יורגן קוצ'ינסקי
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. יורגן קוצ'ינסקי (בגרמנית: Jürgen Kuczynski; 17 בספטמבר 1904 - 6 באוגוסט 1997, ברלין) היה כלכלן וקומוניסט גרמני. הוא עבד עם צבא ארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה, בעת היותו בגלות באנגליה, ובמקביל שימש כמרגל עבור ברית המועצות, והעביר להם מידע נרחב. לאחר המלחמה, הוא חזר לגרמניה עם צבא ארצות הברית. הוא השתקע במזרח גרמניה, חלק מתחום ההשפעה של ברית המועצות, והפך לאחד האינטלקטואלים המובילים בה.[1]
ביוגרפיה
בשנים הראשונות
יורגן קוצ'ינסקי נולד בשנת 1904 באלברפלד (וופרטל), גרמניה, היה הבכור מבין שישה הילדים שנולדו למשפחה יהודית בראשות הכלכלן והדמוגרף המכובד רוברט רנה קוצ'ינסקי ואשתו, הציירת ברטה (גרדנוביץ) קוצ'ינסקי. הילדים היו מוכשרים והמשפחה הייתה משגשגת.[2]
אחותו של יורגן, אורסולה קוצ'ינסקי, הפכה מאוחר יותר למרגלת שעבדה למען ברית המועצות.[3][4] לאחר מכן הפכה לסופרת, תוך שימוש בשם רות וורנר, שעל פיה היא מזוהה לעיתים קרובות.
המשפחה התגוררה בווילה קטנה ברובע שלכטנזה שבדרום מערב ברלין. הוא גדל במשפחה של אנשי אקדמיה שמאלנים, כמתבגר יורגן קוצ'ינסקי בילה בחברת פעילים, ביניהם המנהיגים הקומוניסטיים קרל ליבקנכט ורוזה לוקסמבורג[5].
חינוך
בין 1910 ל-1916 למד קוצ'ינסקי בבית ספר פרטי בברלין-זאהלנדורף, לפני שהמשיך לבית ספר תיכון בעיר. הוא סיים בהצלחה את לימודיו בשנת 1922 והלך ללמוד בארלנגן, בברלין ובהיידלברג. מקצועות לימודיו כללו פילוסופיה, סטטיסטיקה וכלכלה פוליטית. בשנת 1926 הוא נסע כתלמיד מחקר לארצות הברית, שם קיבל על עצמו לימודי המשך במוסד ברוקינגס בוושינגטון.
עיתונות וקומוניזם
הוא חזר לגרמניה בשנת 1929 והתיישב בברלין. ב-1930 הצטרף למפלגה הקומוניסטית. בין 1930 ל -1933 הוא תרם לעיתון המפלגה, Die Rote Fahne, במחלקת המידע וכעורך הכלכלי של העיתון, והצטרף למערכת ב-1931.[6] כמות הכתיבה של קוצ'ינסקי הייתה רבה, והניתוחים הכלכליים שכתב עבור העיתון היו נקראים ישירות על ידי השגריר הסובייטי.
בינואר 1933 נטלה המפלגה הנאצית את השלטון. חברות במפלגות פוליטיות (פרט למפלגה הנאצית) נעשתה בלתי חוקית, והאיסור על מפלגות פוליטיות נאכף במיוחד לגבי חברי המפלגה הקומוניסטית לשעבר. בשנים הבאות יתברר גם שהאנטישמיות הקשה שהשתלטה ברטוריקה הנאצית בשנותיה באופוזיציה תשולב במדיניות הממשלה.
