ברית מילה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תינוק לאחר ברית מילה
ברית מילה

בְּרִית מִילָה, או בקיצור בְּרִית, היא מצווה לפיה חובה למול כל זכר יהודי ביום השמיני ללידתו, על ידי חיתוך וסילוק העורלה.[1] ברית המילה היא גם חלק מהותי בתהליך הגיור של זכר, לרבות עבד כנעני. אדם שלא נימול נקרא במקרא ערל[2] ודינו של יהודי שלא נימול במזיד הוא כרת.

נהוג לערוך את הברית במעמד חגיגי, כשהמילה מבוצעת על ידי מוהל.

מקור המצווה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ברית המילה (אירוע תנ"כי)

האזכור העיקרי למצווה זו מופיע בפרשת לך לך בחומש בראשית, כאשר ה' כורת ברית עם אברהם. לברית זו שני חלקים, כאשר ה' מבטיח לאברהם: ריבוי צאצאים, עמים ומלכים מזרעו, הקמת ברית עד בין אברהם וזרעו לה', וירושת כל ארץ כנען. אברהם מתחייב בברית זו למול עצמו (אברהם היה אז בן 99) ואת זרעו לדורות, כאות לקיום הברית. עניין נוסף שצורף לברית זו הוא שינוי שמם המקורי של אברם ושרי לאברהם ושרה.

וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא ה' אֶל-אַבְרָם, וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵ-ל שַׁ-דַּ-י הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים: וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד': וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹקִים, לֵאמֹר: אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם: וְלֹא-יִקָּרֵא עוֹד אֶת-שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ: וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ: וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם: לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹקים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ: וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל-אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹקים:

בראשית, י"ז, א'-ח'

לאחר הגדרת נוסח הברית, מופיעה המצווה של ה' לאברהם לבצע את ברית המילה. בפרשה זו מצורף ציווי לדורות למול כל זכר מזרע אברהם בן שמונה ימים (וכן עבדים), ומוצג עונש חמור על צאצאי אברהם שלא ימולו עצמם.

וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת-בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם: זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר: וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם: וּבֶן-שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם: יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת-כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן-נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא: הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם: וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ: אֶת-בְּרִיתִי הֵפַר:

בהמשך פרשה זו מופיעה הבטחה לאברהם להולדת יצחק בשנה הבאה משרה, והבטחה כי ברית הנכרתת תמשך מיצחק, ולא מישמעאל.

על אף שהמילה מוזכרת במקרא באופן מפורש כמצווה, אין במקרא הסבר מדויק כיצד לבצע את הליך המילה או את הטקס, בדומה למצוות רבות אחרות.

מצוות המילה נזכרה שנית בפרשת תזריע שבספר ויקרא, בתוך פרשיית טומאת היולדת: "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ"[3].

המילה נזכרת גם בפרשת בא שבספר שמות, כתנאי מקדים להשתתפות באכילת קרבן הפסח: "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַה' הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ"[4] .

מצוות מילה

"זיכרון ברית לראשונים" מאת יעקב בן גרשום הגוזר ובנו גרשום הגוזר אסף וערך יעקב בן מרדכי גלסברג, 1892 ברלין. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 5


בא על האםבא על אשת האבבא על כלתומשכב זכורמשכב בהמהבא על אישה ובתהאשת אישבא על אחותובא על אחות אביובא על אחות אמובא על אחות אשתובא על אשת אחיובא על אשת אחי אביו (ועל אשת אחי אמו)נידהמגדףעובד ע"זנותן מזרעו למולךבעל אובמחלל שבתטמא שאכל קודשהבא למקדש טמאהאוכל חלבהאוכל דםהאוכל נותרהאוכל פיגולהשוחט בחוץהמעלה בחוץהאוכל חמץ בפסחהאוכל ביום הכיפוריםהעושה מלאכה ביום הכיפוריםהמפטם את השמןהמפטם את הקטורתהסך בשמן המשחההמבטל קרבן פסחהמבטל ברית מילה

החייבים במצווה

חובה למול כל יהודי זכר. במידה שאין סכנה המצדיקה את דחיית הברית, יש למול את התינוק ביום השמיני לחייו, אפילו בשבת וביום הכיפורים. המילה מוטלת כחובה דתית גם על כל מתגייר, מכיון שאין גיור ללא מילה. אך יהודי מלידה, נחשב ככזה אף אם לא נימול.

