טייגר היל
_1939.jpg) | |
| "טייגר היל" על חוף תל אביב | |
| ארגון | המוסד לעלייה ב' |
|---|---|
| קורות ההפלגה | |
| נמל המוצא | נמל וארנה, בולגריה |
| מספר מעפילים | 711 |
| רב החובל | יווני בשם וורינקוס ובהמשך, כתריאל יפה |
| מפקד האונייה | כתריאל יפה |
| יום היציאה | 17 ביולי 1939 |
| נתוני האונייה | |
| סוג האונייה | אוניית נוסעים, אוניית משא |
| מספנה | A McMillan & Son |
| הושקה | 4 בספטמבר1887 |
| בעלים קודמים |
Vapeur Panhellenique Panhellenios (1887 -1916) Pandelis Brothers (1916 -1930) Hellenic Coast Lines (1930 - 1938 T. Papadimitriou (1938 - 1939) General Steamshipping Co. (1939) |
| שם קודם | ELLINICO YPETHRO (1938), KYPROS (1935), CYPRUS (1933), PILION (1930), EUSTRATIOS (1916), THRAKI (1910) |
| תאריך רכישה | 1939 (נחכרה) |
| אורך | 80.5 מטרים |
| רוחב | 10.4 מטרים |
| הנעה | קיטור |
| מצבה כיום | נגרטה |
טייגר היל הייתה אוניית המעפילים שהגיעה לארץ ישראל ב-1 בספטמבר 1939, היום בו פרצה מלחמת העולם השנייה.
תולדותיה
הרקע המדיני להפלגה
החל משנת 1933, בעקבות התגברות המתיחות הפוליטית באירופה, ורדיפות היהודים בגרמניה הנאצית, ובכלל זה חוקי הגזע, ואירועי ליל הבדולח, פעל היישוב על זרמיו השונים, ויזמים פרטיים, להציל יהודים מאירופה באמצעות ההעפלה. בתחילת 1939 חלה תמורה בעמדת המוסדות הרשמיים של היישוב כלפי מפעל ההעפלה. עד אז ההעפלה הייתה שנויה במחלוקת שמא היא מזיקה לעניין הציוני אצל בריטניה ושלטונות המנדט. אבל התנערות ההדרגתית של הבריטים ממחויבותם להצהרת בלפור על בית לאומי לעם היהודי ולעקרונות כתב המנדט בארץ ישראל, שהגיעה לשיאה בספר הלבן (1939), וכן הלחץ הגובר והולך על יהדות אירופה הביאו להגברת פעילות העפלה על ידי ההגנה, ולהקמת המוסד לעליה ב'.
רכישה והכנות
"טייגר היל" הייתה אוניית קיטור, שנבנתה בסקוטלנד בשנת 1887. נחכרה על ידי המוסד לעלייה ב' להעלאת פליטים יהודים לארץ ישראל. צוות הימאים של האונייה היה יווני.
לנמל קונסטנצה שברומניה, נקבצו מרחבי רומניה כ-200 פליטים יהודים במטרה לעלות על ה"טייגר היל". פעילי המוסד לעלייה ב' חששו מחשיפת התכונה לקראת ההפלגה משום הלחץ של הבריטים, שהתנו רכישת נפט רומני באכיפת האיסור על הפלגת אוניות מעפילים מנמלי רומניה. על כן, הנחו את הפליטים להסתוות כתיירים, להימנע משיחה בעברית או יידיש בפומבי וממטען עודף. בנוסף, 501 פליטים יהודים מפולין בהנהגתו של לוי שוורץ, שליח המוסד לעלייה ב', הגיעו לנמל קונסטנצה בקרונות רכבת חתומים, בהם שהו שבוע מרגע שאושר מעברם מפולין לתחומי רומניה ועד לעלייתם לסיפון האונייה.
