יעקב סרבריאנסקי

יעקב סרבריאנסקי
Яков Исаакович Серебрянский

לידה	8 בדצמבר 1891 (יוליאני) מינסק, האימפריה הרוסית
פטירה	30 במרץ 1956 (בגיל 64) בוטירקה, מוסקבה, ברית המועצות
מקום קבורה	בית הקברות דונסקויה החדש
מדינה	האימפריה הרוסית
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות
בן זוג	פולינה בלנקיה
פרסים והוקרה	עיטור הדגל האדום עיטור הדגל האדום מדליית "פרטיזן במלחמה הפטריוטית" דרגה 1 מדליה להנצחת 800 שנים לייסוד מוסקבה מדליה לציון 30 שנים לייסוד צבא היבשה והצי של ברית המועצות עיטור לנין מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945 מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945 עיטור לנין מדליה להנצחת 20 שנים לצבא

עקב איסאקוביץ' סרבריאנסקי (ברוסית: Яков Исаакович Серебря́нский;‏ 11 בדצמבר 1892 – 30 במרץ 1956) היה קצין יהודי בכיר ביחידת ביון חוץ של או.ג.פ.או. (ולאחר מכן של נ.ק.ו.ד), אשר פעל בארץ ישראל בשנות ה-20, באירופה בשנות ה-30 וה-40. נחשב לאחד מאבות הכוחות המיוחדים של ברית המועצות.

ביוגרפיה

נולד במינסק (אז בתחומי האימפריה הרוסית וכיום בבלארוס) ליצחק והניה סרבריאנסקי. למד בתלמוד תורה ולאחר מכן בבית ספר מקצועי. בגיל 17 הצטרף אל פעילות מחתרתית של המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית. נעצר על ידי המשטרה בשל חברותו במחרת והוחזק במשך שנה במאסר שבסופו גורש ממינסק. בשנת 1912 גויס לשירות חובה בצבא האימפריה הרוסית. לחם בקרבות מלחמת העולם הראשונה, נפצע קשה בקרב גומבינן ושוחרר מן השירות בעקבות הפציעה. לאחר שהחלים נסע לבאקו, שם עבד כחשמלאי במפעל לזיקוק נפט ובמקביל היה פעיל במפלגה הסוציאל-רבולוציונרית. לאחר מהפכת פברואר שירת במנגנון של קומונת באקו מטעם המפלגה. לאחר נפילת קומונת באקו ביולי 1918 נמלט לפרס. התגורר עיר רשת במחוז גילאן. במאי 1920 נכבשה העיר על ידי מורדים איראנים פרו-קומונסיטים, שנתמכו על ידי רוסיה הסובייטית. יחד עם המורדים הגיעו לעיר גם אנשי השירות החשאי של רוסיה הסובייטית. אחד מהם, יעקב בלומקין גייס את סרבריאנסקי לשורות צ'קה. באוגוסט 1920 עזב בלומקין את האזור למוסקבה ולקח את סרבריאנסקי איתו.

בשירות הביון הסובייטי

בדצמבר 1923 נשלח סרבריאנסקי יחד עם יעקב בלומקין למשימת ריגול בארץ ישראל המנדטורית. הם הגיעו לארץ במסווה של עולים מפולין, התיישבו ביפו ופתחו מכבסה. הם עסקו באיסוף מודיעין על פעילות הבריטית והצרפתית במזרח התיכון, כייסו סוכנים בקרב העולים. כעבור מספר חודשים עזב בלומקין את הארץ ושב לברית המועצות. סרבריאנסקי נשאר לנהל לבד את רשת הריגול. בהמשך הצטרפה אליו אשתו פולינה, שהגיעה לארץ ממוסקבה.