מצוות המילה היא אחת משתי מצוות העשה היחידות (בנוסף לקרבן פסח), שמי שלא מקיימן חייב בעונש כרת. המילה היא מצווה החלה על האב, כפי שמצוין בתלמוד הבבלי (מסכת קידושין כט, א): "האב חייב בבנו: למולו, לפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אישה וללמדו אומנות". במקום שאין האב, מוטלת חובת המילה על בית דין, וכשהילד מגיע לגיל מצוות ועדיין לא נימול, חייב הוא למול את עצמו.[5]

תינוק שנולד נימול, מחוייב ב"הטפת דם ברית", כלומר דיקור מינימלי של עור הפין החיצוני על מנת להטיף ממנו טיפת דם שמסמלת את הברית בין ה' לבין בני ישראל.

ישנם כאלה הפטורים ממצווה זו מחמת אונס, כגון מי שיש סכנה מוחשית במילתו (לדוגמה, מי שמתו אחיו מחמת מילה, דבר המצביע על בעיה גנטית המונעת קרישת דם).

בנוסף לישראל מצוות המילה חלה גם על בני קטורה, פילגשו של אברהם. נחלקו הפוסקים האם המצווה הייתה רק בדור הראשון, או גם לצאצאיהם עד מתן תורה, או גם בדורות הבאים. כדעה האחרונה סובר הרמב"ם, שמוסיף שכיוון שבני קטורה נתערבו בבני ישמעאל, כולם חייבים במילה.[6]

מהתלמוד[7] עולה שעל אף שאישה אינה כלולה בברית המילה, היא נחשבת למהולה. בספרות הבתר-תלמודית הובעו הנמקות שונות לרעיון הזה.[8]

טעמי המצווה

רבים, ראשונים ואחרונים, עסקו בבירור טעמיה של מצוות מילה.

רבי עקיבא דימה את המילה לחיתוך חבל הטבור, וראה את ברית המילה כצעד להשלמתו של האדם, שה' זיכה את עם ישראל לעשותו בעצמם.[9]

רבי סעדיה גאון כתב שהערלה היא סרח עודף בגוף האדם, וכשהוא חותכה נעשה תמים, כלומר דבר שאין בו לא תוספת ולא חיסרון.[10] סמך לדברים אלו ניתן למצוא בדברי רבי עקיבא.[9]

גם רש"י כתב, בפירושו לציווי אלוקים לאברהם במעמד מתן ברית המילה "התהלך לפני והיה תמים" (ספר בראשית, פרק י"ז, פסוק א'): "ולפי מדרשו התהלך לפני במצוות מילה ובדבר הזה תהיה תמים שכל זמן שהערלה בך אתה בעל מום לפני". רבי יהודה הלוי כתב כי אחד מטעמי המילה הוא "לזכור תמיד כי היא אות אלוקי אשר ציונו האלוה לשימו בכלי התאוה הגוברת באדם, כדי שיוכל האדם להתגבר עליה ולא ישתמש בה כי אם כראוי לטבעו".[11]

הרמב"ם

הרמב"ם מביא שני טעמים עיקריים. הראשון - חיזוק היכולת לשליטה אישית על דחפי היצר: "לדעתי גם אחד הטעמים למילה למעט את המשגל ולהחליש את האיבר הזה, כדי שימעיט לעשׂות זאת ויתאפק ככל יכולתו".[12]" הטעם החשוב השני שמביא הרמב"ם הוא הפיכת ברית המילה לסמל מאחד של בני העם היהודי: "שיהיה לאנשי זאת האמונה - ... - אות אחד גשמי שיקבצם".