קוצ'ינסקי היה יהודי. במהלך 1933 נעצרו ונכלאו קומוניסטים גרמנים רבים, בעוד אחרים עזבו את הארץ כדי למנוע גורל דומה. כבר בפברואר 1933 קוצ'ינסקי ואשתו שוחחו עם הוריו וארבע אחיותיו של יורגן באפשרות להגר לבריטניה, אך בשלב זה החליטו להישאר בגרמניה ולהשתתף בהתנגדות אנטי-פשיסטית.[7]
קוצ'ינסקי המשיך לספק עבודה אנליטית על ההתפתחויות הכלכליות והחברתיות בגרמניה לטובת ההנהגה הלאומית של המפלגה הקומוניסטית. אלה הועמדו לרשות המוסדות הסובייטיים, השתמשו בהם בעיתונים הסובייטיים, והם סייעו בתעמולה. הוא היה פעיל גם בתנועת האופוזיציה[8] עד שדוכאה לחלוטין ב-1935. הסיכון לקוצ'ינסקי הלך וגבר. החשש שהוא יעצר ושביתו ישדד על ידי סוכנויות ממשלתיות היה קבוע. הוא נסע למוסקבה בשנת 1935. לבסוף, בינואר 1936, לא ניתן היה לדחות את ההגירה והוא עבר לבריטניה. נראה כי עיתוי המעבר שלו ללונדון הופעל על ידי הוראות שהתקבלו ממוסקבה.[9]
גלות באנגליה
בבריטניה, תרומתו לפוליטיקה של השמאל כללה עבודה עם מגזין הלייבור, שלא היה שלוחה של מפלגת הלייבור הבריטית, אלא של המפלגה הקומוניסטית הבריטית במוסקבה. המוניטין האקדמי הבין-לאומי שלו העניק לו גישה לאנשי הממסד הבריטי. קוצ'ינסקי הפך למנהיג טבעי של הקומוניסטים הגרמנים שביקשו מקלט בבריטניה מהנאציזם. הוא שמר על קשר שוטף עם הנהגת המפלגה הקומוניסטית הגרמנית הגולה, שבמחצית השנייה של שנות השלושים התבססה בפריז. הוא היה נפגש איתם שם כדי להחליף רעיונות.[7]
בספטמבר 1939 עם פרוץ מלחמת העולם השנייה: קוצ'ינסקי היה אחד מהגולים הגרמנים הרבים שהוחזקו בסטטוס כחיילי אויב. היו מעצרים אך הם הורשו לדבר זה עם זה והוא המשיך את עבודתו האנטי-פשיסטית בקרב עמיתיו. הוא שוחרר מוקדם יותר מרוב הגרמנים שנתפסו במבצע הזה, בעקבות התערבות אמריקאית בדרג גבוה עם השלטונות הבריטיים. בשלב מסוים בתקופתו באנגליה, קוצ'ינסקי גויס על ידי שירותי המודיעין של ארצות הברית כסטטיסטיקאי.[10] הוא, כמו אחותו הבכורה אורסולה, ביצעו משימות ריגול עבור ברית המועצות.[1] קלאוס פוקס, פיזיקאי מלייפציג, היה עוד גולה קומוניסט גרמני שחיפש מקלט בבריטניה. גם פוקס, שהוגדר אויב זר בתחילת המלחמה, נכלא באי מאן ואחר כך נשלח לקנדה; הוא הורשה לחזור לבריטניה ושוחרר ב-1941. קוצ'ינסקי ופוקס הכירו זה את זה, והכלכלן שכנע את הפיזיקאי לעבוד במודיעין הסובייטי. קוצ'ינסקי הכיר את פוקס לאחותו, שעבדה אז עבור הסובייטים בשם "סוניה".[11] לאחר מכן, סוניה הפכה למפעילה של פוקס במודיעין הסובייטי. בשנים הבאות, פוקס וסוניה נפגשו בקביעות באוקספורדשייר, לשם היא עברה כדי להתקרב להורים (וגם ליורגן), שגם הם הוגלו מגרמניה הנאצית. בתחילת המלחמה הם הועברו מלונדון. פוקס עבד בקרבת מקום על כמה אתגרים טכניים הקשורים בפיתוח פצצת אטום. המידע שהעביר לצבא הסובייטי באמצעות אחותו של יורגן "סוניה" / אורסולה נחשב כמאיץ פיתוח הנשק הגרעיני של הסובייטים בארסנל הצבאי שלהם.[12]
באמצע 1944 פנה קוצ'ינסקי לג'ו גולד, קולונל במשרד האמריקני לשירותים אסטרטגיים, כדי לסייע בגיוס גולים גרמנים שמוכנים לצנוח בגרמניה לצורכי ריגול. קוצ'ינסקי הפנה את גולד לסניף הלונדוני של המפלגה הקומוניסטית הגרמנית, וגולים קומוניסטים גרמנים נבחרו למשימה. (הוא שיתף את הפרטים האלה עם אחותו אורסולה ועם ברית-המועצות) על סמך פרסומיו האחרונים על הכלכלה הגרמנית, בספטמבר 1944 הוזמן קוצ'ינסקי להצטרף לסקר האסטרטגי בעניין יעילות ההפצצות על גרמניה; הוא קיבל דרגת סגן-אלוף בצבא ארצות הברית.[13][9] הוא העביר את הניתוח הזה אל המודיעין הסובייטי.
