ינינה אלטמן
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה. ינינה אלטמן לבית השלס (באנגלית: Janina Altman (Hescheles); 2 בינואר 1931 – 24 ביולי 2022) הייתה סופרת וכימאית ישראלית, ניצולת שואה.
ביוגרפיה
אלטמן נולדה בלבוב שבאוקראינה בשם ינינה השלס. אביה, הנריק השלס, היה עיתונאי בלבוב ומוציא לאור של כתב העת הציוני בשפה הפולנית חווילה[1]. אמה, עמליה, הייתה מזכירה בבית חולים ברחוב יוזף-דוורניצקי, ולאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה שימשה גם כאחות.
המשפחה התגוררה עם סבה וסבתה ברובע היהודי בלבוב, עיר שרבע מאוכלוסייתה באותה עת הייתה יהודית.[2][3] כאשר פלשו הנאצים לפולין בספטמבר 1939, הצליח דודה של השלס, מריאן המר, אחיו של אביה, לברוח מוורשה לבריטניה. בשנת 1939, לפי תנאי הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, סופחה לבוב לברית המועצות והפכה לחלק מאוקראינה הסובייטית.
יום לאחר פלישת הנאצים לברית המועצות ביוני 1941, נכבשה העיר, ואביה של השלס נרצח בפוגרום שביצעו התושבים האוקראינים.[4] אולם דוד אחר, סטניסלב לם, ניצל. ינינה השלס ואמה שרדו את הפוגרום. לאחר מכן, סבה וסבתה, השלס וקרובי משפחה אחרים נכלאו על ידי הנאצים והועסקו במפעלי החימוש הגרמניים. אולם בעזרת הסופר מיכאל בורביץ' וארגון ההתנגדות הפולני ז'גוטה הצליחה להימלט ממחנה הריכוז ינובסקה באוקטובר 1943[5].
ינינה הוסתרה על ידי משפחות שונות בקרקוב ובבית יתומים בפורונין שבדרום פולין. שלושה שבועות לאחר בריחתה, בעידוד בורביץ', החלה ינינה השלס לכתוב זיכרונות המתארים את רדיפת היהודים בלבוב. בשנת 1946, זמן קצר לאחר סיום המלחמה, הם פורסמו בפולנית בשם Oczyma dwunastoletniej dziewczyny ("דרך עיניה של ילדה בת 12") על ידי ארגון יהודי פולין בקרקוב. בהמשך התפרסם תרגום לגרמנית, "Mit den Augen eines zwölfjährigen Mädchens", במזרח גרמניה (1958) ובמערב גרמניה (1963). מאז 2011 הוא פורסם בעשר שפות שונות.
בשנת 1950 עלתה השלס לישראל, והתגוררה תחילה בקיבוץ כפר בלום[6]. היא שירתה בנח"ל ובחיל הים ובשנת 1953 החלה ללמוד כימיה בטכניון[7]. היא קיבלה דוקטורט בכימיה מהטכניון. היא התחתנה עם הפיזיקאי קלמן אלטמן, ונולדו להם שני בנים. השלס המשיכה לעבוד בטכניון, במכון ויצמן למדע, ובאוניברסיטה הטכנית של מינכן, גרמניה. בשנת 1970 קבלה תעודת הוראה מהטכניון[8]. מחקרה פורסם בכמה כתבי עת מדעיים באנגלית ובגרמניה.
נפטרה ב-24 ביולי 2022.
פעילות ציבורית
אלטמן הייתה פעילה במחאה נגד שלטונות מערב גרמניה על שלא העמידו לדין פושעים נאצים, ונגד קיום קשרים בין ישראל ומערב גרמניה. בשנת 1960 פנתה אלטמן אל שלטונות מערב גרמניה בדרישה להעמיד לדין את תיאודור אוברלנדר בו היא ראתה את האחראי לפוגרום ביהודי לבוב[9][10]. היא מחתה נגד שלטונות מערב גרמניה ששחררו את פריץ גבאור, שעל פי עדותה רצח אלפי יהודים בלבוב[11] ונגד ממשלת ישראל שמכרה מדים למערב גרמניה[12]. במרץ 1960 היא נעצרה והועמדה לדין על השתתפות בהפגנה נגד פגישת דוד בן-גוריון עם קונראד אדנאואר[13]. בשנת 1979 היא מחתה נגד מינויו של קרל קרסטנס בעל העבר הנאצי, לנשיא גרמניה המערבית[14].
בשנת 1962 הייתה אלטמן חברה בנשיאות כנס נשים לשלום שהייתה מזוהה עם תמיכה בברית המועצות[15]. באמצע שנות ה-60 הייתה בין הקוראים להפסקת מלחמת וייטנאם[16].
מאז האינתיפאדה הראשונה (1987–1991) היא תמכה בארגון נשים בשחור.
סרטים על ינינה
- ינינה – סרט תיעודי קצר, 15 דקות, שהופק על ידי חן שלח לבית לוחמי הגטאות 2015. עברית עם כתוביות באנגלית[17].
