יצחק דה פינטו
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה.
יצחק דה פינטו (Isaac de Pinto; אמסטרדם, 1717 - האג, 14 באוגוסט 1787) היה יהודי הולנדי ממוצא פורטוגזי. הוא היה פילוסוף, חוקר, כלכלן, פוליטיקאי ואיש עסקים, ממבשרי תורת הכלכלה המודרנית. היה אחד המשקיעים העיקריים של חברת הודו המזרחית ההולנדית. הוא חי באמסטרדם, פריז ולונדון, וקיים קשרים עם אישים חשובים של הנאורות האירופית.
קורות חיים
פינטו גדל בבית הידוע בשם בית דה פינטו. אביו דוד פינטו היה הבעלים של אחוזה גדולה על האמסטל. אמו הייתה לאה בלמונטה חימנז, שוננברג לפני נישואיה. דה פינטו נישא בשנת 1734 עם רחל בלמונטה, אחייניתו. בשנת 1742, נשא פינטו שני נאומים עבור קבוצת מלומדים יהודים ספרדים שנקראה "האגודה לידידות". לאחר תקופה קצרה עבר לחיות ב - Nieuwe Keizersgracht באמסטרדם עם אברהם פררה, בעל המניות העיקרי של חברת הודו המזרחית ההולנדית.
פעילותו הכלכלית
לאחר שרכש השכלה מקיפה, פרסם דה פינטו את הכתב הראשון שלו, בו הוא עוסק בגידול בעוני בקרב היהודים הפורטוגלים ומציע לשלוח את היהודים העניים למושבות האנגליות או ההולנדיות באמריקה, כמו סורינאם, קוראסאו, ג'מייקה או ברבדוס. כבעל עניין שהפעיל באזור חברת סחר קולוניאלית, הצעה זו הייתה מועילה גם עבורו. בכך טען פינטו, הייתה מושגת הקלה בטיפול בעוני, והציע לייסד קרן חיסכון בכספים שיופרשו. כסיבות אחרות להתרוששות הקהילה שלו, הוא מונה את המיסוי הגבוה על יהודים פורטוגזים, פשיטת רגל של חברות משפחתיות (כתוצאה מניוון), אפליה של סוכנים יהודים, מלחמות הולנד-אנגליה, ואת ההגירה של יהודים אשכנזים ממזרח אירופה.
דה פינטו תמך במלחמת הירושה האוסטרית בוויליאם הרביעי, שהיה גם המנהל של חברת הודו המזרחית ההולנדית. הוא סייע לו כספית בשנת 1747 כדי להדוף את הצרפתים בברגן אופ זום. בתמורה, הוא השתדל להקל על האיסור של הסוחרים היהודים לסחור במלפפונים, בגדים או דגים ברחובות, וכן לאפשר להם להצטרף לגילדות. מעורבותו של דה פינטו כמתווך בסיום מלחמת שבע השנים, הקנתה לו קצבה לכל החיים של 500 לי"ש מחברת הודו המזרחית הבריטית.
עיקר חשיבותו של דה פינטו בביקורתו על תורתם הכלכלית של הפיסיוקרטים (שראו בחקלאות את הבסיס לפעילות הכלכלית) ועל תורתו של אדם סמית, אבי תורת הכלכלה המודרנית (שהדגיש את תפקיד העבודה כיוצרת ערכים כלכליים). פינטו היה בין הראשונים (ואולי אף הראשון) שהדגיש את חשיבות הפעולה הכספית הטהורה - בבורסה, באשראי בנקאי, בחוב לאומי - לפיתוח המשק הכלכלי. גם בפעילות ספקולטיבית ראה מכשיר כלכלי מועיל (קרל מרקס ציטט זאת בספרו הקפיטל והתנגד לדעתו של דה פינטו). בשנת 1762 הוא פרסם באמסטרדם את ספרו "Essai sur le Luxe".
בשנת 1763 דה פינטו פשט את הרגל כתוצאה מספקולציות לא זהירות. הוא נאלץ למכור את ביתו ב "Nieuwe Herengracht", בית שכלל אוצרות אומנות רבים, כולל חמישה ציורי קיר מפורסמים שצוירו על ידי חאן וינקס (אנ'). דה פינטו נאלץ לעבור לאחוזה אחרת בהאג, אולם הוא ומשפחתו הוזמנו לארמון כאשר מוצרט ואחותו ניגנו. בשנת 1768, שלח פינטו מכתב לדני דידרו בנושא "Du Jeu de Cartes".
אחת הדמויות החשובות ביותר שאיתם החליף דה פינטו דעות על הכלכלה, היה דייוויד יום. חיבורו הכלכלי העיקרי "מסה על המחזור ועל האשראי" הופיע באמסטרדם בשנת 1771, הודפס פעמיים ותורגם לאנגלית ולגרמנית. ספרו "Précis des Arguments Contre les Matérialistes" פורסם בהאג בשנת 1774. ספריו פורסמו בצרפתית (אמסטרדם, 1777) וגם בגרמנית (לייפציג, 1777).
התכתבותו עם וולטר
דה פינטו היה איש רחב אופקים, שקיים קשרי מכתבים עם האנציקלופדיסטים הצרפתיים, בראשם וולטר.
במאמרו "הרהורי ביקורת"[1] הוא יצא להגנת העם היהודי בפני התקפתו של וולטר, בערך "יהודים" ב"מילון הפילוסופי" שלו. במאמר טען דה פינטו שוולטר שגה כשהקיש מתכונות שליליות של פרטים מסוימים על כלל האומה. הוא שיבח את היהודים ממוצא ספרדי ופורטוגלי, אשר רמתם התרבותית גבוהה ותרומתם לארצות שבהן הם שוכנים (בפרט הולנד) רבה, בניגוד לדעת וולטר שהיהודים רק מזיקים לסביבתם. דה פינטו הודה שמצבם של היהודים בפולין ובגרמניה קשה יותר, וחייהם מוגבלים במידה רבה לקיום בסיסי, אך הוא תלה מצב זה באפליה וברדיפות שהם סובלים מהם, וטען שיש להעריכם על דבקותם במורשתם למרות התנאים הקשים.
במכתב תשובה ששיגר לדה פינטו[2] הודה וולטר כי "שגיתי כשיחסתי את פשעי היחידים לעם שלם", והבטיח לתקן במהדורות הבאות, אך בו זמנית המשיך לבקר את אבות אבותיו של פינטו: "...כאדם מבני העלייה וודאי לא היית הורג עשרים וארבעה אלף איש רק מפני שנזדווגו עם נשים מדייניות"[3].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- דף על יצחק דה פינטו באתר המוזיאון ההיסטורי היהודי בהולנד
- בית פינטו
הערות שוליים
- ^ הטקסט המלא של המאמר בתרגום לאנגלית, עמ' 19, בתוך הספר "Letters of certain Jews to Monsieur Voltaire, containing an apology for their own people, and for the Old Testament"
- ^ שמעון דובנוב, דברי ימי עם עולם עמוד 545
- ^ לפי המסופר בספר במדבר, פרק כ"ה (שם מוזכר "מגפה" לא הריגה)
