יחזקאל צ'ארלס וורטסמן
יחזקאל צ'ארלס ווֹרטסמן (נכתב גם ווֹרטסמאן; ביידיש: וואָרטסמאן, גם וואָרטסמאנן; באנגלית: Wortsman; 1878, ז'וָונֶץ, פודוליה, האימפריה הרוסית (אוקראינה) – 16 במאי 1938, ניו יורק) היה עיתונאי, פובליציסט ועורך יידי ציוני, כימאי בהכשרתו. ממשתתפי הקונגרס הציוני הראשון.
ביוגרפיה
יחזקאל (חסקל) וורטסמן נולד בעיירה הקטנה ז'וָונֶץ (זבאניץ; ברוסית: Жванец) שבפלך פּוֹדוֹליה, בדרום-מערב האימפריה הרוסית (אוקראינה), ליד הערים חוֹטין וקמניץ פודולסקי. הצליח להכשיר עצמו ללימודים אקדמיים, ונסע ללמוד באוניברסיטאות שווייץ (בזל וברן; ותקופה קצרה באוניברסיטת שטרסבורג), טכנולוגיה, פילוסופיה וסוציולוגיה. הוא סיים את לימודיו בקבלו דוקטור בכימיה מאוניברסיטת בזל.
במהלך לימודיו היה לפעיל בתנועה הציונית. בשנת 1897, בהשפעתו של שלום אלטמן,[1] מחנך ואיש חובבי ציון בן עירו, השתתף בקונגרס הציוני הראשון, שנערך בבזל. לאחר הקונגרס נסע לעיירתו לדווח, ובעקבות זאת נוסדו בעיירה שתי אגודות ציוניות.[2] לאחר מכן, בהיותו סטודנט באוניברסיטת ברן, היה מחמשת מייסדיה של התאחדות הנוער הציוני האקדמי בברן (יחד עם חיים ויצמן, אברהם ליכטנשטיין (לימים בעלה של חיה ויצמן-ליכטנשטיין), נחמן סירקין ושושנה אימאס (לימים אשתו של יהושע בוכמיל) – הארגון הציוני הראשון בברן. בהמשך השתתף כציר לקונגרסים ה-3, ה-5, ה-6, ה-7 וה-12.
את דרכו הספרותית החל כבר בהיותו סטודנט, כשכיהן ככתב-קורספונדנט הקבוע של השבועון היידי "היועץ" בבוקרשט. מאמריו הפובליציסטיים הראשונים הופיעו מעל דפי העיתון "דער יוד" ('היהודי'). הוא כתב לעיתונים וכתבי עת יידיים ברוסיה, בפולין הקונגרסאית, בגליציה וברומניה, בענייני דיומא. במאמריו הטיף לציונות. לזכותו נזקף חיבור הפמפלטים התעמולתיים הציוניים הראשונים ביידיש: "וואָס ווילען דיא ציוניסטען?" ('מה רוצים הציונים?'; 1901), ו"דער יודישער נאציאָנאל-פאנד" (הקרן הלאומית היהודית; 1903) (על קרן קיימת לישראל).
