראל של הרב דיסקין, הכריזו הרבנים על חרם השפות,[2] במה שהיווה כעין חיזוק לחרמות שהוטלו בשנים שלפני כן.

ישום החרם

באזור שנת ה-1880 תמך יחיאל מיכל פינס שהיה נציג ועד "מזכרת משה מונטיפיורי" בארץ ישראל, בבית היתומים של ד"ר זאב וילהלם הרצברג, בו לימדו שפות זרות, בניגוד לחרם. בתגובה, קנאי ירושלים הוציאו חרם כנגד פינס. כשנה לאחר מכן, כאשר הקים פינס מוסד ששילב לימודי מלאכה ותורה הוצא כנגד פינס חרם שני, הפעם השתתף הרב דיסקין בעצמו בהטלת החרם. רוב רבני ירושלים לא קבלו את החרם, והרב שמואל סלנט יצא בביקורת על מטילי החרם וטען שהקנאים הסיתו את הרב דיסקין[3]. לבסוף, הרב שמואל סלנט עמד בראש בית-דין שהתיר את החרם על פינס, בטענה ”שלא נתקבל האיסור הזה ולא פשט איסורו ולא נתבטלה אפילו תפילה אחת (לפי הנשמע) מאותו יום שנעשה האיסור עד היום... וגם אנשי חו"ל וכמה רבנים גדולי הדור וגבירים ראשי קהילות ישראל צועקים ככרוכיא על הדבר הזה...” (מלשון "נוסח ההיתר".)

המצב כיום

כיום החרם כמעט ואינו מיושם בפועל וברוב החוגים אין נמנעים מלימוד שפות זרות בירושלים.

בין הנימוקים לטענה שהחרם אינו נוהג כיום, נמנים בין השאר הנימוקים הבאים:

  1. היו שטענו כי החרם חל רק בתוככי גבולות ירושלים העתיקה של אותם ימים[4]
  2. הרב קוק כתב במכתב בשנת התרע"ד שהחובה לציית לחרם היא רק כל עוד החרם משרת את מטרותיו, ובמקרה דנן המלחמה בהשכלה, אך היות וכיום אין החרם מסייע במטרה זו ואף להפך הוא פוגע במטרה על ידי כך שנמנעת האפשרות מבתי ספר חרדים להתחרות עם בתי הספר הכלליים, אין סיבה לקיים עוד את החרם[5][6]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים