יוהאן זינהובר
| לידה |
גומבינן, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
אאוגסבורג, גרמניה המערבית  |
| השתייכות |
האימפריה הגרמנית רפובליקת ויימאר  גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1907–1945 (כ־38 שנים) |
| דרגה |
 גנרל חיל התותחנים (ורמאכט) |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ה-28 מפקד הקורפוס ה-82 | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
יוהאן זינהובר (בגרמנית: Johann Sinnhuber; 27 במרץ 1887 – 23 באוקטובר 1979) היה מפקד בכיר בוורמאכט שפיקד על כוחות במלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה
קריירה מוקדמת
זינהובר נולד ב-27 במרץ 1887 בגומבינן, שהשתייכה לאימפריה הגרמנית, והיה בנו של בעל האחוזות וגולה זלצבורג אדוארד זינהובר. אחיו הגדולים היו פרנץ, שלימים הפך לרופא, והרמן, שלימים הפך למהנדס. בשנת 1907 התגייס לצבא הגרמני הקיסרי, והצטרף לרגימנט הארטילריה ה-52 (פרוסיה המזרחית ה-2). מסמסטר החורף של 1909 ועד סמסטר הקיץ של 1913, הוא למד כלכלה ומשפטים במינכן, לוזאן, ברלין וקניגסברג. במקביל ללימודיו השתתף בתרגילי מילואים ובאפריל 1914 חזר לשרת בצבא. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה זינהובר שירת ברגימנט הארטילריה ה-52 בגומבינן. באמצע אוגוסט 1914, במהלך קרב גומבינן, הוא הפך להיות עזר ליחידת הוביצר שדה קלה של הגדוד. מפרוסיה המזרחית הוא הועבר תחילה לפולין, אחר כך לקרפטים וחזרה לפולין. בנובמבר 1915 הוא מונה לסמג"ד ברגימנט הארטילריה ה-52. בתחילת מרץ 1916 יצא לחזית המערבית, לחם בוורדן והשתתף בהסתערות על מבצר וו. לאחר מכן הוא הועבר שוב לחזית המזרחית, ובהמשך מונה לשליש בחטיבת הארטילריה ה-1. באמצע ינואר 1918 הועלה לדרגת האופטמן. על פעולותיו בקרבות קיבל את עיטורי צלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה, וצלב הכבוד של מלחמת העולם 1914/1918.
לאחר המלחמה הצטרף למשמר הגבול המזרח פרוסי והיה מעורב בשחרור קניגסברג מדיוויזיית הצי העממית בנובמבר 1918. לאחר מכן הצטרף זינהובר לרייכסווהר, ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. באוגוסט 1933 הוא מונה למפקד הגדוד ה-2 של רגימנט הארטילריה ה-3 בפרנקפורט על האודר, ובאוקטובר 1933 הועלה לדרגת אוברסט-לויטננט. באוקטובר 1934 מונה למפקד רגימנט הארטילריה ה-21, ובספטמבר 1935 הועלה לדרגת אוברסט. במרץ 1938 הוא מונה למפקד פיקוד הארטילריה ה-18 בליגניץ, ובאפריל 1939 הועלה לדרגת גנרל-מיור.
מלחמת העולם השנייה
בסוף מאי 1940 הוא מונה למפקד דיוויזיית הרגלים ה-28, והוביל אותה במהלך מבצע מקרה אדום ובמהלך מבצע ברברוסה. באפריל 1941 הוא הועלה לדרגת גנרל-לויטננט. הוא נשאר מפקד דיוויזיית הרגלים ה-28 עד מאי 1943, ופיקד עליה בשני קרבות לדוגה הראשונים, וב-5 ביולי 1941 עוטר בעיטור צלב האבירים של צלב הברזל. באמצע יולי 1943 הוא מונה למפקד הקורפוס ה-82, שהיה מוצב בצפון צרפת בזמן הפלישה לנורמנדי. לאחר מחלוקת עם גאולייטר בורקל על סמכות הפיקוד, הועבר זינהובר לעתודת המילואים על פי דרישתו של הימלר בספטמבר 1944. בתחילת אוקטובר 1944 הוא נאלץ להתייצב בפני בית המשפט הצבאי בטורגאו בשל ביקורת על הפיהרר, וכתוצאה מכך לא קיבל תפקיד נוסף. ההליכים הופסקו בתחילת 1945 בשל היעדר עבירות פליליות, ובפברואר 1945 הוא מונה למפקד אזור ההגנה המבורג-ברמן. הימלר התערב ובעקבות כך הוא קיבל תפקיד דומה בחזית האיטלקית, אולם בשל כניעת הכוחות באיטליה, הוא לא קיבל את התפקיד בפועל, ולאחר מכן נפל בשבי צבא ארצות הברית.
לאחר המלחמה
זמן קצר לאחר מכן הוא קיבל משימה מיוחדת מטעם הצבא האמריקאי לתאם את הלינה של שבויי מלחמה בעמקי האלפים. בעקבות כך הוא יכול היה להחזיק כלי נשק, סמלים ומדליות והיה מצויד בתעודת זהות אמריקאית. לאחר מכן הוא הקים צוות קישור באאוגסבורג עם המפקד העליון גנרל ג'ורג' פטון. בעזרת האמריקנים הצליח להביא לאאוגסבורג את משפחתו שפונתה לתורינגיה, אולם במהשך הוא נכלא על ידי צו של אייזנהאואר. בתחילת 1946, לאחר מספר שינויים במחנה, הוא הגיע לאלנדורף ליד מרבורג, שם רשויות הכיבוש האמריקניות הקצו גנרלים גרמנים לחטיבה ההיסטורית. בהמשך הוא הפך ליושב ראש מועצת הכבוד של הגנרלים.
באמצע מאי 1947, זינהובר שוחרר מהשבי. לאחר שחרורו הוא עסק בעבודות מזדמנות ומצא עבודה בעיתון עסקי, בתחילה כמפרסם מנויים, ומ-1951 עד 1958 היה פעיל כנציג מו"ל בצפון בוואריה, אבל הוא נשאר באאוגסבורג.
לאחר פרישתו עסק בהתכתבות עם חברים לשעבר. בשנת 1965, עקב נפילה, הוא איבד חלק מראייתו, ובשנת 1971 מתה אשתו עקב תאונה. זינהובר מת ב-23 באוקטובר 1979 בביתו באאוגסבורג.
קישורים חיצוניים
- יוהאן זינהובר באתר lexikon-der-wehrmacht (בגרמנית)
