יהודה קרמון
 | |
| לידה | 17 באפריל 1912 |
|---|---|
| פטירה | 7 ביולי 1995 (בגיל 83) |
| ענף מדעי | גאוגרפיה |
יהודה קרמון (17 באפריל 1912 - 7 ביולי 1995) היה גאוגרף ישראלי, שהתמחה במגוון נושאים בתחומי הגאוגרפיה האנושית, בעיקר בכיוון הגאוגרפיה הכלכלית ומאוחר יותר בתחומי תחבורה ונמלים. היה מהבודדים שחקרו באפריקה המערבית בתקופה שלאחר סיום התקופה הקולוניאלית שם.
רקע
קרמון נולד באושוויינצ'ים בשנת 1912 למשפחה יהודית. משפחתו עברה ללגניצה שבשלזיה תחתית ושם הוא קיבל חינוך כללי. בשנים 1929 עד 1933 למד בסמינר לרבנים, ובמקביל למד היסטוריה באוניברסיטת ברסלאו (ורוצלב). לאחר עליית הנאצים לשלטון, התקרב לתנועה הציונית והיה פעיל בתנועת הבונים בשלזיה. קרמון ביקר בישראל. בשנת 1936, ושנתיים לאחר מכן, עלה לארץ ישראל ולמד בסמינר למורים. בזמן מלחמת העולם השנייה שירת בצבא הבריטי, ביחידת המיפוי בקהיר. לאחר המלחמה היה מורה בתל אביב. בין 1947 ל-1949 שירת במודיעין של "ההגנה".
קרמון החל בקריירה המדעית בגאוגרפיה בגיל 38 בעקבות התמנותו לעוזר הוראה במחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית. כעבור שלוש שנים, בשנת 1953, קיבל הסמכה לגאוגרף בעקבות עבודת המחקר שלו בנושא עמק החולה.
כיהן כפרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית.[1]
היה ממקימי החוג לציוויליזציות ימיות באוניברסיטת חיפה.
היה נשוי למרים קרמון, קרטוגרפית שעבדה במחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית, ובין השאר הכינה מפות ל״אטלס ישראל״.
מחקרים מדעיים
מגוון מחקרים[2]
בשנות החמישים היו עיקר מעייניו נתונים לחקר חבלים נבחרים בארץ ישראל, הוא פרסם ספר על עמק החולה המסכם את עבודת המוסמך שלו. מאמרים על אזור השרון, שעליו כתב את עבודת הדוקטור שלו. וכן מאמרים על הרי צפת והרי ירושלים, וסביבתה. בשנים אלה התעניין גם בגאוגרפיה חקלאית ותעשייתית.
בשנות השישים נוסף חבל ארץ חדש ומרתק לתחומי התעניינותו: אפריקה המערבית שמדרום לסהרה. ובעיקר ניגריה וגאנה. שבהן שהה במשך תקופות ארוכות לצורך מחקר שימושי. את פירותיה של התעניינות זו אנו מוצאים בספרו על ניגריה המזרחית. במאמרים על אקרה, ובסקירה על הספרות העוסקת בתהליך העיור בניגריה. אין זה מפתיע שבמסגרת שנת השבתון שלו באותה תקופה שהה קרמון כפרופסור-אורח בבית-הספר ללימודי אסיה ואפריקה שבאוניברסיטת לונדון.
בשנות השבעים שני תחומים חדשים הדגיש במיוחד: בתחום העירוני מפרסם קרמון, יחד עם אבשלום שמואלי, את הספר על חברון, וכן שורה של מאמרים, ביניהם את המאמר שבו ביטא את השגותיו על המודלים של המבנה העירוני. הנושא השני הוא ספרו המונומנטלי על הנמלים ברחבי תבל, פרי מחקר של שנים, כולל סקר שדה ב-250 נמלים. באותו עשור מסכם קרמון את עבודותיו על החבלים של ארץ-ישראל בספר מקיף על הגאורפיה האזורית של ארץ-ישראל, שהיה לספר-יסוד בתחום זה, והופיע במהדורות רבות.