- «Les Carnets de Janina» (המחברות של ינינה), מאת איזבל וירון. צרפת, סרט דוקומנטרי, 52 דקות, טלווג וינסנט עזה-ווזנס, 2017. נתמך על ידי קרן זיכרון השואה[18].
- חזרתה של ינינה ללבוב מאת ואדים טאדר, הנתמכת על ידי הסד אריה, לבוב.
ספריה
- הם עוד חיים – שם בדוי צביה איתן, תל אביב, אלף, 1969, זוכת פרס אקו"ם
- מה יביא מחר? – שם בדוי צביה איתן, תל אביב, אלף, 1972
- זהב ממעמקי האדמה אל החלל החיצון - רמת-גן: מסדה, 1977
- זהבה חיפה: גדר, תשנ"א 1991, עורכת – י. בולסלבסקי
- הוורד הלבן: סטודנטים ואנשי רוח בגרמניה לפני ואחרי עלייתו של היטלר לשלטון[21], הוצאת פרדס, 2007
- בעיני ילדה בת שתים עשרה, הוצאת פרדס, 2015
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של ינינה אלטמן
אילת נגב, אנה פרנק מהטכניון: סיפורה של ינינה השלס, באתר הארץ, 28 באפריל 2016- השקת היומן "בעיני ילדה בת 12" מאת ינינה השלס-אלטמן - אשה לאשה إمرأة لإمرأة, באתר אשה לאשה إمرأة لإمرأة, 2 באפריל 2016
- נטע הלפרין, כתוב בעיפרון ביומן החתום, באתר ישראל היום, 20 בינואר 2016
- עופרה עופר אורן, "בעיני ילדה בת שתים-עשרה": ערכו של ספר שנכתב ב-1943, בבלוג "סופרת ספרים", 23 במרץ 2016
- אלי אשכנזי, חייה של רודפת הצדק: מהילדות בגטו ועד מאבקה למען שוויון, באתר וואלה!, 13 באוגוסט 2022
הערות שוליים
- ^ Chwila, אנציקלופדיית ייווא ליהודי מזרח אירופה
- ^ Mit den Augen eines zwölfjährigen Mädchens, 1963, p. 153.
- ^ Mały Rocznik Statystyczny 1939 (Polish statistical yearbook of 1939), GUS, Warsaw, 1939.
- ^ Mit den Augen eines zwölfjährigen Mädchens, 1963, pp. 151–189.
- ^ מאיר הראובני, היומן פתוח - התיק סגור, למרחב, 30 בספטמבר 1960
- ^ בבית המשפט המחוזי בירושלים, חרות, 8 באפריל 1951
- ^ מה חדש בחיפה, למרחב, 20 בספטמבר 1960
- ^ מקבלי תעודות הוראה בבתי ספר על יסודיים, דבר, 3 ביוני 1970
- ^ ינינה השלס אלטמן, קורבן של אוברלנדר מוחה, קול העם, 26 בינואר 1960
- ^ תיאודור אוברלנדר רוצח אבי, קול העם, 16 בספטמבר 1960
- ^ ינינה אלטמן, שחרורו של מרצח נאצי, הצופה, 16 ביולי 1963
- ^ מדי־פיגול - קשרי־פיגול, קול העם, 11 ביולי 1962
- ^ ה"נאשמים" במשפט־חיפה מאשימים, קול העם, 19 ביוני 1960
- ^ ינינה אלטמן, על בחירתו של איש הס"ס קארסטנס, מעריב, 26 ביוני 1979
- ^ כנס נשים לפירוק־נשק ושלום - ייערך ביום ב' בתל־אביב, קול העם, 22 ביוני 1962
- ^ תופסק המלחמה בוייטנאם!, למרחב, 20 בדצמבר 1966
- ^
Janina, Produced by Chen Shelach for Ghetto Fighters' House 2015 הסרט ינינה, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 15:09)
- ^ Trailer for Janina's Notebooks, באתר Vimeo
- ^ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםחזרה-ללבוב - ^ Lwow 2018 Janina hescheles Return 2, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 1:39:26)
- ^ דן לחמן, הוורד הלבן / ינינה אלטמן, באתר אימגו מגזין מאמרים, 26.6.2007
- ניצולות השואה
- אסירים במחנות ריכוז
- כימאיות ישראליות
- סופרות ישראליות
- עולים לאחר קום המדינה: 1948–1950
- זוכי פרס אקו"ם
- ישראליות ילידות פולין
- ישראלים ילידי פולין
- סופרים ישראלים
- ניצולי השואה
- עולות לאחר קום המדינה: 1948–1950
- זוכות פרס אקו"ם
- סגל הטכניון: כימיה
- סגל מכון ויצמן למדע: כימיה
- בעלי תואר דוקטור מהטכניון - מכון טכנולוגי לישראל
- בעלות תואר דוקטור מהטכניון - מכון טכנולוגי לישראל
- אישים הקבורים בבית הקברות שדה יהושע
- ישראליות שנולדו ב-1931
- ישראלים שנולדו ב-1931
- ישראליות שנפטרו ב-2022
- ישראלים שנפטרו ב-2022