החזרה לגרמניה
בתום המלחמה, כשקוצ'ינסקי חזר לגרמניה, היה בדרגת סגן-אלוף בצבא ארצות הברית, עם מנדט רחב בשל השתתפותו ב"סקר הפצצות האסטרטגיות", כדי שיוכל להשיג תיעוד חשוב על ייצור הנשק הגרמני. בתפקידו כקצין בכיר בארצות הברית, הוא עצר באופן אישי את התעשיין הרמן שמיץ בהיידלברג.[7] כמנכ"ל אי.ג'י. פארבן, שמיץ היה אז חשוד בפשעי מלחמה.[14]
מבחינת אזורי הכיבוש, כקצין אמריקאי בכיר, קוצ'ינסקי התבסס לראשונה על האזור האמריקאי של מה שנקרא מאוחר יותר - מערב ברלין. עם זאת, ביולי 1945 מינה אותו ראש המינהל הצבאי הסובייטי באזור הכיבוש הסובייטי לתפקיד בכיר, במה שנודע מאוחר יותר בשם מזרח גרמניה.[7]
בשנת 1947, השנה שבה נפטר אביו באוקספורד, ויתר קוצ'ינסקי על אזרחותו הבריטית (שנרכשה בזמן המלחמה). הוא התכוון להתיישב דרך קבע בגרמניה. ב־1946 מונה למועצת ההוראה להיסטוריה כלכלית באוניברסיטת ברלין. הוא היה הממונה על המכון להיסטוריה כלכלית עד 1956.
בין 1949 ל-1958 ישב קוצ'ינסקי כחבר בפרלמנט במזרח גרמניה והיה אחד המחוקקים הלאומיים של המדינה.[13]
במקביל הוא היה אחד מאנשי האקדמיה הבולטים והפופולריים ביותר במזרח גרמניה. במהלך חייו הוא פרסם כ-4,000 קטעי כתיבה.[15] בשנת 1955 הוא ייסד וניהל את המחלקה להיסטוריה כלכלית באקדמיה הגרמנית למדעים וכן עבור המכון להיסטוריה כלכלית.
אף על פי שהגיע לגיל הפרישה, הוא המשיך לעסוק במגוון של נושאים חשובים ולתת ייעוץ לחברות שונות. מעל הכל המשיך לכתוב בצורה אינטנסיבית, ולהציג את עצמו, בייחוד בעיני מבקרי הממשלה הצעירים יותר, כהוגה מרקסיסטי. נקודת המוצא לגילויו על ידי דור חדש של קוראים הייתה ספרו שפורסם ב -1983, שכותרתו "דיאלוג עם נכדי הגדול"[16] אשר נקרא בהרחבה במזרח גרמניה בשנות השמונים ועל אף שנמתחה עליו ביקורת על ידי המפלגה.
