יוליאן חורונז'יצקי
 |
ד"ר יוליאן חורונז'יצקי (בפולנית: Julian Chorążycki; ) היה רופא יהודי ומפקדה הראשון של המחתרת בטרבלינקה. לפני כן שימש כרופא ראשי של גדוד חי"ר בצבא הפולני במהלך כינונה מחדש של פולין הריבונית בתקופה שבין מלחמות העולם. בנוסף היה מנתח גרון שהתמחה בוורשה.[1] חורונז'יצקי שהה שנתיים בגטו ורשה והועבר למחנה ההשמדה טרבלינקה. במהלך שהותו במחנה הפך למנהיג הראשון של מרד האסירים בטרבלינקה. ב־2 באוגוסט 1943 - לאחר תקופת ההיערכות הארוכה שמהווה סכנת חיים מיידית - פרץ מרד מזוין בטרבלינקה, אולם חורונז'יצקי התאבד ב־19 באפריל 1943 כשהבין שהוא עומד להיתפס, כדי להימנע מחשיפת פרטי המרד ומשתתפיו תחת עינויים.[2][3]
ביוגרפיה
יוליאן חורונז'יצקי נולד למשפחה יהודית בשאוולה (כיום שיאוליאי) באימפריה הרוסית.[1] משפחתו התיישבה בוורשה כשהיה ילד. לאחר התיכון נסע יוליאן למינכן ללמוד רפואה באוניברסיטת מינכן וסיים את התואר בשנת 1910. זמן קצר לאחר מכן חזר לוורשה ובשנת 1911 עבר את בחינות המדינה לעסוק ברפואת אף אוזן גרון. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 הוא נלקח לצבא הרוסי כרופא גדודי. בשנת 1918 שב לפולין, ובמרץ 1919 התגייס לצבא הפולני כרופא ראשי במהלך המלחמה הפולנית-סובייטית. הוא פיקד על בית חולים שדה בדרגת סרן.
במאי 1922, שוחרר יוליאן חורונז'יצקי והצטרף לבית החולים המחוזי הראשון בוורשה. הוא נישא לרוזליה לבנפיש וניהל מרפאה פרטית. הם עברו לרחוב נובוגרודזקה 31 בשנות השלושים ובנוסף עבד במרפאת החוץ של הביטוח הלאומי.[1] חורונז'יצקי התגייס שוב לאחר פלישת גרמניה הנאצית לפולין. בסוף 1940 הוא עבר לגטו ורשה ושם והמשיך בעשייה הרפואית שלו. מהגטו הוא נלקח למחנה ההשמדה בטרבלינקה בקיץ או בסתיו 1942.
במחנה ההשמדה טרבלינקה
.jpg)
בטרבלינקה הופקד חורונז'יצקי על בית חולים קטן עבור האס אס (אין לטעות עם בית החולים המזויף שנקרא "לזרט" שם למעשה התבצע רצח של זקנים וחולים כחלק מההונאה של הנאצים). ניצול טרבלינקה סמואל רייזמן העיד עליו "הוא היה איש אציל, חיוני ונחוש לנקות פעולה".[2][4] חברי הוועדה המארגנת שלו בטרבלינקה כללו את זלומיר בלוך,[5] רודולף מסריקי, מרסלי גלסקי, סמואל רייזמן, ד"ר אירנה לווסקה (מצוות המרפאה),[6] ליאון הברמן, ועוד כמה.[7] חורונז'יצקי אסף סכום חד פעמי גדול של מזומנים מהאסירים אשר עסקו בטיפול בחפצי הנרצחים בכוונה לשחד שומר טרווניקי שאיתו חשב שהתיידד. ניסיון השוחד כשל וכאשר הגיע אליו אונטרשטורמפירר קורט פרנץ הבין חורונז'יצקי כי הוא נחשף, נאבק עמו ובלע רעל קטלני לפני שיעצר בחיים מחשש להסגיר את תוכנית המרד תחת עינויים.[8] חורונז'צקי הוחלף במחתרת על ידי ד"ר ברק לייכר (גם הוא לשעבר קצין הצבא הפולני, שהגיע לטרבלינקה ב -1 במאי). לייכר פתח בהתקוממות ביום קיץ חם כשקבוצת גרמנים ואוקראינים נסעה לנהר הבוג לשחייה.