שרלו אשכנזי, שליח המוסד לעלייה ב' בבולגריה, שעמד בקשרים עם גורמי הביטחון הבולגריים, הצליח להשיג את אישורם להפלגת הספינה מנמל וארנה. הקונסיסטוריה היהודית של בולגריה דרשה מאשכנזי להעלות על "טייגר היל" גם יהודים בעלי דרכון ננסן, שהיו מיועדים לגירוש על ידי שלטונות בולגריה. לבסוף התארגנה רשימת מעפילים משולבת שהורכבה משתי קבוצות: האחת, חברי תנועות הנוער והשנייה, המיועדים לגירוש.[1]
ההפלגה
ב-17 ביולי 1939 הפליגה הספינה מנמל וארנה שבבולגריה כשעל סיפונה 52 מעפילים.[2]
בשל המעקב הבריטי וחשיפת התוכנית להפלגת "הטייגר היל" נאלצו פעילי המוסד לעליה ב' ברומניה ובראשם רות קליגר-עליאב, להתמודד עם האיסור שהטילה הממשלה הרומנית על הפלגתן של ספינות מעפילים מנמלי רומניה. במאמץ רב מצד פעילי המוסד, בלחץ הקהילה היהודית בבוקרשט, וכתוצאה מהסכם על קיזוז מספר הנוסעים ב"טייגר היל" ממכסת העולים שהבריטים התירו כניסתם לארץ ישראל, אושרה ההפלגה.[דרוש מקור] הספינה עגנה בנמל קונסטנצה, עלו אליה 659 מעפילים נוספים וב-3 באוגוסט 1939 הפליגה לארץ ישראל.
לאורך הדרך סבלו הנוסעים מצפיפות רבה, ממחסור במים ומזון. ושניים מהם נפטרו במהלך ההפלגה ממחלות: שחפת ודיזנטריה. האונייה ביקשה סיוע ותרופות בנמלים שונים, אולם נענתה בשלילה.
כיוון ש"הטייגר היל" נחכרה במאמצים רבים ותמורת ממון רב, ואובדנה לא רק שהיה מחייב פיצוי לבעליה אלא גם השגת אונייה חלופית לסבבי הפלגות נוספים, משימה קשה ביותר באותם ימים, תכננו המארגנים להוריד את המעפילים לספינה הקטנה מחוץ למים הטריטוריאליים של ארץ ישראל, ובכך לא להסתכן במעצרה.
בסוף חודש אוגוסט קרבה האונייה לחוף עתלית מחוץ למים הטריטוריאליים, שם המתינה להם הספינה "פוסידון".[3] מעפילים רבים מ"טייגר היל" עברו אל "פוסידון", כנראה מעל ליכולת התפוסה של הספינה והיא איבדה את יציבותה. על כן, הוחזרו המעפילים אל "טייגר היל".[4] אחר כך, החליט רב החובל היווני להפליג לנמל ביירות, כדי לטעון באונייה פחם. בביירות קבל פיקוד האונייה מברק לפיו אוניית מעפילים אחרת בשם "פרוסולה" ועל סיפונה כ-600 יהודים מצ'כיה, תקועה שוהה מול חופי העיר. מפקדי "טייגר היל" החליטו לחלץ גם אותם. רב החובל היווני סירב למלא את המשימה החדשה, ומהארץ נשלח להחליפו כתריאל יפה איש ההגנה ומחלוצי הימיה העברית. לאחר העלאת נוסעי "פרוסולה" על ה"טייגר היל" הגיע מספר הנוסעים עליה לכ-1,400 נפש.
פעם נוספת ניסתה הספינה להוריד נוסעים מול חוף נבי יונס ונתקלה במארב של ספינת משמר בריטית. הבריטים קראו לספינה לעצור; הקברניט, כתריאל יפה, תמרן אותה לאחור בניסיון לחלץ אותה ללב ים. הבריטים פתחו באש. שניים מנוסעי האונייה: ד"ר רוברט שניידר וצבי בינדר נהרגו מהאש הבריטית, וארבעה עשר מעפילים נפצעו.