הרצאותיו הפומביות היו פופולריות מאוד. כחבר בכיר ב"אריסטוקרטיה המהפכנית" של המדינה, הוא הרשה בסופו של דבר לעצמו, חופש רב יותר בביקורתו על המשטר מאשר היה מותר לאחרים. הוא מעולם לא איבד את ביטחונו במנהיג של גרמניה המזרחית - אריך הונקר והוא מעולם לא איבד את אמונתו המרקסיסטית: שלא כמו כמה מחברי הממסד בגרמניה המזרחית. בכתיבתו שלאחר איחוד הגרמניות 1989/90 חשף את הצד האפל של הדיקטטורה הישנה בבחינה רחבה ועמוקה יותר.[16]
משפחתו
יורגן קוצ'ינסקי התחתן עם הכלכלנית והמתרגמת מרגריט שטיינפלד. לבני הזוג היו שלושה ילדים, תומאס, פיטר ומדלן. תומאס, כמו אביו, נעשה מרצה באוניברסיטה והיסטוריון כלכלי. פיטר, מומחה לציוויליזציה האמריקאית, עבד שנים רבות באוניברסיטת מרטין לותר בהאלי-ויטנברג.
הספרייה
בתור נצר ובכור הבכור ממשפחה אינטלקטואלית, ירש יורגן קוצ'ינסקי ספרים רבים. האוסף כלל ספרים מהמאה השמונה עשרה, והוא הוסיף עליו מאוד. "סבא של סבא רבא" שלו היה מעריץ של עמנואל קאנט, והוא רכש מספר מהדורות ראשונות של יצירות קאנט. הייתה לו גם מהדורה מוקדמת של המניפסט הקומוניסטי (למעשה, רק מהדורת פיראטים שנדפסה ב־1851), שסבו קנה במסע לפריז. כאשר עזבו את גרמניה, רוב האוסף הושאר מאחור. כאשר אביו של קוצ'ינסקי, רוברט רנה קוצ'ינסקי, נמלט לאנגליה בתחילת שנות השלושים, הצליח להציל רק 20,000 ספרים.
אף על פי כן, עם מותו של יורגן קוצ'ינסקי, הוא צבר ספרייה פרטית ענקית ובעלת ערך של כ -70,000 ספרים וכתבי עת. ספרייתו של קוצ'ינסקי השתלבה בשנת 2003 עם הספרייה המרכזית והאזורית של ברלין והיא שוכנת באוסף ההיסטורי של הספרייה.[16]
קוצ'ינסקי וסטאליניזם
קוצ'ינסקי מזוהה לעיתים קרובות עם הסטליניזם בתקופת השלטון של הדיקטטור. יורגן קוצ'ינסקי לא יכול היה לקבל את ההוקעה של סטלין על ידי יורשיו. "הסטליניזם" אימץ את כל ההתפתחויות הרוחניות והעובדותיות, במשך תקופה של שלושה עשורים, והיו לך תוצאות חיוביות צד תוצאות שליליות. בשנות החמישים והשישים שלו, קוצ'ינסקי דחה בגלוי את ההוקעה החדשה של סטלין תוך שהוא מתווכח עם ההנהגה של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית.
בהבוננותו על העולם באמצעות ההשכלה שלו בהיסטוריה הכלכלית, הדגיש קוצ'ינסקי שני הישגים עיקריים שהיו לסטלין. התיעוש המהיר הושג עם יצירתו של ענף תעשייה כבדה ברחבי רוסיה הכפרית, מעשה שהיה תנאי הכרחי להישג השני של סטלין, התבוסה של גרמניה הנאצית.
מעבר לכך, סטלין נהנה מאמון העם הסובייטי. קוצ'ינסקי טען כי פולחן האישיות והנאומים סיפקו לעם ולחיילים כוח מוסרי. באופן ביקורתי, הוא ציין כי סטלין בגד באמון שניתן לו, משום שהוא יצר דיקטטורה אכזרית. כשרונו של הדיקטטור כתועמלן איפשר לו להרוס מחלוקות אובייקטיביות דיאלקטיות ואת מתנגדיו.
פרסים ואותות
- 1949 הפרס הלאומי של מזרח גרמניה
- 1964 כרזת העבודה
- 1969 מסדר קרל מרקס
- 1974 הפרס הלאומי של מזרח גרמניה
- 1979 כוכב החברות העממי
- 1984 מסדר ההצטיינות הפטריוטי
- 1989 קרס הזהב של מסדר ההצטיינות הפטריוטי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 David Childs (13 August 1997). "Obituary: Professor Jurgen Kuczynski". The Independent. London. Retrieved 15 January 2015.
