יהדות האימפריה הרומית ה"קדושה"
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. |
יהדות האימפריה הרומית ה"קדושה" היא בעלת היסטוריה ארוכת שנים, מתחילת דרכה בימי קרל הגדול ועד נפילת האימפריה בשנת 1806.
בימי הביניים
יחס תלוי שלטון
קרל הגדול עצמו נתן יחס טוב ליהודי האימפריה ונודע בפטרונם. ידוע כי בשנת 1000 לספירה חיו באימפריה הרומית ה"קדושה" כ-20,000 יהודים אשכנזים באזורים שמצפון לאלפים. הם התגוררו בקרבת מוקדים ראשיים באימפריה כגון וורמס ואף מיינץ. במשך חלקים מן הזמן יהודי האימפריה היו תחת חסות בישופית כשהם עוזרים בפיתוח הערים הנוצריות. בכל מקרה תמיד הייתה תלות ענקית באישיותו של הקיסר כלפי היהודים. כך למשל נעשו צעדים כנגד האוכלוסייה היהודית בתקופות של קיסרים פחות פתוחים ושמרנים יותר, דוגמת זאת של היינריך ה"קדוש". בתקופתו הוצא צו לגירוש יהודים מהעיר מיינץ, אך אחרי זמן קצר במיוחד הוא בוטל-דוגמה זאת, אפילו שלא התממשה מראה את השינויים בין היחס ליהודים בזמנים של קיסר סובלני לזמנים של קיסר סובלני-פחות. כך למשל היינריך הרביעי נהפך למגן חשוב על יהודי האימפריה בתקופתו. הוא הוציא צו ייחודי שזכה לשם Advocatis Imperatoris Judaica שנתן זכויות מורחבות ליהדות האימפריה. כך למשל נראה כי ימי הביניים היו מקום משתנה ליהדות באירופה, כלומר לא בהכרח היא תמיד נתקלה בהתנגדויות אלא בפעמים מסוימות אף הוגנה על ידי השלטון של אותם הימים. במשך תקופה זאת של האימפריה ליהודים, בתור אנשים בני מעמד משני לנוצרים, הייתה חשיבות רבה בעיסוקים מסוימים. כך למשל היה בעיסוקים אותם נוצרים לא נטו ליטול עליהם בדרך כלל. כך גם היה בעיסוקים שעל פי הדת הנוצרית היו אסורים ועל היהודים אף הוטלו לעיתים מיסים גבוהים משל אלו הנוצרים - דבר שהוביל את היהודים בעצמם לגבות הלוואות גבוהות יותר כשמדובר בלקוחות נוצריים. ידוע כי אף התקיימו גירושים יהודים מסוימים במאה ה-14 כגון מפרנקפורט בשנת 1349 (עד שאופשר להם להתיישב מחדש בעיר ממנה גורשו בשנת 1360). פרידריך השלישי למשל שהיה גם לקיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" בהמשך, לקראת סוף ימי הביניים התייחס אל יהדות האימפריה כאזרחים, כל זאת כשהוא ראה בהם כנחוצים במיוחד לשלטון מבחינה כלכלית (על זכויות היתר שנתן ליהודים אף כונה "מלך היהודים" פעמים מסוימות). כך גם לקראת סוף ימי הביניים עלתה התעניינות מוגברת בשפה העברית, אותה דברו חלק מהיהודים, כל זאת כחלק מרוח הרנסאנס להבנה מוגברת ואיכותית הרבה יותר של מקורות הנצרות בעת לידתה.[1]
בעת מסע הצלב השלישי
הידיעות על התקרבותו של מסע צלב שלישי הדאיגו עד מאוד את יהודי האימפריה הרומית ה"קדושה". בדרך כלל הפרעות המתחוללות ביהודים מתרחשות מקרב האוכלוסייה המקומית ולא מקרב השלטון. כך למשל בחודש ינואר של שנת 1188 התערב השלטון או המוסד הכנסייתי-הבישופי כדי למנוע פרעות נוספות שהיו עלולות לפרוץ ביהודי מיינץ. עם זאת הייתה בריחה מהערים הגדולות ליישובים ומצודות בפרברי הערים, כך למשל היה ביהודי שטרסבורג, וירצבורג, ואף וורמס. בנוסף לכך היה גם מעבר לערים אחרות שבהן האיום היה פחות ממשי. במקרה של קהילת מיינץ לדוגמה שעברה למינצבורג. האיום נהיה לממשי יותר וכך גם העזרה מהשלטון. פרידריך הראשון (שנודע בכינוי ברברוסה) למשל ידע להגן על הקהילה והיה לה לאב-מגן.[2]
הערות שוליים
- ^ Peter H. Wilson, heart of Europe-A History of the Holy Roman Empire, Harvard University Press, 2016, עמ' 100-104
- ^ יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בארץ-ישראל, כרך שני, מסעי-הצלב והממלכה השנייה, מוסד ביאליק, 1971, עמ' 13-16
