ים המוות (פול נאש)
_1940-1_Paul_Nash.jpg) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | פול נאש |
| תאריך יצירה | העשור של 1940 |
| טכניקה וחומרים | צבע שמן, קנבס |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב | 152.4 סנטימטר |
| גובה | 102 סנטימטר |
| נתונים על היצירה | |
| מספר יצירה | N05717, NG5717 |
ים המוות (בגרמנית: Totes Meer, בעברית: "ים המוות") הוא ציור שמן על בד משנת 1941 מאת הצייר הבריטי פול נאש. הציור מתאר נוף לאור ירח המאוכלס בבית קברות של מטוסים שהתרסקו, כולם ממטוסי הלופטוואפה הגרמני. שברי המתכת השבורים של הכנפיים וגופי המטוסים מזכירים נוף ימי קפוא ומשונן, וייתכן כי הושפעו מציורו של קספר דויד פרידריך, ים הקרח. מידות היצירה הן 102 × 152 ס"מ (40 × 60 אינץ'), והיא נמצאת באוסף גלריית טייט מאז 1946.
רקע
נאש שימש אמן מלחמה רשמי הן במלחמת העולם הראשונה והן במלחמת העולם השנייה. בשנת 1940 התבקש לעבוד עבור משרד האווירייה הבריטי, והחל לעבוד על "טוטס מיר" באותה שנה. עם זאת, נציגים מסוימים של משרד האווירייה הסתייגו מסגנונו האמנותי, ומשרתו המלאה הופסקה עוד לפני תום השנה. הציור הושלם בשנת 1941 והוצע לוועדת האמנים המלחמתיים, אשר שילמה לנאש 150 ליש"ט עבור היצירה.[1]
תיאור התמונה
הציור התבסס על רישומים ותצלומים שיצר נאש באוגוסט 1940 ביחידת שחזור המתכת והמוצרים (Metal and Produce Recovery Unit) בקאולי, סמוך לאוקספורד. למקום זה הובאו שרידי מטוסים גרמניים ובריטיים שהופלו, כדי למחזרם במפעל הרכב מוריס מוטורס הסמוך, ששימש אז לבניית מטוסים ותיקונם. נאש כתב כי לאור ירח נראה כאילו ים ההריסות נע ומסתחרר, אך למעשה היה מת – התנועה היחידה בו הייתה מעופה של תנשמת לבנה, המתוארת באופק בצדו הימני של הציור.[1]
הנוף הקודר מחזיר אל יצירותיו של נאש כאמן מלחמה במלחמת העולם הראשונה, כמו "אנו יוצרים עולם חדש" (We Are Making a New World) ו"דרך מנין" (The Menin Road). ייתכן כי הטון המלנכולי של היצירה הושפע גם ממצבו האישי של האמן – באותה תקופה הסתיים רומן שניהל עם הציירת איילין פורסטר אגאר, והוא סבל ממחלת ריאות שבסופו של דבר הביאה למותו.[2]
נאש העניק לציור בתחילה את השם Iron Sea ("ים הברזל"), אך מאחר שקיווה כי התמונה תודפס על גבי גלויות שתישלחנה לגרמניה כחלק ממאמץ התעמולה הבריטית, החליט לבחור שם בגרמנית במקום. נאש תיאר את היצירה במילים הבאות: "הדבר (ערימת ההריסות) נראה לי לפתע כמו ים גואה. ניתן היה להרגיש – בתנאים מסוימים, למשל בלילה לאור ירח – שזהו גל עצום השוטף את השדות, גלים נישאים הנשברים על פני המישור. ואז, לא, שום דבר לא נע; אין זה מים או קרח, אלא משהו קפוא ומת. זהו מצבור של מתכת, הרס. אלה מאות רבות של יצורים מעופפים שפשטו על חופים אלה (כמה מטוסים נאציים הופלו או התרסקו בארץ הזו מאז פלישתם הראשונה?). ובכן, הנה הם כאן, או לפחות חלקם. באור הירח הדועך, ניתן להישבע כי הם מתחילים לנוע, להסתחרר ולהתהפך כפי שעשו באוויר. סוג של קשיון מוות? לא, הם מתים ודוממים לחלוטין. היצור היחיד בתנועה הוא התנשמת הלבנה, החגה נמוך מעל גופותיהם של שאר היצורים הטורפים, סורקת את הצללים בחיפוש אחר חולדות ונברנים. היא אינה שם כסמל, אלא כצורה וצבע החיוניים בדיוק במקום ההוא כדי להתחבר לשולי העננים שמעל."
קבלה וביקורת
יו"ר ועדת האמנים המלחמתיים, קנת' קלארק, תיאר את "טוטס מיר" כ"ציור המלחמה הטוב ביותר עד כה". הציור זכה להצלחה מיידית כאשר הוצג בתערוכת "תמונות המלחמה הלאומיות" הגלריה הלאומית בלונדון במאי 1941. בשנת 1946 הועבר לגלריית טייט, והוא נחשב לאחת מהיצירות הבריטיות החשובות ביותר של מלחמת העולם השנייה.[1]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Totes Meer – by Paul Nash – David at the HALL of EINAR, www.thehallofeinar.com
- ↑ eileen agar, cakeordeathsite, 2016-11-03 (באנגלית)
ים המוות (פול נאש)40502458Q28532596