ידי הניצחון
 |
ידי הניצחון (בערבית: قوس النصر)[1][2] הם זוג קשתות ניצחון במרכז בגדאד, עיראק. כל קשת מורכבת מזוג ידיים מושטות המחזיקות בחרבות מצטלבות. שתי הקשתות מסמנות את שני הכניסות לכיכר החגיגות הגדולות ולשטח המצעדים שנבנו לזכר מלחמת איראן–עיראק, שהחלה והונהגה על ידי נשיא עיראק סדאם חוסיין. הקשתות נפתחו לציבור ב-8 באוגוסט 1989. הן מהוות אחת מאטרקציות התיירות של בגדאד וקרובות לאנדרטת החייל האלמוני.
מיקום
שתי קבוצות הקשתות מסמנות את הכניסות לאזור הידוע בשם פארק זוורה. בשנת 1986 (שנתיים לפני סיום המלחמה) החלה ממשלת עיראק בבניית שטח חגיגות ומצעדים בפארק זוורה, בסמוך למתחם הנשיאותי הנרחב במרכז בגדאד. השטח, הידוע ככיכר החגיגות הגדולות, כלל מגרש מצעדים גדול, ביתן סקירה נרחב ובריכת השתקפות גדולה. האזורים הדשאיים שמסביב אירחו עיראקים במהלך מצעדים צבאיים. להגברת האווירה החגיגית במקום, הוקמו שלוש דוכניות רענון שמכרו גלידות, משקאות קרים וממתקים.
שלוש אנדרטאות נבנו כדי להנציח את הכאב והסבל של עיראק כתוצאה ממלחמת איראן–עיראק. ידי הניצחון הייתה המבנה האחרון מבין השלושה שנבנה, לאחר הקמת אנדרטת החייל האלמוני (1982) ואנדרטת השהידים (אנ') (1983). שלושת המונומנטים מהווים יחידה אחת.[3]
השם הרשמי של הקשתות, "חרבות קאדסיה", הוא רמיזה לקרב אל-קאדסיה בשנת 636 לספירה, שבו הביסו צבאות ערביים את האימפריה הסאסאנית וכבשו את בירתם, קטסיפון, שבה מסומנת הכניסה לארמון הקיסרי העתיק על ידי קשת. פארק זוורה היה ביתו של מוזיאון המתנות לנשיא ומרכז לאמנויות הבמה. המוזיאון שכן בקומת הקרקע של ביתן הסקירה הגדול, שבו נהג סדאם לסקור את המשמר הרפובליקני תוך ירי באוויר. המוזיאון הכיל פריטים רגילים שנתרמו על ידי עיראקים במהלך שלטונו של סדאם, כולל קישוטי פלסטיק זולים וציורים שנתרמו על ידי ילדים עיראקים.
היסטוריה
הפסל העיראקי המוביל, ח'אלד אל-רהאל, זכה במכרז לתכנון וביצוע בניית הקשתות, שהתבססו על סקיצה קונספטואלית של הנשיא סדאם חוסיין. העיצוב מורכב מזוג ידיים ענקיות הבוקעות מהקרקע, כשכל אחת מחזיקה חרב באורך 43 מטר. עם זאת, אל-רהאל נפטר ב-1987, לפני שהמונומנט הושלם, ופסל עיראקי בולט אחר בשם מוחמד ע'אני חכמת, המשיך את הפרויקט.[4] שני הפסלים עבדו בשיתוף פעולה הדוק עם סדאם חוסיין.[5]
המונומנט נבנה כחלק מתוכנית רחבה יותר לייפות את העיר בגדאד וליצור יצירות ציבוריות שיעוררו תחושת גאווה לאומית בקרב האוכלוסייה.[6]
האתר שנבחר למונומנט הוא המקום שבו הביסו הערבים את הסאסאנים, אימפריה פרסית, ונחשב בדרך כלל כתחילת השליטה האסלאמית באזור. ביום הקדשת המונומנט ב-1990, סדאם רכב מתחת לקשתות על סוס לבן. הועלתה השערה כי זו הייתה רמיזה לשהיד השיעי חוסיין בן עלי, שנרצח בקרב כרבלא בשנת 680, מותו שגרם לפילוג בין המוסלמים השיעים לסונים. המונומנט, אף שהציג נרטיב ניצחוני ביחס למלחמת איראן–עיראק, קיבל סמליות רחבה יותר ומייצג את העיראקים שנפלו בכל מלחמה בתולדות המדינה.[7]
ב-21 בנובמבר 2000 התקיים מצעד ענק במונומנט, כאשר בין מיליון לשני מיליון מתנדבים שעברו הכשרה צבאית צעדו במשך 13 שעות רצופות מול הנשיא סדאם חוסיין ובכירים עיראקים, לתמיכה במטרה הפלסטינית.