בהסבר הטעם הראשון מוסיף הרמב"ם: "ההחלשה הגופנית הנגרמת לאיבר זה היא המטרה הַמְּכֻוֶּנֶת. לא נפגם במילה דבר מן המעשׂים המקיימים את הפרט ולא בטלה בגללה הולדת הצאצאים. אבל מתמעטות בעטיה סערת-היצר והתאווה היתרה על הדרוש. אין ספק שהמילה מחלישה את כוח הקישוי ולעיתים קרובות ממעיטה את ההנאה, מפני שכאשר מטיפים דם מן האיבר ומסירים את המגן שלו בראשית גדילתו, הוא נחלש בלי ספק. החכמים ז"ל אמרו בפירוש: הנבעלת מן הערל קשה לפרוש"[12]

והוא דוחה הסברים אחרים כדוגמת: "יש שחשבו שמילה זאת באה להשלים חֶסֶר במבנה-שמִּבְּריאה. אבל כל מי שביקש לערער מצא מקום לערער ואמר: "כיצד יהיו הדברים הטבעיים חסרים ויהיו זקוקים להשלמה מבחוץ, מה גם שמתברר שאותה פיסת עור מועילה לאותו איבר?". אין המצוָה הזאת באה להשלים חֶסֶר במבנה-שמבּריאה, אלא להשלים חֶסֶר בבריות"[12]

ספר החינוך

מחבר ספר החינוך (מצווה ב') מציין שלושה טעמים:

  • הטעם הראשון - מזכיר מעט את הטעם השני של הרמב"ם: כי מטרת הברית היא להבדיל בין ישראל לאומות בסימן גוף.
  • הטעם השני - מזכיר את טעמו של רס"ג: השלמת צורתו של העם הנבחר על ידי הסרת הערלה, שהיא מיותרת.
  • הטעם השלישי: במה שהשאיר את ההשלמה בידי האדם, לרמוז לו שכפי שהשלמת צורת גופו תלויה בו, כן בידו להשלים את צורת נפשו בהכשרת פעולותיו.

המהר"ל

המהר"ל הסביר שכל שנברא בששת ימי בראשית צריך עיבוד, כגון החיטה שצריכה טחינה. ואין זה משום שיש דופי במעשי ידיו של ה', אלא שהם ראויים רק מצד הטבע, שמצדו אף האדם, שהוא שכלי, נראה ונחשב כבהמה. לכן, בשביל שיהיו מעשי האדם 'צירוף' מהטבע, נתן לו ה' את המילה ואת שאר המצוות.[13] והוסיף המהר"ל והסביר שעל ידי האיבר נקרא האדם 'איש' ומעלת ה- 'צורה' שלו יוצאת לפועל. ועורלה היא לשון כיסוי ואוטם, כפי שנאמר: "וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד",[14] "הִנֵּה עֲרֵלָה אָזְנָם וְלֹא יוּכְלוּ לְהַקְשִׁיב".[15] ולפי זה עורלת האיבר מכסה את מעלתו של האיש מלצאת לפועל. ודווקא ישראל נצטוו להסירה, משום שהם ניחנו במעלת ומדריגת הצורה. ציווי זה מתחיל ביום השמיני ללידה, שהוא אחרי שבעה ימים שכנגד הטבע. הראשון שנצטווה במילה היה אברהם, כי בו בחר ה לראשונה לכרות עמו ברית להוציאו מן הטבע.[16]


הליך המילה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מילה (ניתוח)

הליך המילה כולל שני שלבים עיקריים: "מילה" ו"פריעה", ושלב נוסף שנועד לסייע בריפוי: "מציצה". שלושת השלבים מוזכרים כבר במשנה: "מוהלין ופורעין ומוצצין ונותנים עליה איספלנית וכמון" (מסכת שבת, פרק י"ט, ב').

