טירת מאלבורק
 | |
| הטירה העילית וכנסיית מריה הבתולה המבורכת מימין | |
| מדינה |
 פולין |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1997, לפי קריטריונים 2, 3, 4 | |
 | |
טירת מאלבורק (בפולנית: Zamek w Malborku; בגרמנית: Ordensburg Marienburg) היא טירה בעיר מאלבורק (Malbork) בפולין, אשר נבנתה על ידי אבירי המסדר הטבטוני, ומכאן שמה הגרמני - "אורדנסבורג מריאנבורג" (Ordensburg - "טירת מסדר" (שם עצם כללי), Marienburg - "טירת מריה" (שם עצם פרטי)). הטירה נחשבת לטירת הלבנים הגדולה בעולם ולמבנה הגותי המבוצר הגדול באירופה. היא משמשת דוגמה לאדריכלות טירות קלאסית מימי הביניים ועל כן הוכרזה בשנת 1997 כאתר מורשת עולמית.
היסטוריה
הטירה הוקמה בשנת 1274 ונקראה על שם מרים, אם ישו, פטרונית המסדר הטבטוני. ב-14 בספטמבר 1309 הייתה הטירה למרכזו של המסדר בשל מיקומה על גדות הנהר נוגאט אשר איפשר גישה נוחה לסירות מסחר ולאסדות סחורה. המסדר אשר שלט ברחבי פרוסיה גבה מיסי מעבר מסירות שעברו בנהר נוגאט, כפי שנהגו אביריו גם בטירות אחרות של המסדר, והיה לבעל המונופול על המסחר בענבר. במשך 40 השנים שלאחר מכן נבנו רוב חלקיה של הטירה. סביב הטירה התפתחה עיר שנקראה מריאנבורג על שמה של הטירה. העיר נמנתה מאוחר יותר על ברית ערי ההנזה ובטירה נערכו מספר מפגשים של ערי הברית. בשנת 1410 עמדה הטירה בהצלחה במצור שהטילו עליה צבאות פולין וליטא ואשר נמשך מ-18 ביולי 1410 ועד 19 בספטמבר 1410.
עם זאת, בשנת 1457 מכר המסדר הטבטוני את הטירה למלך פולין קזימיר היגלוני. בהנהגת ראש העיר התנגדו התושבים לשלטון הפולני משך שלוש שנים נוספות, אך ב-1460 דוכאה ההתנגדות והטירה עברה לשליטת פולין לאחר שלום טורון. היא שימשה כאחד מהמעונות המלכותיים של מלכי פולין עד חלוקתה הראשונה של המדינה ב-1772, עת עברה מאלבורק לשליטת פרוסיה. הטירה הייתה למחנה צבאי פרוסי והותאמה למטרה זו. לאחר תבוסת נפוליאון החלו הפרוסים לשפץ את הטירה והקימו מנהלה אשר יועדה לכך (Schloßbauverwaltung Marienburg). במהלך מלחמת העולם השנייה נחרבה מחצית מהטירה, ואף ששוחזרה ברובה מאז, קתדרלת הטירה נותרה בהריסותיה. ב-1 בינואר 1961 הייתה הטירה למוזיאון המציג תערוכה קבועה ותערוכות מתחלפות.
מבנה הטירה
טירת מאלבורק ניצבת על חצי אי בגדה הימנית של נהר נוגאט (Nogat). הטירה מחולקת לשלושה חלקים נפרדים - הטירה העילית (A במפה), המרכזית (B במפה) והתחתית (מימין ל-B במפה) - הנפרדים זה מזה על ידי מספר חפירים יבשים ומגדלים, ושטחה הכולל הוא 210 דונם. כל מבני הטירה נבנו מלבנים אפויות אדומות, ונעשה שימוש מועט באבן, בעיקר לשם עיטור הטירה.
הטירה העילית רבועה בצורתה וערוכה סביב חצר פנימית. חלק זה של הטירה הוא המוקדם ביותר, והוא כלל את אגפי המגורים של האבירים, חדרי האוכל והמטבחים, ואזורי אחסון נרחבים. לטירה העילית צמודה ממזרח כנסיית מריה הבתולה המבורכת, והיא חורגת מהיקפו של אגף זה. לכנסייה שער גדול המכונה "שער הזהב" המעוטר בצבעוניות.
הטירה המרכזית נבנתה כמבואה מצפון-מזרח לטירה העילית והוקפה בסדרה של ביצורים, חפירים וחומות. כאשר מאלבורק הייתה למקום מושבו המרכזי של המסדר, עוצב חלק זה של הטירה מחדש והוקף משלושת כיווניו. בצד הרביעי והדרום-מערבי השתרעה הטירה העילית שחוברה אל הטירה המרכזית בגשר שניתן להרמה. בטירה המרכזית שכן ארמון ראש המסדר שמוקם בצידה המערבי כשהוא בולט אל הנהר. עוד שכן כאן בית החולים, קפלה, מגורי המצביא הצבאי, אגף האורחים ומגורי האבירים החילוניים, וכן חדר אוכל גדול.
במאה ה-14 הורחב המתחם והטירה התחתית הוקמה מצפון לו. הביצורים ההיקפיים הורחבו בהתאם כך שכללו גם את האגף החדש. במרכזה של הטירה התחתית חצר מרכזית אליה מוביל שער שמעליו מבנה שער גדול. בחלק זה שכנו מגורי המשרתים, בתי מלאכה, מפעלים לשריון ולתותחים, אורוות ומבני שירות אחרים. קפלה הוקמה גם בחלק זה של הטירה כדי לשרת את דייריו.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טירת מאלבורק |
אתר האינטרנט הרשמי של טירת מאלבורק (באנגלית)- אודות הטירה (באנגלית)
