טכניקת לוולואה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הדגמת הטכניקה

טכניקת לוולואה היא טכניקה פרהיסטורית לסיתות אבנים ליצירת כלים ששימשו ככלי נשק, חיתוך, שחיטה וקרצוף עורות. טכניקה זאת הופיעה בשלהי התקופה הפלאוליתית התחתונה אך נכנסה לשימוש נרחב בתקופה הפלאוליתית התיכונה ומאפיינת את התרבות המוסטרית. השיטה הוגדרה לראשונה באתר ארכאולוגי בלוולואה-פרת, פרוור של פריז שבצרפת, ומכאן שמה.

הטכניקה יושמה בעיקר על סלעים חדים כצור וכוללת סיתות מוקפד של בולבוס הצור והכנתו לקראת המכה הסופית, שתפיק נתז דק וחד בצורה הרצויה.

לקריאה נוספת

Dibble, H. L., & Bar-Yosef, O. (1995). The definition and interpretation of Levallois technology (Monographs in World Archaeology 23). Prehistory Press.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

Sphinxfront.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא ארכאולוגיה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0