- ^ . ""(Sonja" – Stalins beste Spionin". Wiener Zeitung (online
- ^ Bernd-Rainer Barth; Karin Hartewig. "Werner, Ruth (eigtl.: Ursula Maria Beurton) geb. Kuczynski *15.05.1907, † 07.07.2000 Schriftstellerin, Agentin des sowjetischen Nachrichtendienstes GRU
- ^ Richard Norton-Taylor (11 July 2000). "Ruth Werner: Communist spy who passed the west's atomic secrets to Moscow in the cause of fighting fascism". The Guardian (online)
- ^ Barbara Supp (14 April 1997). "Feigheit? Nein! Viel schlimmer! Mit eleganter Selbstkritik kam der DDR-Wissenschaftler und Honecker-Berater Jürgen Kuczynski über die Wende. Nun erlebt er eine Renaissance". Der Spiegel.
- ^ Mario Keßler (January 2005). "Jürgen Kuczynski – ein linientreuer Dissident?" (PDF). Rosa Luxemburg Foundation, Berlin. Retrieved 15 January 2015.
- ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 Michael Landmann (August 2014). "Im Dienst des Antifaschismus: Zum 110ten Geburtstag von Jürgen Kuczynski". Zeitschrift "antifa" (VVN-BdA), Berlin. Retrieved 16 January 2015.
- ^ Ilko-Sascha Kowalczuk. "Kuczynski, Jürgen *17.9.1904, † 6.8.1997 Wirtschaftshistoriker". Bundesstiftung zur Aufarbeitung der SED-Diktatur: Biographische Datenbanken. Retrieved 12 January 201
- ^ 9.0 9.1 Green, John (2017). A Political Family: The Kuczynskis, Fascism, Espionage and The Cold War. https://www.routledge.com/A-Political-Family-The-Kuczynskis-Fascism-Espionage-and-The-Cold-War/Green/p/book/9781138232327: Routledge. pp. 193–194.
- ^ Peter Rau. "Das Vermächtnis des US-Offiziers Gould: Angehörige der Bewegung »Freies Deutschland« als Kundschafter des US-Geheimdienstes OSS im Einsatz: Ein unbekanntes Kapitel aus der Geschichte des antifaschistischen Widerstandes". Verband Deutscher in der Résistance, in den Streitkräften der Antihitlerkoalition und der Bewegung "Freies Deutschland" (DRAFD) e.V., Berlin. Retrieved 16 January 2015.
- ^ David Childs (13 August 1997). "Obituary: Professor Jurgen Kuczynski". The Independent. London. Retrieved 15 January 2015.
- ^ Debbie Waite (6 August 2010). "RED SONYA: The spy who lived in Kidlington". Oxford Mail. Retrieved 3 January 2014.
- ^ 13.0 13.1 Ilko-Sascha Kowalczuk. "Kuczynski, Jürgen *17.9.1904, † 6.8.1997 Wirtschaftshistoriker". Bundesstiftung zur Aufarbeitung der SED-Diktatur: Biographische Datenbanken. Retrieved 12 January 2015.
- ^ Stefanie Plappert. "Hermann Schmitz (1881–1960)". Wollheim-Kommission der Goethe-Universität, Frankfurt am Main. Retrieved 16 January2015.
- ^ Günter Kröber: Die dritte Wiedergeburt. Die Publikationen des J. K. Eine vornehmlich quantitative Analyse. Zweiter Nachtrag. In: ZeitGenosse Jürgen Kuczynski. Elefanten-Press, Berlin 1994, p. 23
- ^ 16.0 16.1 16.2 Barbara Supp (14 April 1997). "Feigheit? Nein! Viel schlimmer! Mit eleganter Selbstkritik kam der DDR-Wissenschaftler und Honecker-Berater Jürgen Kuczynski über die Wende. Nun erlebt er eine Renaissance". Der Spiegel. Retrieved 16 January 2015.
