טיסה 814 של אינדיאן איירליינס
 | |
| מטוס האיירבוס A300 של אינדיאן איירליינס כמה ימים לפני חטיפתו | |
| תאריך | 24 בדצמבר - 31 בדצמבר 1999 |
|---|---|
| מיקום | נחטף במרחב האווירי ההודי, בין קטמנדו לניו דלהי. נחת באמריטסר; לאהור; דובאי וקנדהאר. |
| המעורבים באסון | |
| איירבוס A300 | |
| סוג | חטיפת מטוס |
| שייכות | אינדיאן איירליינס |
| מוצא | קטמנדו, נפאל |
| יעד | ניו דלהי, הודו |
| נוסעים | 176 |
| אנשי צוות | 15 |
| הרוגים | 1 |
| פצועים | 17 |
| ניצולים | 190 |
טיסה 814 של אינדיאן איירליינס, הייתה טיסה של חברת אינדיאן איירליינס במטוס האיירבוס A310 אשר נחטף בשמי הודו בידי ארגון הטרור הפקיסטני חרכת אל-מוג'אהדין (אנ') בדרכו מקטמנדו, נפאל לניו דלהי, הודו ב-24 בדצמבר 1999.
החטיפה
בשעות צהריים, המריא המטוס מנמל התעופה הבינלאומי טריבהוואן, נפאל, בדרכו לנמל התעופה הבינלאומי אינדירה גנדי, הודו. לאחר שנכנס למרחב האווירי של הודו בשעה 17:30, נחטף המטוס בידי 5 מחבלים חמושים באקדחים, אחד מהם פרץ לתא הטייס והורה לקברניט לטוס מערבה מעל לקנאו לעבר לאהור. אולם, מכיוון שידע הטייס שכמות דלק לא תספיק לטיסה כה ארוכה, הודיע הקברניט לחוטפים שתחילה עליהם לנחות באמריטסר כדי לתדלק.
בנמל התעופה באמריטסר, ביקש הטייס שיתדלקו את המטוס. המטוס עמד שם במשך מעל 45 דקות, אולם, לא נעשו מאמצים מיוחדים לחילוץ הנוסעים. משטרת פנג'אבית המקומית, נערכה לשחרור הנוסעים, אך לא קיבלו אישור לפעולת חילוץ. בסופו של דבר, נשלחה מכלית דלק אל עבר מסלול הטיסה כדי שלא לאפשר להמראת המטוס ובכך לעכב את תהליך המשא-ומתן בין הצדדים ולהביא לשחרורם של השבויים. מכלית הדלק החלה לזנק לעבר המסלול ופקח הטיסה הורה לטייסים להתקדם באטיות לעבר המסלול. המכלית הגיעה לעצירה פתאומית מוחלטת, מה שעורר חשד בקרב החוטפים ואילצו את הטייסים להמריא מיד ללא אישור ממגדל הפיקוח. המטוס כמעט שפגע במכלית.
המטוס המריא מאמריטסר וטס לכיוון מערב. בשל כמות דלק נמוכה, ביקשו הטייסים לנחות נחיתת חירום בלאהור, פקיסטן. תחילה, סירבו בפקיסטן לבקשה ואף כיבו את כל האורות בנמל התעופה. משהבינו שהמטוס עלול להתרסק אם לא ינחת מיד, הדליקו הפקיסטנים את אורות נמל התעופה ואישרו למטוס לנחות. מעט אחרי נחיתת המטוס בלאהור, דרשה הודו מפקיסטן לוודא שהמטוס לא יעזוב את הנמל ושיספקו מסוק לנציב העליון של הודו באסלאמאבאד כדי שיוכל להגיע ללאהור כמה שיותר מהר, אך כשהגיע המסוק לזירה, המטוס החטוף כבר המריא לאחר שתודלק וקיבל אישור להמריא. המטוס עמד שם במשך שעתיים וחצי ופקידים פקיסטניים סירבו לבקשת הטייסים להרשות להורדת כמה נשים וילדים.
בשעה 22:32, המריא המטוס מלאהור בדרכו לדובאי. כשנחת, שוחררו 27 נוסעים. החוטפים גם שחררו את גופתו של פצוע בן 25 במצב קשה שנדקר על ידי החוטפים מספר פעמים ומת בטרם נחת המטוס בבסיס אלמנהאד בדובאי. בקשת אישור מבצע קומנדו לשחרור המטוס על ידי חיילים הודיים, נדחתה על ידי ממשלת איחוד האמירויות הערביות.
לאחר שהמטוס נחת בקנדהאר, רשויות הטליבאן הציעו להיות מתווכים בין הודו לחוטפים. תחילה, האמינה ממשלת הודו לרשויות הטליבאן. אך מאחר שהודו לא הכירה במשטר הטליבאן, היא שלחה פקיד מהנציבות העליונה שלה באסלאמאבאד לקנדהאר. היעדר קשר קודם בין משטר הטליבאן להודו סיבך את תהליך המשא ומתן.
עם זאת, כוונות הטליבאן הוטלו בספק לאחר שחיילים טליבאניים חמושים הקיפו את המטוס. בטליבאן, טענו כי הכוחות פורסו בניסיון להניא את החוטפים מהריגתם או פציעתם של בני הערובה, אך כמה אנליסטים סבורים כי הדבר נעשה כדי למנוע פעולה צבאית הודית נגד החוטפים.
משא ומתן
ממשלת הודו שלחה משלחת בראשות ויוק קטג'ו כדי לדון במשא ומתן עם החוטפים בנוגע לדרישותיהם, שכללו את שחרורם של האסירים הבאים הכלואים בכלא ההודי:
- מאולנה מסעוד אזהר - מייסד ג'יש-י-מוחמד בשנת 2000, שנודע לשמצה בשל התקפת הפרלמנט ההודי ב-2001.
- אחמד עומר סעיד שייח - נעצר ב-2002 על ידי רשויות פקיסטן בשל חטיפת ורצח דניאל פרל.
- מושתק אחמד זרגר - מאז שחרורו מהכלא, מילא תפקיד בהכשרתם של חמושים אסלאמיים באזאד קשמיר.
- אחמד עומר סעיד שייח, אשר נכלא בשל חטיפתם של תיירים מערביים בהודו ב-1994, הואשם ברצח דניאל פרל וגם מילא תפקיד משמעותי בתכנון פיגועי 11 בספטמבר בארצות הברית.
לאחר נחיתת 3 מאהאסירים בקנדהאר, שוחררו בני הערובה. ב-31 בדצמבר 1999 הוטסו בני הערובה המשוחררים בחזרה להודו במטוס מיוחד.
בינתיים, נתנו הטליבאן לחוטפים עשר שעות כדי לעזוב את אפגניסטן. 5 החוטפים עזבו עם בני ערובה בטליבאן כדי להבטיח את מעברם הבטוח ודווח כי עזבו את אפגניסטן.
ראו גם
קישורים חיצוניים