  1. מילה היא חיתוך העורלה בסכין, וגילוי העטרה החבויה תחתיה על ידי הסרת שכבת העור המכסה את העטרה ('עור הפריעה'). העורלה מוגדרת מבחינה הלכתית כחלק העור המכסה את העטרה, מקצהו העליון ועד מעט מתחת לעטרה.
  2. פריעה היא חיתוך והפשלת הקרום שבין העטרה והעורלה, ומבוצעת באופן מסורתי בציפורן אגודלו של המוהל.
  3. מציצה היא מציצת דם מהחתך, אשר בוצעה בעבר, ובידי חלק מהמוהלים גם היום, ישירות בפי המוהל.


מקור הפריעה

במקרא לא מוזכר במפורש קיומו של שלב הפריעה, אם כי יש שפרשו שהסיבה שיהושע נצטווה למול את בני ישראל "שנית", היא שבהיותם במדבר הם מלו אך לא פרעו. בתלמוד הבבלי נאמר כי הפריעה נוספה לברית המילה רק בעת מתן תורה,[52] ועל כן בוצעה לראשונה בימי יהושע. מדרשי הלכה לומדים את ציווי הפריעה מפרשת המילה שנאמרה לאברהם,[53] אולם על פי דעה אחרת, הפריעה אינה נלמדת מהתורה כלל, אלא היא הלכה למשה מסיני.[54]

נאמר במשנה[55] שהפריעה היא חלק משמעותי מברית המילה, ומילה ללא פריעה אינה נחשבת למילה הלכתית. התלמוד הירושלמי[53] אף מוסיף שחיוב כרת על מי שלא נימול חל גם על מי שמל ולא פרע. יש המפרשים[56] שהכונה לנימול, שנותר ערל, מאחר שטרם נתגלתה עטרתו. אך יש המפרשים,[57] שהכוונה בגמרא היא למוהל במקרה שהברית חלה בשבת, כך שנעשה חילול שבת לצורך המילה, בלי לקיים את המצוה. לדבריהם ייתכן, שחיתוך העורלה כשלעצמו, פוטר את הנימול מחיוב כרת.[58]



מהלך מעמד ברית המילה

מנהגים לפני ברית המילה

בעדות אשכנז נוהגים לקיים אירוע מיוחד בליל השבת הראשונה לאחר הולדת התינוק, הנקרא שלום זכר. באירוע מוזמנים קרובים וידידים לאחל מזל טוב למשפחת התינוק, מוגש כיבוד, ונאמרים דברי תורה. כמו כן, נהוג לקרוא קריאת שמע ליד התינוק בלילה לפני הברית, יחד עם ילדים, ולחלק ממתקים לילדים.

אצל הספרדים נהוג לקיים לימוד בלילה שלפני הברית, והוא נקרא "ברית יצחק".

אצל יוצאי בבל (עיראק), נוהגים הנשים והילדים להתאסף בבית היולדת ביום השישי ללידה, להכין סוכריות אגוזים ושאר גרעינים קלויים הנקראים שאשה (שש), ולשיר שירים שונים. בערב הברית מתאספים לטקס שנקרא עיקיד אליאס ("ברית אליהו"), מביאים כיסא של אליהו הנביא, שמים עליו בשמים ואורות, וקוראים מספר הזוהר. מנהג נוסף הוא הזמנת ילדי השכנים של משפחת התינוק לקרוא קריאת שמע עם התינוק בלילה שלפני הברית.

מעמד ברית המילה

תינוק בידי סנדקו, הישוב על כיסא אליהו

בדקות שלפני הכנסת התינוק נוהגים בעיקר בני עדות המזרח לשיר פיוטים שונים, כגון "יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵינוּ", "אֶעֱרֹךְ מַהְלַל נִיבִי", ועוד.