התקוממות
ב-2 באוגוסט (יום שני, באותו יום תאי הגזים לא פעלו), נפתחה בשקט הדלת לארסנל הנשק ליד פסי הרכבת בידי האסירים וכ -20–25 רובים, 20 רימוני יד וכמה אקדחים נגנבו והועברו בעגלה.[2] בשעה 15:45 אחר הצהריים פתחו כ-700 אסירים יהודים במתקפה על השערים. הם ריססו בנזין על כל הבניינים והציתו אותם.[9] כמה בניינים פוצצו. עם זאת, ירי המקלעים של הגרמנים המאומנים היטב (כ־25 מהם) ושל טראווניקים אוקראינים (המונים כ־60) הביא לטבח גדול. רוב האסירים נספו. רק 150–200 יהודים הצליחו לעבור לצד השני. מחצית מהם נהרגו לאחר מרדף. חלק מאלה שנמלטו בהצלחה הועברו על פני הנהר על ידי פרטיזני "ארמייה קריובה" שהסתתרו ביער שמסביב.[10] ידוע כי רק כ-70 יהודים שרדו עד סוף המלחמה,[11] כולל מחברים עתידיים של זיכרונות טרבלינקה שפורסמו: יעקב ויירניק צ'יל רייכמן, ריכרד גלזר ושמואל וילנברג.[12] גם בסוביבור פרץ מרד חודשיים לאחר מכן.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Agnieszka Haska (19 בדצמבר 2013). "Julian Eliasz Chorążycki (1885–1943)". Zagłada Żydów. Studia i Materiały. Warsaw: Stowarzyszenie Centrum Badań nad Zagładą Żydów. 9: 245–253. ISBN 978-83-63444-33-4. ISSN 1895-247X.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ 2.0 2.1 2.2 Samuel Rajzman, Treblinka survivor (10 במרץ 2009). "Uprising in Treblinka". [in] U.S. Congress. House Committee on Foreign Affairs. Punishment of war criminals, 120-125. 79th Cong., 1st sess. Washington, D.C.: GPO, 1945. Holocaust History.org. אורכב מ-המקור ב-3 ביוני 2013. נבדק ב-15 באוגוסט 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Caryn Mirriam-Goldberg (2013). Needle in the Bone: How a Holocaust Survivor and a Polish Resistance Fighter Beat the Odds and Found Each Other. Potomac Books. pp. 60–61. ISBN 1612345697. נבדק ב-2 בספטמבר 2013.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Edward Kopówka, Paweł Rytel-Andrianik (2011). "Treblinka II – Obóz zagłady" [Treblinka II – Death camp] (PDF). Dam im imię na wieki (I will give them an everlasting name. Isaiah 56:5) (בפולנית). Drohiczyńskie Towarzystwo Naukowe. pp. 74, 77–82, 97–99. ISBN 978-83-7257-496-1. אורכב מ-המקור (PDF file, direct download 15.1 MB) ב-10 באוקטובר 2014. נבדק ב-15 באוגוסט 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Diapositive.pl (2013). "Treblinka". Holocaust Museum. Jewish Identity and Culture in Poland. נבדק ב-3 בספטמבר 2013.
See also: Yad Vashem Holocaust Museum, Washington.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Maranda, Michał (2002). "Więźniowie obozu zagłady w Treblince" [Prisoners of Treblinka death camp] (PDF). Nazistowskie Obozy Zagłady. Opis i próba analizy zjawiska (Nazi extermination camps. Analysis) (בפולנית). Uniwersytet Warszawski, Instytut Stosowanych Nauk Społecznych (Warsaw University Institute of Social Sciences). pp. 160–161. ISBN 83-915036-6-6. נבדק ב-15 בדצמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Staff (12 במאי 2008). "Defiance and Uprising". Treblinka. Muzeum Walki i Męczenstwa w Treblince. נבדק ב-15 באוגוסט 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Yitzhak Arad (1999). Belzec, Sobibor, Treblinka: The Operation Reinhard Death Camps. Indiana University Press. pp. 360–361. ISBN 0253213053. נבדק ב-19 בספטמבר 2013.
Chorazycki.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Samuel Rajzman (1945), "An Account Before the American House Committee on Foreign Affairs in 1945". Treblinka Death Camp. Holocaust Education & Archive Research Team.
- ^ Jerzy Śląski (1990). "VII. Pod Gwiazdą Dawida" (PDF). Polska Walcząca (בפולנית). PAX Warszawa Wydanie II. pp. 8–9. נבדק ב-15 באוגוסט 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Adam Easton (4 August 2013), Treblinka survivor recalls suffering and resistance. BBC News, Treblinka, Poland.
- ^ H.E.A.R.T (varied authors) (2010). "Alphabetical Listing of [better known] Treblinka Survivors and Victims". Holocaust Education & Archive Research Team. נבדק ב-30 באוגוסט 2013.
{{cite web}}: (עזרה)
