יוליוס לבלנק סטיוארט

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יוליוס לבלנק סטיוארט
Self Portrait 1886.jpeg

יוליוס לבלנק סטיוארט ( באנגלית: Julius LeBlanc Stewart‏; 6 בספטמבר 1855 - 4 בינואר 1919) היה אמן אמריקאי, שבילה את הקריירה שלו בפריז. בן זמנו של הצייר ג'ון סינגר סרג'נט, סטיוארט זכה לכינוי "הפריזאי מפילדלפיה". [1]

אביו, היה מיליונר הסוכר ויליאם הוד סטיוארט, העביר את המשפחה מפילדלפיה, פנסילבניה לפריז בשנת 1865, והפך לאספן אמנות מכובד ולפטרון מוקדם של מאריה פורטוני ואמני ברביזון. יוליוס למד אצל ז'אן ליאון ג'רום באקול דה ביו-ארטס, ומאוחר יותר היה תלמידו של ריימונדו דה מדרזו.[2]

העושר המשפחתי של סטיוארט איפשר לו לחיות חיי שפע ולצייר את מה שמצא חן בעיניו, לעיתים קרובות דיוקנאות קבוצתיים גדולים. הראשון שבהם, ל"אחר החתונה" (אוסף 1880), הראה את אחיו של האמן צ'ארלס וכלתו מיי, בתו של איש הכספים אנתוני ג'יי דרקסל, עוזבים לירח הדבש שלהם. דיוקנאות קבוצתיים שלאחר מכן תיארו את חבריו - כולל ידוענים ואריסטוקרטים - לעיתים קרובות עם דיוקן עצמי שלו אי שם בקהל.[3]

הוא הציג באופן קבוע בסלון פריז משנת 1878 עד תחילת המאה ה -20, ועזר בארגון החלק "האמריקאים בפריז" בסלון 1894. "הטבילה" (1892), המתארת, כינוס דמיוני של משפחת ואנדרבילט, הוצגה בתערוכה הקולומביאנית העולמית בשיקגו בשנת 1893, וזכתה לשבחים בתערוכה הבינלאומית בברלין בשנת 1895.

הוא צייר סדרה של תמונות שייט על סיפונה של היאכטה "ג'יימס גורדון בנט", וכן ציור על היאכטה "נמונה", ונציה (1890), הראה מסיבת שייט על הסיפון וכלל דיוקן של לילי לנגטרי. הציור שלו "יאכטות על הים התיכון "(1896), קבע מחיר שיא עבור האמן, ונמכר בשנת 2005 תמורת 2.3 מיליון דולר. בסוף חייו הוא פנה לנושאים דתיים, אך סטיוארט זכור בעיקר בזכות דיוקנאותיו של תקופת "בל אפוק" עד מלחמת העולם הראשונה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ D. Dodge Thompson, "Julius L. Stewart, a 'Parisian from Philadelphia'", The Magazine Antiques (November 1986), pp. 1046-58.
  2. ^ Ulrich W. Hiesinger, Julius LeBlanc Stewart, American Painter of the Belle Epoque, exhibition catalogue, Vance Jordan Fine Art, Inc. (New York 1998)
  3. ^ Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Stewart, Julius L.". Encyclopædia Britannica. 25 (11th ed.). Cambridge University Press. p. 914.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0