בשנת 1904 ייסד וערך בלונדון ירחון ציוני סוציאליסטי רדיקלי וספרותי "לחיים, ספרות ומדע" בשם "די יידישע צוּקוּנפט" ('העתיד היהודי'). שנה לאחר מכן (1905) העביר אותו לקרקוב שבגליציה, ומשם לוורשה שבפולין הרוסית, אך הוא לא האריך ימים. אז הצטרף למערכת העיתון היידי של נחום סוקולוב "דער טעלעגראף", שהחל לצאת בוורשה באותה עת, אולם כעבור פחות מ-150 גיליונות פסק מלהופיע. כן השתתף בעיתון הוורשאי הספרותי הציוני "דער וועג".[3]
בראשית שנת 1907 היגר לארצות הברית, שם היה פעיל בשורות פועלי ציון. ב-1909 ערך את המאסף היידי "אמריקה", על טהרת הסופרים היהודים האמריקאים. הוא ניסע לחדש שם את הוצאת עיתונו, אך הצליח להוציא רק שלושה גיליונות. עד סוף ימיו חי בארצות הברית ובקנדה, ועסק בעבודה עיתונאית בעיתונות היידית: השתתף בשבועון הציוני "דאָס אידישע פאָלק", בביטאון פועלי ציון "אידישע קעמפפער",ובעיתונים "דער טאָג", "יידישע טאַגעבלאַט", "מאָרגען זשורנאַל" ועוד. כן ערך מגוון עיתונים: היומון "דער באָסטאָנער אַדוואָקאַט" בבוסטון, השבועון "דער אידישער שטערן" באטלנטה, ה"קענעדער אָדלער" במונטריאול, השבועון "קאַליפאָרנער אידישער שטימע" בסן פרנסיסקו (1913–1915), "דער אידישער וועכטער" בקליבלנד (שהופיעו כיומון במשך שבעה שבועות בלבד) ו"די ציַיט" בלוס אנג'לס.
הוא הרבה בנסיעות עבודה ככימאי לגרמניה, איטליה, סנטו דומינגו. ב-1920–1921, לאחר מלחמת העולם הראשונה, ביקר באירופה ובארץ ישראל כנציג הג'וינט, והוביל את מאמצי הסיוע בגליציה המזרחית.
בהמשך עבד במשרדי קרן היסוד, ולאחר שעזב את תפקידו פרסם בקליבלנד חוברת על הניהול הליקוי של ארגון קרן היסוד באמריקה, שכותרתה "ווען שווייגען איז א פארברעכע" ('כששתיקה היא פשע').
כתביו שלא ראו אור: נאָטיצען פון א געוועזענעם "דזשאָינט"-דירעקטאָר" ('רשימות של מנהל ב"ג'וינט" לשעבר') ומחזה בשלוש מערכות בשם "דער אַרטיסט" ('האָמן').
בין שמות העט שבהם השתמש: "בן-אדם" (רמז לשמו הפרטי – הנביא יחזקאל נקרא לאורך ספר יחזקאל "בן אדם"[4]), "בעל-דמיונות", "דער שוואַרצער יונגערמאַנטשיק" ('הבחורצ'יק השחור'), "איש-אמת" (רמז לפירוש שם משפחתו וורטסמן – "איש של מילה", איש של מילתו[5]) "י. וו." (ראשי התיבות של שמו), "קלאַראַ רייזנבערג" ('קלרה רייזנברג'; בענייני נשים).
בשנותיו האחרונות עבד כעורך ה"אידישע שטימע" בקליפורניה. יחזקאל וורטסמן נפטר בניו יורק באביב 1938, כבן 60 במותו.
פרסומים בולטים
- וואָס ווילען דיא ציוניסטען?, לונדון: מאזין, 1901. ('מה רוצים הציונים?') (חוברת)
- דער יודישער נאציאָנאל-פאנד: וואָס ער איז, צו וואָס מיר דאָרפען איהם און וואָס מיר קענען פון איהם ערווארטען, פריז: מבשרת ציון, דפוס דאנציג, 1903. ('הקרן הלאומית היהודית: מהי, לשם מה אנו זקוקים לה ולמה אנו יכולים לצפות ממנה') (חוברת; על קרן קיימת לישראל)
- 'דער יודישער נאציאנאל-פאנד: זיין געשיכטע, זיין צוועק און זיין בעדייטונג', אין לעמבערגער יודישען פאָלקסקאלענדער, תרס"ג. ('הקרן הלאומית היהודית: תולדותיה, מטרתה ומשמעותה') (מאמר)
- 'ציוניסטישע טעריטאָריאליסטען און טעריטאָריאליסטישע ציוניסטען', די יודישע צוקונפט, 1904, העפט 4, עמ’ 228-219. ('טריטוריאליסטים ציוניים וציונים טריטוריאליסטיים') (מאמר)
- ווען שווייגען איז א פארברעכען: וועגען מיסמענעדזשעמענט פון דער אמעריקאנער קרן היסוד אָרגאניזאציע, קליבלנד: Independent Press' [1925?].
