יוהאן לודוויג לונד
 |
יוהאן לודוויג לונד (בדנית: Johan Ludwig Lund; 16 באוקטובר 1777 – 3 במרץ 1867) היה צייר דני, יליד קיל, דוכסות הולשטיין. הוא היה חסיד הרומנטיקה, ידוע בציורי ההיסטוריה שלו.
הכשרה כאמן
לונד הגיע לקופנהגן כדי להתאמן כאמן, ובשנת 1797, בגיל 22, החל את לימודיו באקדמיה הדנית המלכותית לאמנות בתמיכתו של יוהאן פרדריק קלמנס, חרט מלכותי מוערך ומשפיע.
במהירות הוא בא במגע עם האנשים העשירים והחזקים של אותה תקופה, שהייתה להם השפעה מובהקת על התפתחותו האמנותית. הוא לימד ציור באופן פרטי במהלך שנות ההכשרה שלו. הוא קיבל את מדליית הכסף הקטנה של האקדמיה בשנת 1798 ואת מדליית הכסף הגדולה בשנת 1799, אך מעולם לא התחרה על מדליית הזהב.[1]
לימודים באירופה
לונד היה חבר עם קספר דויד פרידריך, סטודנט נוסף באקדמיה ונסע איתו לדרזדן שבגרמניה בשנת 1799 להמשך לימודיו באקדמיה של דרזדן. משם המשיך לפריז, שם למד אצל ז'אק-לואי דויד ב־1800 עד אפריל 1802. במהלך תקופה זו הוא גם יצא לטיולים בשווייץ ולאגם מאג'ורה.
הוא המשיך לאיטליה בשנת 1802, תחילה לפירנצה ולאחר מכן לרומא, שם התגורר בשנים 1802–1810. בפירנצה הושפע עמוקות מהאמנות הדתית לפני תקופתו של רפאל. הוא היה חלק מהמושבה הגולה של אמנים ומדענים דנים וגרמנים באיטליה, שכללה את פרידריק ברון, וילהלם פון הומבולדט ואחרים. בהיותו מוכשר וחברותי, הוא הבטיח לעצמו קשרים חשובים רבים כולל אלה בבית המלוכה הדני.
במהלך אותה תקופה וגם שנים לאחר מכן במהלך שהותו ברומא, הוא התיידד עם הציירים הגרמנים המכונים תנועת הנצרתיים, קבוצת ציירים רומנטיים בראשות יוהאן פרידריך אוברבק ופטר קורנליוס. הוא למד איתם את סגנון הציור האיטלקי המוקדם, שנחשב אז לפרימיטיבי.[2]
קריירה אקדמית
בשנת 1809 החל לונד בניסיונות לאבטח את הפרופסורה באקדמיה שהתפנתה עם מותו של מורו לשעבר בשנת 1806. הוא חזר לדנמרק בשנת 1810 יחד עם פרדריק ברון על מנת להמשיך לפעול באופן פעיל יותר בתפקיד ההוראה.
הוא החל להציג בשרלוטבורג בשנת 1812 והציג שם באופן קבוע עד 1861. האקדמיה גם הזמינה אותו להגיש בקשה לחברות והוא התקבל לאקדמיה בשנת 1814. הציור שלו בנושא הנורדי זכה לשבחים, אך הוא לא הוצג בגלריית הציורים הגדולה. אף שקיבל את האישור של האקדמיה להיות חבר, הם עיכבו את המינוי שלו לפרופסורה או לצייר מלכותי. לונד איבד את סבלנותו לעיכובים למינוי מצד האקדמיה, וחזר לרומא שבה התגורר בשנים 1816–1819 והחליט להתבסס כצייר דתי, וכחבר בתנועת הנצרתיים.
בשנת 1818, בתמיכתו של הנסיך כריסטיאן פרדריק, הוא נבחר לבסוף לפרופסור באקדמיה יחד עם כריסטופר וילהלם אקרסברג. הוא חזר לקופנהגן בשנת 1819, והתחתן עם אוגוסטה לורנץ, בתו של האורגניסט, יוהאן הנריך לורנץ, ב־24 בדצמבר 1820.
פעולת של שכירת שני עמיתים לבית הספר לציור על ידי האקדמיה, הביאה חיוניות חדשה. אבל בעוד שהריאליזם שייצג אקרסברג היה בעלייה, והוא זכור כאבי תור הזהב של הציור הדני, הרומנטיקה שייצג לונד הייתה בעיקר בירידה.
במהלך 42 שנותיו באקדמיה לונד השפיעה רבות על תלמידיו הרבים. הוא עודד אותם ללמוד אמנות נוף הולנדית מהמאה ה-17, שאפשר היה לראות אותה בקופנהגן. גישתו הרומנטית לאמנות זכתה להערכה רבה על ידי קבוצה של ציירי נוף צעירים שהיו צעירים מתלמידיו של אקרסברג. הם נועדו לצייר נופים מעוררים השראה מתיאורי הטבע המדויקים של אקרסברג. מגמה זו הגיעה לשיאה בנופים רחבי היקף בסגנון הרומנטי הלאומני.
תלמידיו הקרובים ביותר של לונד כוללים את הצייר ההיסטורי דיטלב בלאנק, וציירי הנוף יוהאן תומאס לונדבי, וילהלם קיהן ועוד.
הייתה לו אישיות רעננה ומלאת חיים עד גיל 89. הוא נפטר מסיבות טבעיות ללא כל סימן של מחלה במהלך שנתו.
לונד שמר על אוריינטציה הבינלאומית לאורך כל חייו בניגוד ללאומיות הגוברת והאזוריות באמנות. הוא המשיך לשמור על אנשי הקשר שלו בגרמניה ובאיטליה.
יצירה
עבודותיו העיקריות היו ציורים היסטוריים בעלי נושאים היסטוריים, מיתולוגיים ותנכיים, כגון חמשת הציורים הגדולים בארמון כריסטינסבורג בקופנהגן, שתיארו את תקופות הזמן התרבותיות השונות של דנמרק. אלה כוללים "סצנת קורבנות נורדית מתקופת אודין" שצוירה בשנת 1831, "עבודת השמש" שצוירה בשנת 1834, "תהלוכת קורפוס כריסטי מהתקופה הקתולית של דנמרק" שצוירה בשנת 1834 ו" שירות הכנסייה הלותרנית" שצויר בשנת 1843.
הוא ידוע גם בזכות יצירות בנושאים דתיים, שהושפעו מהערצתו לציירי רנסאנס כמו אנג'ליקו, פרוג'ינו ורפאל.
עבודותיו של לונד מופיעות במוזיאונים שונים לאמנות דנית, כולל הגלריה הלאומית הדנית (מוזיאון סטטנס לאמנות). יצירותיו נמצאות גם באוספים של כמה טירות דניות, כמו גם יצירות דתיות שניתן למצוא בכנסיות דניות שונות.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ kid.dk – Just another WordPress site (באנגלית)
- ^ Carl Frederik Bricka, Dansk biografisk Lexikon, runeberg.org, 1887 (בדנית)
