יפים יזראילביץ' זלאטין
| לידה |
20 באוגוסט 1913 מוהילב, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
23 באוגוסט 1965 (בגיל 52) מוסקבה, ברית המועצות  |
| מקום קבורה | בית העלמין דונסקויה החדש[1] |
| השתייכות |
 הצבא האדום |
| תקופת הפעילות |
1935 - 1937 1942 – 1945 |
| דרגה | לוטננט המעוטר |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד מחלקת מרגמות ברגימנט הסיור מס' 225 המעוטר באוגדת הסיור מס' 78 המעוטרת של בהארמייה ה-64 (לאחר קרב סטלינגרד שונה שמה לארמיית המשמר השביעית) | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
|
גיבור ברית המועצות (26.10.1943) עיטור הכוכב הזהב מס' 1360[2] עיטור לנין (26.10.1943[3]; 26.10.1943[4]) 2 עיטורי הכוכב האדום (22.07.1943[5]; 12.09.1943[6]) | |
יפים איזריילביץ' זלאטין (20 באוגוסט 1913 – 23 באוגוסט 1965) היה גיבור ברית המועצות.
ביוגרפיה
נולד ב-20 באוגוסט 1913 במוגילב במשפחת פועלים יהודיים. בוגר הפקולטה לעבודה. שירת בצבא האדום ב-1935–1937. עם תחילת פלישת ורמאכט לשטח ברית המועצות שוב גויס לצבא. בחזית - מאז דצמבר 1942.
מפקד כיתת המרגמות של רגימנט הסיור המעוטר מס' 225 (דיוויזיית הסיור המעוטרת מס ה-78, בארמיית המשמר השביעית, שלחמה בחזית הערבה), כסמל המעוטר הצטיין בספטמבר 1943 בעת צליחת דנייפר ליד העיר ורכנדנפרובסק. לאחר שצלח לאי גלינסק-בורודאייבסקי באפיק הנהר, תפסה כיתתו עמדת ירי ובסיוע האש שלה הדפה כמה התקפות נגד של האויב. 25 בספטמבר 1943 זלאטין היה בין נפגעי הלם ונפצע, אך נשאר בשירות.
ב-26 באוקטובר 1943, בצו של הנשיאות של הסובייט העליון של ברית המועצות, הוענק לו עיטור גיבור ברית המועצות.
ב-1944 סיים את לימודיו בבית הספר הצבאי-פוליטי בלנינגרד הקרוי על שם אנגלס.
ב-1945 שוחרר מהצבא עקב מחלה בדרגת סגן המעוטר.
חי ועבד במוסקבה. נפטר ב-1965 ונקבר בבית הקברות "דונסקויה".
הערות שוליים
- ^ דף הקבר באתר קארטארף.רו (ברוסית)
- ^ דף על שמו באתר "גיבורי המדינה" (ברוסית)
- ^ דף הענקת העיטור ותיאור מעשה הגבורה בבסיס הנתונים "גבורת העם" (ברוסית)
- ^ דף הענקת העיטור ותיאור מעשה הגבורה בבסיס הנתונים "גבורת העם" (ברוסית)
- ^ דף הענקת העיטור ותיאור מעשה הגבורה בבסיס הנתונים "גבורת העם" (ברוסית)
- ^ דף הענקת העיטור ותיאור מעשה הגבורה בבסיס הנתונים "גבורת העם" (ברוסית)