בשנות השמונים, אף-על-פי שהוא פרש מהוראה פעילה כפרופסור מן המניין, המשיך קרמון בעבודתו המדעית. מוקד מחקריו בשנים האחרונות הוא הנמל הים-תיכוני, מנקודת מבט תפקודית והיסטורית. עבודותיו של קרמון בגאוגרפיה של נמלים הקנו לו מעמד בינלאומי, והוא נמנה עם קומץ חוקרים ברחבי העולם שמומחיותם היא מחקר השוואתי של נמלים. בתקופה זו הופיע גם מחקר, שקרמון עבד עליו במשך שנים, על התחרות בין גבעון לירושלים.
הגישה המחקרית
הקו המנחה את מפעלו המדעי של קרמון הוא העמדת הגאוגרפיה כתופעה תרבותית.
בראשית דרכו הציג קרמון את הגאוגרפיה בגישתה הרגיונלית הקלאסית. הוא חקר אזור נבחר והראה כיצד משתקפת בו מסכת יחסי-הגומלין בין האדם ובין סביבתו הטבעית, אותו פסיפס של גורמים קבועים, שעליו פועלים גורמים משתנים כדי ליצור את הנוף הייחודי של האזור. כאן בא לידי ביטוי כשרונו המובהק של קרמון להדגיש את העיקר, תוך שימוש באמצעים דידקטיים כדי להמחיש את הדברים, למשל, כאשר הוא דן בגאוגרפיה היישובית של ניגריה הוא הצליח לעורר את תשומת לבו של הקורא בהציגו מצב הנראה קשה ממבט ראשון, כנון העדר זיקה בין מיקום היישובים למיקום מקורות המים במזרח ניגריה, בניגוד מוחלט למציאות השוררת במזרח התיכון.
בשלב השני הדגיש קרמון את השפעת התרבות בדרך של חקירת תופעות על יסוד התפתחוחן ההיסטורית. אף כאן המסר שלו הוא בהיר כשם שהוא אינו משתמע לשתי פנים : אין להבין את פשרן של תופעות גאוגרפיות ללא התייחסות לשורשים שלהן מתקופות קודמות. הדבר אמור לא רק לגבי ארץ-ישראל, אלא נונע באותה מידה להבנת מצבם של מבנים פיזיים כגון נמלים, שהם עדות אילמת הן לתרבות החומרית של תקופות עברו והן למידת היזמות של תושבי המקום.
הוראה ויזמות אקדמית
קרמון לא חסך מאמץ כדי לשכנע את תלמידיו הרבים להאמין בעליונות רוח האדם על-פני כוחות הטבע. ובחשיבותם המרכזית של תהליכים חברתיים-היסטוריים בעיצוב מקום מושבם של בני-האדם. למסקנות אלה הגיע על-יסוד מחקריו. הן ביישובים כפריים מסורתיים והן ביישובים עירוניים מודרניים. היום קביעות אלה הן מוסכמות-יסוד בעיני רוב-רובם של הגאוגרפים בישראל.
הוא הקדיש זמן וקשב רב לייעוץ ולהדרכה אישית של תלמידי מוסמך ודוקטור שנהרו אליו. אחדים מבין אלה שעשו את עבודת הדוקטור שלהם בהדרכתו נקלטו במחלקה לגאוגרפיה של אוניברסיטת חיפה. המפעל המסמל אולי יותר מכל את השקפת עולמו המיוחדת של קרמון הוא המרכז לציוויליזציות ימיות באוניברסיטת חיפה, שאת הקמתו הגה, הקים וניהל במשך השנים הראשונות לפעולתו. כאן באה לידי ביטוי גישתו הרחבה והבין-תחומית, המצטיינת בפתיחות לעבר תרבות העולם, תוך-כדי שמירה קפדנית על תרומתה של הגאוגרפיה כאחת הדיסציפלינות המהוות חלק מן התרבות הזו.