מגיש (קוואטער)

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קוואטר

ביהדות אשכנז נהוג שאדם אחר הוא אשר מגיש את התינוק לסנדק לפני הברית, טקס זה מכונה "כפאטיר" או "קוואטער".

עם הכנסת התינוק למקום שבו נערך הטקס, נהוג שהקהל מכריז "ברוך הבא בשם ה'".

'כסא של אליהו'

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כיסא אליהו
מקובל לכבד אדם חשוב בהנחת התינוק על כיסא אליהו

את התינוק מניחים על כיסא, אשר נקרא "כיסא של אליהו", שמיועד לכך. טעם המנהג הוא במדרש שמובא בספר הזוהר (פרשת לך לך, דף צג ע"א) שמספר שבעקבות דבריו של אליהו הנביא על הפסקת ברית המילה (מלכים-א יט, יד), הוטל עליו להיות נוכח, כביכול, בכל מעמד של ברית מילה ולהעיד על כך שישראל מקיימים את המצווה, בניגוד לתלונתו. לכן מתקינים כיסא לכבודו. נהוג לכבד אדם חשוב בהנחת התינוק על הכיסא של אליהו, ולכבד אדם נוסף בנטילת התינוק מהכיסא.

סנדק

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סנדק

אחד מהכיבודים החשובים הוא ה'סנדק', אשר תפקידו הוא שהתינוק מונח על ברכיו במהלך מצוות הברית מילה.

מוהל

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מוהל

המוהל הוא זה שאחראי בפעול על ביצוע הברית מילה, הכולל את חיתוך הערלה ופריעתה, והמציצה. מקובל שהמוהל אף אחראי על מהלך טקס ברית המילה כולו.

ברכות המילה

ברכות 'על המילה' ו'להכניסו בבריתו של אברהם אבינו'

לפי מנהג האשכנזים המוהל מברך "על המילה", ואח"כ מברך האב ברכת "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו", ובארץ ישראל אבי הבן מברך ברכה נוספת - ברכת "שהחיינו".

לפי מנהג הספרדים, האב מברך את ברכת "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו", לפני הברית, בעת שהוא מניח את התינוק על ברכי הסנדק, ומיד לאחר ברכה זו, הקהל עונה "כשם שהכנסתו לברית, כך תזכה להכניסו לתורה ולמצוות ולחופה ולמעשים טובים". ורק לאחר מכן המוהל מברך "על המילה" ומל את התינוק, (ובארץ ישראל האב מוסיף ברכת שהחיינו אחרי ברכת המוהל)

ברכת שהחיינו

אף שעל מצות פדיון הבן מברכים שהחיינו, על מצות ברית מילה יש מחלוקת בראשונים האם מברכים.

יש אומרים לברך שהחיינו: כך היא שיטת הרמב"ם[71] שכתב "ואבי הבן מברך שהחיינו", וכך היא גם דעת המרדכי[72].

אך יש אומרים שלא מברכים שהחיינו על ברית מילה, ואמרו כמה טעמים למה זה שונה מפדיון הבן:

  • כי אין במצוה זו שמחה[73], ובנוסח דומה: כי יש צער לתינוק[74].
  • כי זה לא נדיר כמו פדיון הבן[75].
  • כי זו מצוה המוטלת על בית דין ולא רק על האב (בשונה מפדיון הבן)[76].
  • כי במילה יש ספק שמא התינוק נפל[77].
  • הערוך לנר כתב טעם נוסף: שלא מברכים בגלל שמצפים למצוה זו רק ז' ימים (-מהלידה) ובשביל ברכת שהחיינו צריך שתהיה צפייה לזה לפחות שלושים יום[78].

שיטה נוספת היא דעת ראבי"ה. לדעתו אבי הבן מברך שהחיינו רק אם הוא מל את בנו בעצמו. אך אם מל על ידי שליח, לא מברכים ברכת שהחיינו[79]

למעשה, הרשב"א מעיד שמעולם לא ראה מי שמברך שהחיינו על המילה, ולכן גם הוא נוהג שלא לברך, כיון שכך נהגו גדולי הדור, ואף שאין טעם מספיק למה באמת לא לברך שהחיינו על המילה[80]. מאידך, בבית יוסף מעיד שנהגו בארץ ישראל ובסוריה ובמצרים לברך שהחיינו על המילה, כי במקומות אלו נוהגים על פי הרמב"ם.