העלאתה בחוף תל אביב
מפקדת ההגנה החליטה לשים קץ לתלאותיה של ה"טייגר היל" ובצעד החלטי והפגנתי להעלותה על שרטון מול חופי תל אביב, כפי שנהגה אוניית מעפילים אחרת (שאורגנה על ידי פעילים של התנועה הרוויזיוניסטית) "פאריטה" - במסגרת עליית אף על פי, שבוע קודם לכן. ב-1 בספטמבר, הועלתה "טייגר היל" על שרטון בחוף תל אביב מול שכונת מחלול א'.
כ-25 מהנוסעים הצליחו לרדת ממנה, לחמוק לחוף ולהתערב בקהל תושבים שירדו אל החוף מתל אביב ונאספו, בין השאר לשם כך. שאר המעפילים נתפסו בידי הצבא הבריטי ונכלאו במחנה עתלית.
אובדנה
האנייה ההרוסה עמדה מספר שנים על חוף תל אביב ולבסוף פורקה באמצעות פיצוץ ושבריה פונו מהחוף כדי לאפשר את הקמת המרינה בתל אביב.
הנצחת האונייה
"טייגר היל" הונצחה בשני אתרים בחוף תל אביב. האתר האחד, מול האתר בו הועלתה הספינה על שרטון, בסמוך לשכונת מחלול א, בו ניצב כיום מלון "הרודס"; למרגלות כותלו הפונה אל החוף הוצבה אנדרטת מתכת לזכר האנייה ועלייתה על החוף. האתר השני, הוא השביל היורד מרחוב הירקון לרציף הרברט סמואל בתחומי גן ההעפלה שבכיכר לונדון נקרא על שמה: "מורד טייגר היל".
פרשת האונייה אוזכרה ביצירה העברית בסוגה ספרותית ואוטוביוגרפית. הספר המפלט האחרון, של רות קליגר-עליאב, מתעד את פרשת רכישת האונייה, עלילותיה בים התיכון וההכרעה שנקבלה להעלותה על החוף, מנקודת מבטה של אשת המוסד לעלייה ב' שלקחה חלק מרכזי במבצע. "טייגר היל" נמצאת ברומן ההיסטורי הים שמעלינו של אמנון רובינשטיין. תיאור מסעה של "טייגר היל" ועגינתה בחוף תל אביב שימש רקע היסטורי לספר נוילנד של אשכול נבו.
לקריאה נוספת
- רות קליגר-עליאב ופגי מן, המפלט האחרון, תל אביב: הוצאת עם עובד, 1976.
- אמנון רובינשטיין, הים שמעלינו, תל אביב: הוצאת שוקן, תשס"ז-2007.
- תמר ברגמן, רב חובל שב אלייך – סיפורו של כתריאל יפה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תש"ן.
- אשכול נבו, נוילנד, הוצאת זמורה-ביתן, 2011.
קישורים חיצוניים
- יחיאל וילנאי, טייגר היל, דבר, 18 באפריל 1962
- יהודה לפידות, טייגר היל, באתר דעת
- שלמה שפי, תולדות הפלוגה הימית של הפועל תל אביב, באתר הפועל תל אביב
- תצלומים של טייגר היל, באתר הארכיון הציוני
- מידע על האונייה, באתר clydesite
הערות שוליים
- ^ שלמה שאלתיאל, מארץ הולדת למולדת, עלייה והעפלה מבולגריה ודרכה בשנים 1939-1949, תל אביב: הוצאת עם עובד, 2004, עמ' 34, 300.
- ^ שלמה שאלתיאל, מארץ הולדת למולדת, עלייה והעפלה מבולגריה ודרכה בשנים 1939-1949, תל אביב: הוצאת עם עובד, 2004, עמ' 276.
- ^ "פוסידון" הפליגה פעמים אחדות עם מעפילים (הפלגות שנקראו פוסידון א' ופוסידון ב').
- ^ ראו: בספריהם של אבנרי והלל ירקוני.