השפעתו העמוקה ביותר והנמשכת הייתה על דרך מחשבתם של תלמידיו ועל התייחסותם לגיאורפיה. הוא היה המורה הרוחני של רבים מאד מבין הגאוגרפים בישראל. בעניין זה, חסד עשה קרמון לגאוגרפיה הישראלית, במאבקו המתמשך נגד הנטייה לאטומיזציה של המקצוע בתקופת "המהפכה הכמותית", שאיימה לא אחת לרוקן מתוכן את מהות הגאוגרפיה כתופעה אנושית המתרחשת בנוף. קרמון לא התנגד מעולם למודלים כאמצעי המחשה, והוא אף השתמש בהם לצורך זה בעצמו אך לא יותר.
עמידתו האיתנה של קרמון על העקרונות של ראייה כוללת בפרספקטיבה היסטורית, והדגש שהוא שם תדיר במשמעות החברתית-תרבותית העמוקה יותר של תהליכים טכנולוגייס- כלכליים, סייעה בסופו של דבר לעבור בשלום את העידן של המהפכה הכמותית שפקד לזמן-מה את הגאוגרפיה בישראל.
פרסומיו
קרמון כתב תשעה ספרים, ערך ארבעה ספרים, ופרסם חמישים ושבעה מאמרים.[2]
עברית
- עמק החולה הצפוני, פרק בחולדות הנוף של ארץ ישראל, ירושלים 1956
- עם מ' ברוור, אטלס המזרח התיכון, פיסי, כלכלי ומדיני עם סקירה גאוגרפית, תל אביב. 1962.
- קווי הפסקת האש של ישראל. הוצאח קצין חינוך ראשי. מטכ"ל, 1968.
- עם א' שמואלי, חברון, דמותה של עיר הררית, תל אביב, 1970.
- ארץ ישראל, גאוגרפיה של הארץ ואזוריה, תל אביב, 1977.
- לכסיקון גאוגרפי חדש, 1966
- אטלס המאה העשרים, תל אביב, 1980
- (עם א' שמואלי וג' הורביץ). אגן הים התיכון. תל אביב. 1983.
- עמ' ברוור, א' נגב, ד' עמירן), ארץ-ישראל, כרך י"ז וספר ברור', החברה לחקירת א"י ועתיקותיה, ירושלים, 1984.
- התהוות הנוף של עמק החולה, החברה לחקירת א"י ועתיקותיה, י"ט (תשט"ו), עמ' 70–86.
- השפעות טופוגרפיות על דרכי התחבורה ביהודה, יהודה וירושלים, הכנס הארצי הי"ב לידיעת הארץ, החברה לחקירת א"י ועתיקותיה, ירושלים, ,1957 עמ' 144–150.
- התנאים הפיסיוגרפיים של השרון והשפעתם על התפתחותו היישובית, ידיעות החברה לחקירת א"י ועתיקותיה, כ"ב (תשי"ט), עמ' 111–133
- השימוש החקלאי בקרקע בהרי-צפת, ידיעות החברה לחקירת א"י ועתיקותיה, כ"ד תש"ך, עמ' 210-228
- דרכי התחבורה בהרי-צפת כהתפתחותן ההיסטורית, יריעות החברה לחקירת א"י ועתיקותיה, כ"ד (תש"ך), עמ' 240–249
- תנאיה הגאוגרפיים של אילת כגורם בפיתוחה, ספר אילת, הכינוס הארצי הי"ח ליריעת הארץ, החברה לחקירת א"י ועתיקותיה, תשכ"ג, עמ' 231–241
- אקרה בירת גאנה, התהוותה של עיר "ראשה" באפריקה, המזרח החדש, 1968, עמ' 24–39
- מעמדה הגאופוליטי של אילת ותמורותיו ההיסטוריות, מחקרים בגאוגרפיה של ארץ ישראל, ו', 1968, עמ' 53–80
- השגות למודלים שלצמיחה ומבנה עירוני, אופקים בגאוגרפיה א', אוניברסיטת חיפה, 1975, עמ' 21–40
- ד"ר א.י. ברוור ז"ל, מחקרים בגאוגרפיה של ארץ ישראל, ט' 1976.
