טקיג'ירו אונישי
 | |
| לידה |
2 ביוני 1891 אשידה, היוגו, האימפריה היפנית |
|---|---|
| פטירה | 16 באוגוסט 1945 (בגיל 54) |
| השתייכות |
 הצי הקיסרי היפני |
| תקופת הפעילות | 1912–1945 (כ־33 שנים) |
| דרגה | תת אדמירל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הצי האווירי ה-11 מפקד הצי האווירי הראשון | |
| פעולות ומבצעים | |
| המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה | |
טקיג'ירו אונישי (大西 瀧治郎; 2 ביוני 1891 - 16 באוגוסט 1945) היה אדמירל בצי הקיסרי היפני במהלך מלחמת העולם השנייה, הנחשב לאבי הקמיקזה.
ביוגרפיה
ראשית הקריירה הצבאית
אונישי נולד בכפר אשידה במחוז היוגו. הוא סיים את לימודיו במחזור ה-40 של האקדמיה הימית הקיסרית בשנת 1912, במקום ה-20 מתוך 144 צוערים.[1] בעת היותו פרח קצונה שירת אונישי על סיפון הסיירת "סויה" ועל סיפון סיירת המערכה "צוקובה", ולאחר שקיבל דרגת אנסיין עבר לשרת על סיפון אוניית המערכה "קוואצ'י".
בהיותו לוטננט מדרג זוטר עבר אונישי לשרת על סיפון נושאת המטוסים הימיים "וקאיאמה", שם סייע בהקמת שירות האוויר של הצי הקיסרי היפני. ב-1918 נשלח לאנגליה ולצרפת על מנת ללמוד אודות ההתפתחויות האחרונות בקרבות אוויר לאחר מלחמת העולם הראשונה. עם שובו ליפן הוא קיבל את דרגת הלוטננט, והוצב בפיקוד האווירי של הבסיס הימי ביוקוסוקה. לאחר מכן המשיך לשרת בתפקידי מטה שונים, ואף שימש מדריך טיסה, וב-1924 קיבל דרגת לוטננט קומנדר.
בשנת 1928 עבר לשרת על סיפון נושאת המטוסים שוהו, בה פיקד על טייסת האונייה. ב-15 בנובמבר 1932 התמנה אונישי לקצין המבצעים של נושאת המטוסים קאגה, ושנה לאחר מכן קיבל דרגת קפטן. ב-15 בנובמבר 1939 הוא קיבל דרגת אדמירל משנה והיה לראש מטה הצי האווירי ה-11.
מלחמת העולם השנייה
בראשית המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט עמד אונישי בראש מחלקת פיתוח התעופה הימית במשרד החימוש, והיה אחראי על היבטים טכניים של ההתקפה על פרל הארבור, יחד עם מינורו גנדה. לאחר מכן מילא הצי האווירי ה-11 תפקיד מרכזי בכיבוש הפיליפינים מידי האמריקנים.
ב-1 במאי 1943 קיבל אונישי דרגת תת-אדמירל, ובאוקטובר של השנה לאחר מכן קיבל את הפיקוד על הצי האווירי הראשון בבסיסו שבצפון הפיליפינים. לאחר אובדן איי מריאנה ב-1944 קיבל אונישי הוראה להשמיד את נושאות המטוסים האמריקניות, והחל לשלוח טייסי קמיקזה כנגד אוניות בעלות הברית. בעת פגישה ב-19 באוקטובר אמר אונישי לפקודיו שהדרך היחידה להפיק את המקסימום מכוחותיהם הנחותים היא לערוך התקפות התאבדות תוך שימוש במטוסי A6M זירו חמושים בפצצות במשקל 250 קילוגרם, שיצללו לתוך אוניות האויב.[2]
במאי 1945 נקרא אונישי לשוב לטוקיו, שם לסגן ראש מטה הצי הקיסרי. גם בימים האחרונים של המלחמה קרא אונישי להמשך המאבק בבעלות הברית ואמר שאם המדינה תקבל על עצמה 20 מיליון קורבנות, הניצחון יהיה שלהם.[3]
מותו
אונישי התאבד במגוריו ב-16 באוגוסט 1945, לאחר כניעת האימפריה היפנית ללא תנאים. במכתב ההתאבדות שלו הביע אונישי צער על 4,000 הטייסים ששלח אל מותם, וביקש מהאזרחים ששרדו לסייע בשיקום יפן ובהשגת שלום. הוא הציע את חייו ככפרה על הפגיעה בטייסי הקמיקזה ובמשפחותיהם. לאחר מכן ביצע ספוקו בעצמו, ולא נעזר במי שיערוף את ראשו. הוא מת מפצעיו כעבור 15 שעות.
הפגיון בו השתמש אונישי כדי להתאבד נמצא במקדש יסוקוני בטוקיו, ואפרו נטמן במקדש הזן סוג'י ג'י שביוקוהמה, ובבית הקברות הציבורי בכפר הולדתו אשידה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- Axell, Albert & Hideaki Kase. Kamikaze: Japan's Suicide Gods. Longman, 2002. מסת"ב 0-582-77232-X.
- Hoyt, Edwin P. The Last Kamikaze. Praeger Publishers, 1993. מסת"ב 0-275-94067-5.
- Inoguchi, Rikihei, Tadashi Nakajima & Roger Pineau. The Divine Wind: Japan's Kamikaze Force in World War II. Naval Institute Press, 1994. מסת"ב 9781557503947
קישורים חיצוניים
- Hiroshi Nishida, Onishi, Takijiro, 2003.
- Mark Schreiber, The top-secret flights that ended the war, The Japan Times, 2015.
הערות שוליים
