יום ראשון של הנשים
יום ראשון של הנשים (באנגלית: Women’s Sunday) הייתה עצרת סופרג'יסטית שהתקיימה בלונדון בתאריך 21 ביוני 1908. הפגנה זו נחשבה לגדולה ביותר בבריטניה באותה עת[1][2][3].
הגורמים להפגנה ותכנון האירוע
את האירוע יזם איגוד הנשים החברתי והפוליטי, מארגני האירוע היו אמלין פתיק-לורנס, גזברית האיגוד, ובעלה פרדריק[4].
ההפגנה נהגתה בתגובה להתנגדותו של ראש הממשלה הרברט הנרי אסקווית' לפעול לקידום זכות ההצבעה לנשים[5][4]. כאשר נשאל בנושא סירב אסקווית' להתחייב כי יפעל בנושא או לנקוב בנקודת זמן שבה יעשה זאת.
נאום של מזכיר הפנים, הרברט גלדסטון, היה בין הגורמים שהעלו את רעיון הפגנת הענק אצל הסופרג'יסטיות. כפי שתיארה[6] אמלין פנקהרסט באוטוביוגרפיה שלה, "הסיפור שלי", גלדסטון תמך בזכות הפגנה לנשים, אולם היה פסימי בנוגע לאפשרות להעברת צעד זה על ידי הממשלה. הוא טען כי על מאבקן של הנשים לפעול בדומה למאבקי גברים בעבר ולקדם את מטרותיו דרך מחאה ציבורית רחבת היקף, בקנה מידה ארצי. גלדסטון פקפק ביכולתן של הנשים לארגן מחאה בקנה מידה כזה. הסופרג'יסטיות שאפו לקרוא תיגר על דבריו של גלדסטון ולהוכיח כי באפשרותן להקים מחאה גדולה ויעילה מזו של הגברים[6][7]. המארגנות שאפו להציג מספרים גדולים במיוחד של תומכות ותומכים בזכות ההצבעה לנשים, וכך להגביר את אהדת הציבור ואת תמיכתו במטרה זו, וכן להפעיל לחץ על הממשלה כדי לפעול בנידון.
בעת ארגון המחאה, בני הזוג לורנס שאבו השראה מהפגנה שנערכה שבוע קודם לכן, ב-13 ביוני 1908, על ידי ארגון NUWSS (The National Union of Women's Suffrage Societies), שבמסגרתה התקיימה צעדה גדולה ללונדון שמטרתה להראות את נחישותן של הסופרג'יסטיות ודבקותן במטרותיהן[5].
אחד המוקדים המרכזיים בפעילותן של הסופרג'יסטיות הבריטיות באיגוד הנשים החברתי והפוליטי היו אירועים באוויר הפתוח. אירועים אלה החלו בשנת 1906 בהפגנה בהייד פארק, שבה חברות הארגון הניפו דגלים ושלטים ונשאו נאומים[8].
המארגנים בחרו לערוך את האירוע ביום ראשון, כדי להקל על אנשים עובדים להגיע וכך להעלות את הנוכחות בהפגנה.
מהלך האירוע
בסך הכל השתתפו באירוע בין 300,000 - 500,000 משתתפים[4].
כ-30,000 נשים מכל רחבי בריטניה צעדו ברחובות לונדון בשבע תהלוכות, התהלוכות יצאו ממיקומים מרכזיים שונים ברחבי העיר לונדון בהובלתן של פעילות מרכזיות בתנועה הסופרג'יסטית. אמלין פנקהרסט ואליזבת וולסטנהולם-אלמי הובילו את התהלוכה שיצאה מדרך יוסטון, אנני קני הובילה את התהלוכה שיצאה מפדינגטון, בעוד כריסטבל פנקהרסט ואמלין פתיק-לורנס הובילו את הצעדה שיצאה מרציף ויקטוריה.
הצעדות סיימו את דרכן בהייד פארק. משהגיעו לפארק הנשים הצועדות הניפו שלטים שבהן קראו לקדם את זכות ההצבעה לנשים[8].
בהייד פארק הוצבו עשרים במות ועליהן נשאו 80 נשים וגברים נאומים, שעיקרם היה נושא זכות ההצבעה לנשים. בין הנואמים בעצרת היו אמלין פנקהרסט, קיר הארדי, הסופר ישראל זנגוויל והמחזאי ג'ורג' ברנרד שו.
ההפגנה הייתה האירוע הראשון שבו הציגו חברות איגוד הנשים החברתי והפוליטי את הצבעים הרשמיים של האיגוד- סגול, ירוק ולבן - בפומבי[8]. שלושת הצבעים שאומצו על ידי האיגוד נבחרו על ידי הפעילה אמלין פתיק-לורנס, שהסבירה כי הצבע הסגול מסמל את אצילותן של הסופרג'יסטיות, לבן מסמל את הטוהר בחיים האישיים והציבוריים, וירוק מסמל תקווה ואת האביב[9]. שלושת הצבעים באו לידי ביטוי גם בלבושן של הנשים בעצרת. הנשים הונחו ללבוש שמלות לבנות, ועליהן להוסיף אביזרים בצבעים סגול וירוק, כגון צעיפים, תכשיטים או גרביים[10]. באיגוד שאפו להפוך את שלושת הצבעים למוכרים בציבור, ובאמצעות סמליות זו להעלות את המודעות לפעילות האיגוד ולמטרות הסופרג'יזם בקרב קהלים רחבים יותר[10].
לאחר שראש הממשלה הרברט הנרי אסקווית' לא הגיב לאירועי העצרת, ניפצו פעילות סופרג'יסטיות את חלונות רחוב דאונינג 10 במחאה, הן השתמשו באבנים עליהן כתבו כתובות מחאה שקרא לראש הממשלה לפעול למען זכויות הנשים[11].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Landmark Locations of The Women’s Movement, Google Arts and Culture
- ^ Women's suffrage timeline, British Library, 2018
- ^ Rachel Vogelstein and Rebecca Turkington, Five women’s marches throughout history that triggered political change, The Lily, 2019
- ^ 4.0 4.1 4.2 Women’s Sunday: Hyde Park 1908, Women of Influence, 2016
- ^ 5.0 5.1 On This Day: Women’s Sunday, 21st June 1908, Turbulent Isles, 2018
- ^ 6.0 6.1 Emmeline Pankhurst, My Own Story, London: Eveleigh Nash, 1914, עמ' 111-112
- ^ Lin Lovell, Women’s Suffrage Societies and the Gendering of Power – the National Union of Women’s Suffrage Societies (NUWSS) and Women's Social and Political Union (WSPU) as pioneers of women-led organisations, University of the West of England, Bristol, 2021
- ^ 8.0 8.1 8.2 Linda J. Lumsden, Rampant Women: Suffragists and the Right of Assembly, Univ. of Tennessee Press, 1997, עמ' 25-26, 163-164
- ^ Prity Kumari, The Struggle of Women in Acquiring Voting Rights: The First Knock for Feminism, Journal of Arts, Culture, Philosophy, Religion, Language and Literature, 3 2, 2018, עמ' 133-135
- ^ 10.0 10.1 Dress & the Suffragettes, Chertsey Museum
- ^ Suffragette timeline: the long march to votes for women, The Telegraph
