יצחק קסוטו
הרב יצחק משה קסוטו (1 בספטמבר 1896 - 21 בפברואר 1996) היה רבה של העיר לאריסה ביוון, ממצילי יהודי העיר במהלך שואת יהודי יוון.
תולדות חייו
יליד סלוניקי. רכש השכלה תורנית, לצד ידיעות בשפות (עברית, טורקית, יוונית, לאדינו צרפתית, ספרדית ואיטלקית). נישא לדיזי עמנואל (אחותו של הרב יצחק שמואל עמנואל). בשנת 1930 או 1931 עבר ללאריסה, שבה החל ללמד עברית, ושימש בה החל מ-1941 כרב, חזן, מוהל ושוחט.
בשואה
בשנת 1941 לאחר פרוץ המערכה על יוון במלחמת העולם השנייה, הופצצה לאריסה על ידי כוחות לופטוואפה. הרב קאסוטו התחבא עם משפחתו במקומות שונים בעיר ומחוצה לה, בהם באורוות סוסים, מאימת ההפצצות. בסוף השנה הם שבו לביתם, אך מכיוון שההפצצות נמשכו, הם בילו זמן רב במקלט ציבורי. הוא הופקד על ידי השלטונות היווניים על אספקת המזון לאזרחי העיר. כשהגיעו הגרמנים לעיר, הוא נדרש להביא לידיהם את רשימת כל יהודי לאריסה ומקומות מחבואם, אולם הוא טען כי הוא רק מורה ואין בידו כל רשימה, וגם כשהפעילו עליו לחצים ואיומים, הוא סרב. באותו היום, הזהיר אותו ראש העיר מהתכנית לשלח את היהודים למחנות. הרב קאסוטו יידע את היהודים על כך, ועודד אותם לברוח ולהסתתר בהרים, תוך שהוא משתף פעולה עם הפרטזיזנים היווניים. כ-950 מתוך כ-1,200 יהודי לאריסה נמלטו בעצתו, ובסיוע חסידי אומות העולם מקומיים, וניצלו. הוא עצמו נמלט עם משפחתו וספר תורה קטן למנזר מבודד, ששעריו נפתחים פעם בשנה בלבד[1] שם הסתתרו עד תום המלחמה. לאחר המלחמה נחשף לעובדה כי רבים מבני משפחתו, בהם אמו, אחיו, אחותו גיסיו ואחייניו נספו.
אחרי המלחמה
לאחר המלחמה שב ללאריסה והמשיך להנהיג את שרידי הקהילה, עד לשנת 1948
, אז היגר לארצות הברית, וכיהן כרב בקהילות ספרדיות באינדיאנפוליס, בניו יורק ובמיאמי ביץ'. נפטר ב-21 בפברואר 1996 קרוב לגיל 100, ונקבר בבית הקברות ניו מונטיפיורי (אנ') בלונג איילנד, ניו יורק.
בשנת 2020 זכה באות המציל היהודי[2].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הרב קסוטו יצחק משה - מויס באתר "המציל היהודי".
- כתבה על הגעתו לארצות הברית בעיתון The Jewish Post, אינדיאנפוליס, 20 בפברואר 1948, עמ' 10 (באנגלית)
- Lena Goren Shares Harrowing Journey at JSA Event (סיפור המשפחה מפי בתו, לנה גורן) (באנגלית)
- עדות בתו לנה גורן באתר "Remember The Holocaust" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ מכתבו לגיסו הרב יצחק עמנואל, "זכרון שלוניקי" חלק א עמ' 262
- ^ רשימת מקבלי האות בשנים 2011-2020.
