יחזקאל סומך
| לידה | 1927 |
|---|---|
| פטירה |
13 באפריל 2008 (בגיל 81 בערך) ח' בניסן תשס"ח |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1948–1972 (כ־24 שנים) |
| דרגה |
 תת-אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת העצמאות מלחמת סיני מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה | |
| תפקידים אזרחיים | |
| טייס וסמנכ"ל המבצעים בחברת אל על | |
יחזקאל סומך (1927 - 13 באפריל 2008) היה קצין בדרגת תת-אלוף בצה"ל, כיהן כסגן מפקד חיל האוויר במלחמת ההתשה.
ביוגרפיה
סומך נולד ב-1927 לאסתר ויעקב בעיראק ועלה לארץ ישראל ב-1935[1]. בתחילת שירותו בצה"ל, נשלח סומך באוגוסט 1948 עם קבוצה של חניכים לבית הספר לטיסה אליקא באורבה שבאיטליה[2]. בפברואר 1950 צורפו חניכי הקורס לחניכים ששבו מקורס טיס בצ'כוסלובקיה לקורס טיס מס' 1 של חיל האוויר[3]. שירת ברמת דוד כטייס קרב, ב-1951 שימש מדריך בקורס מדריכי טיסה, פיקד על שלב ראשוני בבית ספר לטיסה[4]. בספטמבר 1955 מונה למפקד טייסת 110, הייתה זו הטייסת האחרונה בחיל האוויר שעדיין הטיסה מטוסי קרב מוסקיטו[5]. הטייסת הודממה במאי 1956, אך חודש לאחר מכן נקרא סומך להכניס אותה מחדש לכוננות לקראת מבצע קדש[6]. במלחמת סיני פיקד על הטייסת שהשתתפה בגיחות רבות בחזית. בלילה הראשון של הלחימה יצא בעצמו לגיחת סיור בה עשתה הטייסת את טבילת האש שלה במלחמה כשהפציץ שיירה של צבא מצרים בסיני[7]. במהלך המלחמה הוביל סומך מבנה של רביעיית מטוסים להפצצת שארם א-שייח'. לאחר המלחמה קלטה הטייסת בפיקודו את מטוסי הווטור הראשונים בחיל האוויר ועברה לעידן מטוסי הסילון[8].
במרץ 1960 מונה סומך למפקד בית הספר לטיסה ומילא תפקיד זה עד יולי 1962[9]. ב-1964 מונה למפקד בסיס רמת דוד. הוא יזם את ההקמה מחדש של טייסת 107, כטייסת מטוסי אוראגן[10]. במלחמת ששת הימים פעלו בכנף בפיקודו שלוש טייסות קרב (טייסת 109, טייסת 110 וטייסת 117), וטייסת נוספת הייתה תחת אחריות מנהלית (טייסת 107)[11] שלו. סומך השתתף בעצמו בגיחות מבצעיות במלחמה, בהם תקיפת שדה התעופה דמייר בסוריה ושדה התעופה H-3 בעיראק[12]. לאחר המלחמה, ביולי 1967, סיים את תפקידו ויצא ללימודים.
במרץ 1969 מונה לראש מחלקת אוויר במפקדת חיל האוויר, תפקיד שהיה למעשה סגן מפקד החיל[13], ושירת בתפקיד זה במהלך מלחמת ההתשה בה מילא חיל האוויר תפקיד מרכזי. ב-1971 הוחלף על ידי בני פלד ויצא ללימודים, ומשלא מונה למפקד החיל השתחרר משירות הקבע. אחרי מלחמת יום הכיפורים עמד בראש ועדה לבדיקת תפקוד חיל האוויר בחזית הצפון[14]. ב-1978 היה חבר בצוות הבדיקה (יחד עם יונה אפרת ושבתאי לוי) אשר נתמנה לבדוק את תפקוד צה"ל בפיגוע כביש החוף[15].
לאחר שחרורו עבד כטייס אזרחי בחברת אל על, וב-1976 מונה לסמנכ"ל המבצעים של החברה אך לאחר מספר חודשים נאלץ להתפטר, בשל התנגדות ועד העובדים בחברה שבתפקיד ניהולי זה ישמש טייס פעיל והוא חזר לעבוד כטייס מהשורה[16]. ב-1984 מונה שוב לסמנכ"ל המבצעים של החברה[17] ושימש בתפקיד זה עד לפרישתו לגמלאות ב-1987. יחזקאל סומך נפטר באפריל[18] 2008 ונטמן בבית העלמין מורשה ברמת השרון.
הערות שוליים
- ^ בני דוידאי התפטר מאל-על - תא"ל (מיל.) יחזקאל סומך - משנה למנכ"ל, דבר, 12 במרץ 1976
- ^ אביגדור שחן, כנפי הניצחון: לתולדות חיל האוויר ומח"ל, הוצאת עם הספר, 1966, עמ' 70, 337
- ^ מעצמאות לקדש - חיל האוויר בשנים 1949–1956, עמ' 23
- ^ אביגדור שחן, חישול הכנפיים, הוצאת מערכות, עמ' 52, 54
- ^ חישול הכנפיים, עמ' 226-227
- ^ חישול הכנפיים, עמ' 228
- ^ חישול הכנפיים, עמ' 228-229
- ^
דני שלום, כרעם ביום בהיר: מבצע מוקד - כך הושמדו חילות האוויר הערביים במלחמת ששת הימים, באוויר - פרסומי תעופה, 2002, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר עמ' 102
- ^ דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר, חלק א' - חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967–1970), באוויר - פרסומי תעופה וחלל, עמ' 44
- ^ כרעם ביום בהיר, עמ' 99
- ^ כרעם ביום בהיר, עמ' 117
- ^ כרעם ביום בהיר, עמ' 580-587
- ^ רוח רפאים מעל קהיר, עמ' 27, 30
- ^ שמואל גורדון, 30 שעות באוקטובר, הוצאת ספריית מעריב, 2008, עמ' 380
- ^ דוח פעולות צה"ל בכביש החוף-לרמטכ"ל, דבר, 21 במרץ 1978.
- ^ דויד מושיוב, המשנה למנכ"ל אל-על התפטר כדי לעבוד כאיש צוות אוויר, מעריב, 8 באוקטובר 1976
- ^ דן ארקין, יחזקאל סומך-סמנכ"ל למבצעים בחברת אל על, מעריב, 24 בינואר 1984
- ^ אתר "Billiongraves"
מפקדי בסיס רמת דוד 
| |
|---|---|
|
| ראשי להק האוויר בחיל האוויר | |
|---|---|
|