- תמורות בנוף העירוני של ירושלים במאה הי"ט, קתדרה, ,6 1976, עמ' 38–73
- מפעלי ים המלח -היבטים גאוגרפיים, ארץ הנגב, 1979, עמ' 753–762
- הנמלים הים תיכוניים של ישראל בהשוואה לדגם הנמל הים תיכוני, מחקרים בגאוגרפיה של ארץ ישראל, י"א, 1980, עמ' 133–151
אנגלית
- A Geography of Settlement in Eastern Nigeria. Scripta Hierosolymitana, Vol. XV, 2 (1966)
- lsrael- A Regional Geography, New York. 1970
- Ports Around the World, Crown Publishers, New York, 1980. Israel, Eine gengraphische Liiender,kunde, in: Wissenschaftlische Liinderkunden. Band 21. 9 Darmstadt, 1983.
- The Settlement of the Northern Huleh Valley since 1838, Israel Exploration Journal (IEJ). 3 .(1953). pp. 4-25
- Geographical Aspects in the History of the Coastal Plain of Israel. ,IEJ, (1956). pp. 33-.50
- The Drainage of the Huleh Swamps, Geographical Review, 50 (1960). pp. 169-193
- Zur Wirtschaftsgeographie Israels, Zeitschriji Jiir Wirschaflsgeographie. Hagen. 1960. pp. 22
- An Analysis of Jacot in's Mapof Palestine, IEJ, 10 (1960).pp.155-173,244-253 23
- Geographical Influences on the Historical Routes in the Sharon Plain. PEQ (1961). pp. 43-60
- Israel, bevolkerungs und wirtschaftstruktur, in: E. Meynen (ed.). Geographisches Taschenhllch 1962-63. Wiesbaden. pp. 141-156
- Eilath.lsrael's Red Sea Port. TESG. 54 (1963). pp. 117-126 27
- Israel, Land und Bevolkerung. in: J.M. Landau (ed.), Israel (Kultur der Nationen. Nurnberg.
- Land Use Survey in Mediterranean Countries. Cartographical Suggestions. Land Use Seminar on Mediterranean Climates. Arid Zone Research Series. Unesco. Paris. 19M. pp. 159- J 66
- (with D,H.K. Amiran), The Development of the Dead Sea Works. Tf'SG. 55 (1964). pp.210-233
- Das Tode Meer als Lebensspender. Die Natur. Spectrum Verlag. 3 (1965). pp. 6- 14
- Ashdod, a New Mediterranean Port in Israel. Geography (1965). pp. 254-258
- Israel und Jordanien, Westermanns Lexicon der Geographie. Braunschweig. 1967. 36 pp
- Accra,Tema, Das Werden einer Afrikanischen Grosstadt, Erdkllnde. 21 (1967). pp. 33-48
- Water - a Lever for Development in the Middle East, Middle East Development 1l. Truman.Center Publication, 3. Jerusalem. 1968. pp. 64- 78
- The Vineyards of Hebron. Geografisch Tijdschrt. 5 ( 1971 ). pp. 501 -510
- Urbanization in Nigeria - a review, African and Asian Studies, 8, Jerusalem, 1972, pp..319-322
- Ein Modell des Raumlischen Wachstums Prozess Westeuropiiischer Hafenstiidte, in: Der Wirtschqfisraum. Festschrift fur Erich Otremba. Beihefl zur Geographischen Zeitschr(ft, Heft 41 (1975). pp. 212-231
- Changes in the Urban Geography of Hebron During the Nineteenth Century, in: M. Maoz (ed,), 45 Studies on Palestine During the Ottoman Period, Jerusalem. 1975. pp. 70-86
- Eilat. Problems of a Port on a Desert Coast. in: D.H.R. Amiran &Y. Ben Arieh (eds.), Geography in Israel, Jerusalemm. 1976. pp. 106-137
- The Changing Role of Ports. Focus, vol. 32.40. 2 (1981). pp. 16-17 57
- The Ownership of a Port as a Factor in its Operation and Physical Structure. in: Changing Maritime Transport. Proceedings of the International Seminar on the Geography of Maritime Circulation. Naples. Instituto Universitario Navale. Decembre 1981. pp. 167.-177
קישורים חיצוניים
- יהודה קרמון, אצל: יורם בר-גל, גלעד זיכרון לגאוגרפים ישראלים.
הערות שוליים