התפתחויות אחרונות
המונומנט לא נהרס במהלך מלחמת המפרץ, אף שהגנרל נורמן שוורצקופף רצה להסירו.[8] הקשתות עדיין עומדות במה שמכונה כיום האזור הירוק.[9]
בפברואר 2007 דווח כי ממשלת עיראק החדשה הקימה את הוועדה להסרת סמלי עידן סדאם וכי החלה ההריסה של ידי הניצחון, מה שגרר מחאות מקבוצות עיראקיות ושימוריות.[10]
ההריסה החלה ביום שלישי, 20 בפברואר 2007. באותו זמן, נחתכו חלקים בגודל 3-מטר (10-רגל) מהמונומנט הברונזאי. עוברי אורח עיראקים וחיילי הקואליציה נראו לוקחים קסדות וחלקי מונומנט כמזכרות. ההחלטה להרוס את המונומנט, שהתקבלה על ידי ראש הממשלה נורי אל-מאלכי, נתקלה בהתנגדות מצד שגריר ארצות הברית זלמאי חלילזאד, שחסם את ההריסה ב-21 בפברואר. ממשלת עיראק חזרה בה מתוכניותיה הקודמות להרוס את המונומנט.[11]
בפברואר 2011 החלו הרשויות העיראקיות בשיקום המונומנט כסימן לפיוס.[12]
תיאור
המונומנט מורכב מזוג זרועות מושטות שנראות כאילו פורצות מהקרקע, כשכל אחת מחזיקה חרב הנפגשות בנקודה מרכזית. החרבות, עשויות נירוסטה, מבוססות על הנשק שנשא סעד בן אבי וקאס, המנהיג הערבי בקרב קאדסיה.[13]
מוט דגל קטן מתנשא מהנקודה שבה נפגשות החרבות, כ-40 מטרים מעל הקרקע. אל-רהאל השתמש בתצלומים ויציקות גבס של זרועותיו של סדאם כמודל לעיצוב הידיים. לקראת סיום הפרויקט, לאחר שחכמת השתלט עליו, הפסל לקח באופן אישי טביעה של אחת מאגודלותיו של סדאם, וטביעת האצבע שהתקבלה נוספה לתבנית של אחת מאגודלות הקשתות.
באותה תקופה, בעיראק לא הייתה יציקה גדולה מספיק ליצירת הפסל, מה שהוביל לכך שחלקים ממנו נוצרו מחוץ לעיראק. להבי החרבות מפלדת אל-חלד שוקלים 24 טון כל אחד. הם נוצקו בעיראק והורכבו בחלקם ממתכת של כלי נשק וטנקים של חיילים עיראקים שנהרגו במלחמת איראן–עיראק. הידיים והזרועות של המונומנט עשויות ברונזה, שנוצקה בבריטניה. הזרועות נשענות על בסיסי בטון, שצורתם גורמת לזרועות להיראות כאילו הן פורצות מהקרקע. כל בסיס מחזיק 2,500 קסדות (סך הכל 5,000 קסדות), שלטענת סדאם שייכות לחיילים איראנים שנהרגו במלחמה; הן מוחזקות ברשתות המאפשרות להן להישפך על הקרקע מתחת.[14]
מורשת
ידי הניצחון היא אחד המונומנטים המצולמים ביותר בבגדאד. מבקרים העומדים במיקום מסוים יכולים להצטלם כאילו ידיהם שלהם מחזיקות את החרבות. הידיים, שהן חלולות, מציעות למבקרים הזדמנות צילום נוספת - חיילים רבים של הקואליציה טיפסו בתוכם כדי להשקיף מהנקודה שבה החרבות פוגשות את הידיים, בדרך כלל כדי לצלם תמונות מזכרת.
המונומנט מופיע גם על שטר של 100 דינר עיראקי משנת 1991.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ للحفاظ على قوس النصر في بغداد بعد تدمير أنصاب وتماثيل أقامها صدام, جرידة الشرق الأوسط
- ↑ معالم بغداد (אורכב 17.03.2011 בארכיון Wayback Machine)، الموقع الرسمي لـمحافظة بغداد
- ↑ Makiya, K. and Al-Khalilm S., The Monument: Art, Vulgarity, and Responsibility in Saddam Hussein's Iraq, p. 29
- ↑ Makiya, K. (Al-Khalilm S.), The Monument: Art, Vulgarity, and Responsibility in Saddam Hussein's Iraq, pp 1-2; Bloom, J. and Blair, S.S. (eds), Grove Encyclopedia of Islamic Art & Architecture, Oxford University Press, 2009; Miles, M., Borden, I. and Hall, R., The City Cultures Reader, Psychology Press, 2000, p. 104; Svasek, M., The Anthropology Art and Cultural Production: Histories, Themes, Perspectives, Pluto Press, 2007, p. 74; Weschler, L., Calamities of Exile: Three Nonfiction Novellas, University of Chicago Press, 1998, p. 44
- ↑ Marozzi, J., Baghdad: City of Peace, City of Blood, Penguin UK, 2014, p.
- ↑ Makiya, Kanan (1991). Monument: Art, Vulgarity, and Responsibility in Iraq. Berkeley: University of California Press. ISBN 0-520-07376-2.
- ↑ Makiya, K. (Al-Khalilm S.), The Monument: Art, Vulgarity, and Responsibility in Iraq, pp 10-12
- ↑ "Baghdad Monuments". ארכיון מ-2017-12-25. נבדק ב-2003-12-18.
- ↑ Whitaker, Brian (16 ביוני 2004). "Fate of Saddam relics sparks debate". The Guardian. London. נבדק ב-4 במאי 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Schmidt, Michael S. (2011-09-21). "Mohammed Ghani Hikmat, Iraqi Sculptor, Dies at 82". New York Times. ארכיון מ-2011-09-25. נבדק ב-2011-09-28.
- ↑ Semple, K., “Iraq Confronts Hussein Legacy Cast in Bronze,” New York Times, 7 April 2007, Online: (אורכב 29.05.2018 בארכיון Wayback Machine)
- ↑ "Iraq Restores Hussein’s Victory Arch as Sign of Reconciliation", The Columbus Dispatch, 6 February 2011, Online: (אורכב 09.08.2018 בארכיון Wayback Machine)
- ↑ Davis, E., "The Monument: Art, Vulgarity, and Responsibility in Iraq," [Book Review], Middle East Journal, (Washington), Vol. 46, No. 1, 1992, p. 102
- ↑ Al-Khalil, S. and Makiya, K., The Monument: Art, Vulgarity, and Responsibility in Iraq, pp 1-5
ידי הניצחון41243431Q1340523