יצא ידי חובה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הניב החז"לי יצא ידי חובה (ובקיצור: יצא), מבטא מצב שבו האדם קיים את חובתו ההלכתית, לפחות ברמה מינימלית. להבדיל מאדם שלא יצא ידי חובתו כי לא קיים אותה במלואה, בין אם משום שקיים אותה באופן חלקי, ובין אם (כפי שקורה לרוב)[דרוש מקור] מכיוון שקיים אותה באופן שגוי ופסול.

ניב זה משמש, בין השאר, בכלל הידוע שטבע רבי יוסי: "כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ עמוד ב). במקרה זה, הניב בא לבטא מצב בו ברכה שנאמרה באופן שונה מהאופן בו תוקנה על ידי החכמים, אין לה כל ערך הלכתי כדי לפטור את המברך מברכת מצווה, ברכת הנהנין, או ברכה מסוג אחר.

לפעמים עשוי הביטוי "לא יצא ידי חובתו" לבטא מצב בו האדם קיים מצווה כל שהיא, אך לא קיים את חובתו ההלכתית במלואה. כך למשל קובע רבי שניאור זלמן מלאדי, בספרו שולחן ערוך הרב,[1] כי מי שלומד תורה מבלי להוציא את המילים מפיו, לא יצא ידי חובת מצוות תלמוד תורה שעליה נאמר "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" (יהושע, א', ח'), ולמרות שהוא עצמו קובע שבאופן שלא יכול הלומד להוציא מפיו את מילות הלימוד, הוא פטור מכך והוא מקיים גם אז מצוות תלמוד תורה, כמו בשעת עיון בהלכה, באופן שהאדם יכול להוציא את המילים מפיו ואינו עושה כך – הוא לא קיים את חובתו ההלכתית במלואה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. הלכות תלמוד תורה, פרק ב', הלכה י"ב
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0