יעקב זלצמן
יעקב זלצמן (17 בפברואר 1914 – 6 באוקטובר 1967) היה פעיל ציוני, שתרם בתחום החינוך הציוני, הלוחמה בנאצים, עליית הפליטים היהודיים לארץ ישראל, ופעילות פוליטית בישראל. היה מוותיקי הארכיטקטים בארץ ומהמשפיעים בשנות החמישים והשישים, מראשוני חיל המודיעין, ואמן.
ביוגרפיה
נולד ברובנו שבפולין, בנם השישי של יוסף ופייגה זלצמן, יהודים דתיים וציונים. עלה לארץ בשנת 1936, התנדב לארגון ההגנה, וסיים לימודי תואר בפקולטה לארכיטקטורה והנדסת בניין בטכניון. הוא שירת בצבא הבריטי במהלך מלחמת העולם השנייה בשנים 1941–1945, ועסק במהנדס בשרטוט מפות בחיל ההנדסה. במהלך מלחמת הקוממיות התנדב לחיל המודיעין, ותרם מניסיונו בשרטוט מפות לחיל המודיעין בתקופת מלחמת העצמאות. הוא פעל כארכיטקט ומהנדס בנין בשנותיה הראשונות של המדינה, ואף התמנה כראש מחלקת תכנון עיר בעיריית ירושלים מייד לאחר מלחמת ששת הימים, אך מותו המפתיע קטע את פעילות זו. במשך כל חייו היה פעיל בפעילות ציונית פוליטית - כמדריך בתנועת הנוער הציוני בפולין, בחבר בארגון ההגנה, כשליח הסוכנות למחנות הפליטים באיטליה, כפעיל פוליטי במפלגות בהן תמך, ובניסיון ליזום תוכנית להגדרה של העיר ירושלים המזרחית.
פעילותו הציונית והפוליטית
בילדותו היה יעקב פעיל ומדריך בתנועת הנוער הציוני בעירו רובנו שבפולין. לאחר סיום לימודי התיכון התמנה למפקד הקן בו התחנך. בשנת 1936 הוא הראה דוגמה אישית לחניכיו, ועלה בגפו לארץ, כשבמזוודת העץ שלו החביא אקדח מפורק המיועד לארגון ההגנה. מייד לאחר הגעתו לארץ, הצטרף לשורות ארגון ההגנה, תוך כדי לימודיו בטכניון בפקולטה לארכיטקטורה והנדסת בניין ועיסוק לפרנסתו בעבודות מזדמנות. בשנת 1941 הוא נענה לקריאת מנהיגי היישוב והתגייס לצבא הבריטי, למרות גילו ואף על פי שהוכה ונפצע על ידי שוטרים בריטים בהפגנות נגד מימוש ה"ספר הלבן". הוא שירת כשנתיים כמהנדס ושרטט מפות בחיל ההנדסה במצריים בתקופה בה התחוללו קרבות אל עלמיין, ושירת כשנתיים באיטליה, חלקם במסגרת הבריגדה היהודית. לאחר המלחמה שב לארץ, אך נשלח שוב מטעם הסוכנות היהודית לאיטליה, כדי לשכנע עולים במחנות הפליטים לעלות לישראל. הוא חזר לארץ כמפקד האוניה טטי בספטמבר 1948. על פעילות זו הוא סיפר במאמר לעיתון "על חופים", עיתון ארגון "הציונים הכלליים", "הנוער הציוני", ו"העובד הציוני", באוקטובר 1948. מייד לאחר הגעתו לארץ, התנדב לחיל המודיעין, ותרם מניסיונו בצבא הבריטי בנושא שרטוט מפות. על חלקו במאבק בתקומת ישראל זכה יעקב לעיטור לוחמי מדינה, אות ההתנדבות, אות הלוחם בנאצים, אות ההגנה, ואות מלחמת הקוממיות. לאחר הקמת המפלגה הפרוגרסיבית בשנת 1948, הוא הצטרף לידידו ושותפו לפעילות בתנועת "הנוער הציוני" בפולין, משה קול, והיה פעיל במוסדות המפלגה, גם לאחר התאחדותה למפלגה הליברלית, ופיצולה לליברלים עצמאיים. לאחר מלחמת ששת הימים, נפגש יעקב עם מר משה קול, ופרש בפניו הצעת תוכנית לגבי הריבונות של ירושלים המזרחית. המלצתו הייתה להפוך את העיר העתיקה והאגן הקדוש לישות עצמאית, המנוהלת על ידי נציגי שלוש הדתות, ובכך להמעיט מההתנגדות הבינלאומית לשליטה הביטחונית הישראלית במקום, וליצור גשר לקשרים עם כל העולם, כולל מדינות ערב. יוזמה דומה הוצגה פעמים רבות מאוחר יותר, כולל מתווה קלינטון.
פעילותו כארכיטקט
יעקב למד בטכניון שבחיפה, בפקולטה לארכיטקטורה והנדסת בניין בשנים 1937–1941. בשנות החמישים הוא עבד בתכנון העיר חיפה, והיה אחראי לתכנון כמה מהשכונות החדשות בעיר, בהן הטכניון בנוה שאנן, שכונת דניה, ועוד. בשנים 1961÷1967 הוא עבד בחברת "רסקו" בהקמת בניינים רבים בחיפה וסביבתה. בתקופה זו גם ביצע פרויקט של תכנון העיר העתיקה בעכו, ועבודות שיקום העיר העתיקה בעכו בשנות השישים בוצעו על פי תוכנית זו, והפכו את עכו העתיקה לאתר תיירות מהבולטים בארץ. בשנות השישים הוא שימש כמזכיר הוועדה החיפנית לעריכת תקנות הבניה, שהיוותה בסיס לתקנות הבנייה הארצית הראשונה. באוקטובר 1967, זמן קצר אחרי מלחמת ששת הימים, הוא התמנה לראש מחלקת תכנון עיר בעיריית ירושלים המאוחדת, אך נפטר במפתיע כשבוע לאחר תחילת עבודתו.
פעילותו האמנותית
יעקב היה צייר ופסל, ועסק באומנות, הן כמקצוע והן כתחביב. עוד בנערותו מסר למשורר חיים נחמן ביאליק, בביקורו בקהילה היהודית ברובנו, תבליט דמותו של הרצל. לאורך כל תקופת חייו הבוגרים הוא הרבה לצייר בציפורן, צבעי מיים, רישום בעפרון פחם, חריטה בעץ ופיסול בגבס. במיוחד הרשימה אותו האומנות והארכיטקטורה האיטלקית, אותה הרבה לצייר בתקופות שהותו באיטליה. בתקופת לימודיו בטכניון הוא לימד אומנות בבתי ספר שונים, ונטע את אהבת האמנות בתלמידיו. אחת מתלמידותיו, אהובה שרמן, גילתה בעזרתו את כישוריה והפכה לאמנית בעל שם עולמי.
משפחה
יעקב נשא לאישה את לאה, אותה הכיר במחנה בפליטים באיטליה, ושכנע את משפחתה לעלות לארץ. הם התחתנו בשנת 1949 בארץ. נולדו להם שני ילדים – שלמה לירן, טייס בחיל האוויר ומנכ"ל במספר חברות, וטוביה לירן, נווט בחיל האוויר, איש הי-טק וממציא.
גלריית יצירות
ציור בציפורן של ונציה בשנת 1945
תבליט עץ על פי תרשים מספר לימוד יפני עתיק
רחוב יוסף בחיפה בשנת 1937