עריכה:
- אמעריקא: זאמעלבוך; רעדאגירט פון דר. י’ וואָרטסמאנן, ניו יורק: נאציאָנאלע ביבליאָטעהק, 1909.
תרגום:
- די וויענער רעוואָלוציאָן אין 1848-ען יאָהר; איבערזעצט פון דער רוסישער אויסגאבע "דאנסקאיא רעטש" י’ ווארטסמאנן, מינסק: קולטור, 1906. (חוברת; על מאורעות אביב 1848 בווינה)
- ב' בלבנוב, די פערזענליכע פרייהייט: די אונבעריהרליכקייט פון פערזאָן, פון וואָהנונג: פון פריוואטע קאָרעספאָנדענץ און די וואנדערונגעס-פרייהייט; פון רוסיש איבערזעצט ד"ר י’ ווארטסמאן, מינסק: קולטור, 1906. (חוברת)
לקריאה נוספת
- 'וואָרטסמאַן יחזקאל', בתוך: זלמן רייזען, לעקסיקאָן פון דער יִידישער ליטעראַטור, פּרעסע און פילאָלאָגיע, אינגאַנצן איבערגעאַרבעטע פאַרמערטע און פאַרפולשטענדיקטע אויסגאַבע, דריטע פאַרבעסערטע אויפלאַגע, כרך א, וילנה: ווילנער פערלאַג פון ב. קלעצקין, תרפ"ט 1928, עמודות 915–917. (ביידיש)
קישורים חיצוניים
- דיוקנו של וורטסמן כציר לקונגרס הציוני הראשון, באוסף הארכיון הציוני המרכזי, אתר ספריית אוניברסיטת הרווארד
- רשימת הפרסומים של יחזקאל צ'ארלס וורטסמן, בקטלוג הספרייה הלאומית
- גצל קרסל, יחזקאל צ'ארלס וורטסמן, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית) (בתוך: Encyclopaedia Judaica, Vol. 21, 2007, p. 233)
- ד"ר י. וורטסמאן, דבר, 18 במאי 1938 (נקרולוג)
הערות שוליים
- ^ דוד תדהר (עורך), "שלום אלטמן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1293.
- ^ אברהם רוזן, חיים שריג, י. ברנשטיין (עורכים), קמיניץ-פודולסק וסביבתה: ספר זיכרון לקהילות ישראל בערים: קמיניץ-פודולסק, באלין, דוניביץ, זאמיחוב, זבאניץ, מינקוביץ, סמוטריץ’, פראמפול, קופין, קיטייגורור, שהושמדו בימי השואה על ידי הנאצים בשנת תש"א, תל אביב: ארגון יוצאי קמיניץ-פודולסק וסביבתה בישראל, תשכ"ה, עמ' 184.
- ^ וורטסמן פגש במשה סמילנסקי באירופה בעת שהלה החלים מניתוח, וביקש ממנו שיכתוב עבור העיתון "סיפור קטן מחיי הארץ". כך הגיע סמילנסקי לכתוב את סיפורו הראשון מחיי הערבים בארץ: "לטיפה". וורטסמן פרסם את הסיפור בעיתונו בתרגום ליידיש, וחתם בשם שבו קראו הערבים לסמילנסקי, "חוואג'ה מוסה". אחר-כך תרגמה חמדה בן-יהודה את הסיפור בחזרה לעברית, ופרסמה אותו ב"השקפה" (ראו: נורית גוברין, לטיפה נכתבה ביידיש, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2005; דוד תדהר (עורך), "משה סמילנסקי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1127).
- ^ שאול חיות, אוצר בדויי השם (וינה תרצ"ג 1933), מס' 948.
- ^ אוצר בדויי השם, מס' 441.
