יפים פומין
 |
יפים מויסייביץ' פומין (ברוסית: Ефим Моисеевич Фомин; 15 בינואר 1909 – 30 ביוני 1941) היה קומיסר סובייטי יהודי בצבא האדום אשר קיבל את עיטור לנין עבור הגנתו על מבצר ברסט ליטובסק בפתיחת "מבצע ברברוסה" בשנת 1941, שם נפל בשבי ונהרג.[1][2][3]
ביוגרפיה
פומין נולד ב-15 בינואר 1909 בשטעטל קולישקי שהיה במחוז ויטבסק, האימפריה הרוסית.[1][2] פומין נולד לאב נפח ואם תופרת, אבל בגיל 6 התייתם ונלקח על ידי קרובי משפחה. אותם קרובי משפחה התקשו להאכיל ילד נוסף, ולכן זמן קצר לאחר מכן הוא עבר לגור בבית יתומים בוויטבסק, שם הוא גדל. פומין החל לעבוד בגיל 12, תחילה התלמד אצל ספר ומאוחר יותר אצל סנדלר. בשנת 1924, כאשר עבד במפעל הנעלה בויטבסק, פומין הפך לחבר בקומסומול.[1]
קריירה צבאית
בשנת 1930, לאחר גיוסו לצבא האדום, פומין עסק בפעילויות תעמולה בקרב החיילים במסגרת גיוסי המפלגה הקומוניסטית - הוא שימש כמזכיר ארגון קומסומול בגדוד הגנה אווירית וגם כפוליטרוק (קומיסר פוליטי). בשנת 1938, פומין סיים קורס המועבר על ידי הממשל הפוליטי של המחוז הצבאי חרקוב, וכתוצאה מכך הוענק לו שעון עם הכיתוב "על הישגים יוצאים דופן בשליטה בבולשביזם". לאחר מכן, פומין מונה לקומיסר הצבאי של אוגדת רובה חרקוב. בספטמבר של שנת 1939, פומין השתתף בפלישה של הצבא האדום לפולין שהובילה לסיפוח האזורים המזרחיים של אותה מדינה לאוקראינה ובלארוס הסובייטית. בקיץ של שנת 1940, האוגדה של פומין הוצבה בדאוגבפילס, לטביה.[1] לאחר שגונה (גינויים כאלו היו נפוצים באותה תקופה), פומין הוצב מחדש בברסט וירד בדרגה לסגן קומיסר חיל הרגלים ה-84 לעניינים פוליטיים (אך בשנת 1991 שר ההגנה של ברית המועצות ביטל את הורדתו בדרגה והחזיר אותו לדרגת קומיסר אוגדה).[1][2]
זמן קצר לפני פרוץ המלחמה בין ברית המועצות לגרמניה ותחילת "מבצע ברברוסה", פומין הגיע למבצר ברסט-ליטובסק. ב-21 ביוני בשנת 1941, יפים פומין היה אמור לנסוע לדאוגבפילס כדי להביא את משפחתו לברסט, אך כל כרטיסי הרכבת נמכרו והוא נאלץ לחזור למבצר. יום למחרת, ב-22 ביוני ב-4 בבוקר, הוורמאכט תקף את מבצר ברסט-ליטובסק כחלק מהשלבים הראשונים של "מבצע ברברוסה", ופומין היה בין הבכירים הבודדים שנכחו במבצר ברסט ברגע שהוא הותקף. בזמן המתקפה היו במבצר כ־3500 איש, רוב הקצינים שמשפחותיהם גרו בעיר לא נכחו במבצר, ורוב החיילים ישנו. המבנה הופגז על ידי ארטילריה גרמנית, פגע באספקת המים והרס את מאגרי המזון. בגלל המתקפה הבלתי צפויה, המבצר נקלע לאי סדר ורבים נפצעו ונהרגו.[1][3]
פומין היה הראשון בין מפקדי חיל המצב שארגן התנגדות לכובשים. יחידות העילית של אוגדת הרגלים האוסטרית ה-45 היו הראשונות שחצו את הגבול הסובייטי ושהצליחו להגיע לחלק המרכזי של המבצר, ובאותו הזמן קבוצת חיילים של הגדוד ה-4 התארגנה בפיקודו של פומין, הקומיסר הבכיר ביותר בחלק זה של המבצר, והיא הסתערה בפתאומיות על היחידות הפולשות. היחידה של פומין הצליחה להדוף את הגרמנים לזמן מה. עם זאת המבצר הוקף במהירות. חלק מחיל המצב נפל בשבי, אך הכוחות הסובייטים הנותרים, כולל היחידה בפיקודו של פומין, הצליחו להחזיק בחלק ממבני המבצר. אנשי הצבא האדום ניסו לצאת מהכיתור והמשיכו להתנגד לוורמאכט, להילחם בו ולהתגונן ממנו. היחידה של פומין הצליחה להדוף את התוקפים למשך מספר ימים והיא אף לקחה מספר שבויים גרמנים, אולם לבסוף היחידה המותשת נכבשה. ב-30 ביוני 1941, פומין הוסגר על ידי אחד מהחיילים וכתוצאה מכך נורה בידי הגרמנים בהתאם ל"פקודת הקומיסרים", שהורה לוורמאכט להוציא להורג קומיסרים וקצינים פוליטיים (פוליטרוקים) סובייטים קומוניסטים ללא משפט.[1][2][3]
הכרה ומורשת
בשנת 1957 זכה יפים פומין בעיטור לנין.[1][2][3] בעיר ברסט נקרא רחוב על שמו, ועל מבצר ברסט-ליטובסק על קיר השער חלם משמאל חקוקה דמותו בטבלת זיכרון.[2] נוסף לכך, יפים פומין מתואר בספרות ובקולנוע הסובייטית והפוסט-סובייטית.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