בשנת 1925 עזבו בני הזוג סרבריאנסקי את ארץ ישראל ועברו לבלגיה. יחד איתם עברו לשם גם חלק מהסוכנים שגויסו בארץ. בהמשך עבר לצרפת, שם עסק בריגול במפעלי התעשייה הצבאית הצרפתית ובמקביל פעל נגד מתנגדי המשטר הקומוניסטי שהתיישבו בצרפת. סרבריאנסקי הקים כוח משימה מיוחד, שאנשיו עסקו בחיסול פיזי או חטיפה של אויבי המשטר בברית המועצות. כך, למשל, הוא תכנן והויציא לפועל את חטיפתו של אלכסנדר קוטפוב, ראש הארגון של יוצאי הכוחות המזוינים הרוסים. לאחר מבצע החטיפה שב לברית המועצות, שם עסק באגון והכשרה של כוחות למשימות מיוחדות (מה שבעתיד יהפוך לספצנז). בשנת 1933 שב לפעול במערב אירופה. בשנת 1936 סרבריאנסקי הצליח לשתול סוכנים בסביבתו של לאון טרוצקי, אשר גנבו חלק מארכיון שלו והעבירו לברית המועצות. סרבריאנסקי תכנן מבצע לחטיפתו של לב סדוב, אחד מבניו של טרוצקי, סדוב נפטר מסיבוכי דלקת התוספתן טרם החטיפה.

לאחר פרוץ מלחמת האזרחים בספרד נשלח סרבריאנסקי לשם, לעזור לארגן את שירות הביון של הממשל הרפובליקני. הוא גם סייע בהברחת נשק לכוחות הרפובליקנים, למשל הצליח לרכוש בצרפת 12 מטוסי קרב ולהעביר אותם לספרד. כמו הפעיל את אנשי יחידת החיסול שלו כדי לפגוע בספינות משא גרמניות שהובילו נשק ותחמושת לצבאו של גנרל פרנקו.

בקיץ 1938 נקרא סרבריאנסקי לחזור לברית המועצות עם אשתו כדי קבל משימה חדשה. בשובו נעצרו בני הזוג בהוראתו של לברנטי בריה. הם הוחזקו במעצר כמעט שלוש שנים, במהלכן עברו חקירות בעינויים. ביולי 1941 הם נשפטו, באשמת ריגול לטובת בריטניה וצרפת. יעקב סרבריאנסקי נידון למוות ואשתו פולינה - ל־10 שנות מאסר. אחד מפקודיו לשעבר של סרבריאנסקי, פאבל סודופלאטוב, הצליח לשכנע את יוסיף סטלין כי יש לשחרר את סרבריאנסקי, כיוון שכישוריו נדרשים כעת בלוחה כנגד גרמניה הנאצית. סרבריאנסקי ואשתו שוחררו מן הכלא וכל האישומים נגדם בוטלו. סרבריאנסקי הוחזר לשירותו בנ.ק.ו.ד. ודרגותיו הוחזרו לו.

במהלך מלחמת העולם השנייה עסק סרבריאנסקי בניהול פעילות מודיעין וחבלה בעורף הגרמני. עסק בהכשרת לוחמים שנשלחו ליחידות פרטיזנים שפעלו בבלארוס. עסק גם בהפעלת רשתות ריגול במערב אירופה. בתום המלחמה ביקש לפרוש מהשירות בשל בעיות בריאותיות. בקשתו נענתה חלקית - הוא לא שוחרר מהשירות באופן מלא, אלא הועבר לכוחות המילואים. לאחר הפרישה עבד כמתורגמן בהוצאה לאור.

במאי 1953 הוחזר על ידי פאבל סודופלאטוב בחזרה לשירות הפעיל. באוקטובר 1953, במסגרת המאבק בין ניקיטה חרושצ'וב ולברנטי בריה, נעצר פאבל סודופלאטוב. יחד אתו נעצרו כמה מקציני נ.ק.ו.ד. שנחשבו כנאמנים לו. יעקב סרבריאנסקי היה אחד מהם. הוא הוחזק בכלא בוטירקה במשך שנה ללא משפט. בדצמבר 1954 בוטלה באופן רשמי החנינה, אותה הוא קיבל בשנת 1941 ותיק החקירה משנת 1938 נפתח מחדש. בית המשפט החליט לתת תוקף לעונש שנגזר על סרבריאנסקי אז. בסופו של דבר הוחלט להמיר את עונש המוות שלו ב־25 שנות מאסר. יעקב סרבריאנסקי נפטר ב-30 במרץ 1956 מהתקף לב בכלא בוטירקה.

קישורים חיצוניים

• ביוגרפיה של יעקב סרבריאנסקי (ברוסית)
• אודות יעקב סרבריאנסקי (ברוסית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

יעקב סרבריאנסקי42394588Q11716329