להלכה כתב בשולחן ערוך:

כשהאב עצמו מל את בנו הוא מברך שהחיינו. ואם המוהל הוא אדם אחר: י"א שאין שם ברכת שהחיינו, ולהרמב"ם לעולם האב מברך שהחיינו על כל מילה ומילה. וכן נהגו בכל מלכות ארץ ישראל וסוריא וסביבותיה ומלכות מצרים:
הגה: ובמדינות אלו נוהגין שלא לברך שהחיינו אפי' כשהאב עצמו מל בנו, אם לא שמל בנו הבכור שחייב לפדותו - מברך שהחיינו בשעת מילה ואינו מברך בשעת פדיון. אבל כשפטור מהפדיון אינו מברך שהחיינו:

הש"ך חולק על דברי הרמ"א, ומביא שנהגו שלא לברך כלל שהחיינו בברית מילה - גם לא בבן הבכור[81]כיום המנהג בקרב בני אשכנז בארץ ישראל לברך ברכת שהחיינו בכל ברית מילה, וכך נוהגים גם חלק מבני עדות המזרח בא"י.[דרוש מקור].

ברכת אשר קידש ידיד מבטן

לאחר מכן מברך המוהל או אחד הנוכחים, וכוס יין בידו, את ברכת "בורא פרי הגפן", והספרדים נוהגים להוסיף אחריה גם ברכת "בורא עצי בשמים" על צמח ריחני שהובא לשם כך. את הברכות חותמת ברכת "אשר קידש ידיד מבטן" שמסתיימת ב"ברוך אתה ה', כורת הברית". אחר הברכות נאמרת תפילה לבריאות הילד, ונהוג שאז מוכרז שמו לראשונה. בתוך התפילה מוזכר הפסוק (יחזקאל טז, ו) "ואומר לך בדמיך חיי", וכשקוראים פסוק זה טובל המוהל את אצבעו בכוס היין, ומטפטף לפי התינוק פעמיים.

סיום מעמד הברית

המעמד מסתיים, לעדות הספרדים - בפרק תהיליםתבנית:פרק קכ"ח שיר למעלות אשרי כל ירא ד', ואח"כ קדיש "יהא שלמא", ולאשכנזים - בתפילת עלינו לשבח ואחרי כן קדיש "יהא שלמא". ובקהילות התימנים מסיימים בקדיש דרבנן, אחר כך מתקיימת סעודת מצווה.

על פי רוב, ברית המילה מתבצעת כיום בבתי כנסת או באולמות אירועים. לרוב הטקס פומבי ונערך בנוכחות קרובי משפחת היילוד ומכרים.[82]


זבד הבת

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – זבד הבת

לרגל לידת בת, יש העורכים אירוע חליפי לסעודת המצווה או למסיבת הברית, המכונה בשם 'בריתה' או 'זבד הבת'. באופן מסורתי, זהו טקס דתי המשלב תפילות ופיוטים מיוחדים. כיום המנהג לערוך בריתה התפשט לחוגים נוספים, ולא תמיד הוא נושא אופי טקסי או דתי. בריתה אינה כוללת מילה.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מידע על הליך ברית המילה

מאמרים הלכתיים


פולמוס המציצה

הערות שוליים

  1. ^ וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן-נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא. הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם. ספר בראשית, פרק י"ז, פסוקים י"ב-י"ג
  2. ^ בתנ"ך משמש הביטוי "ערֵלים" ככינוי גנאי נפוץ לפלשתים (ספר שופטים, פרק י"ד, פסוק ג'; ספר שמואל א', פרק ל"א, וכן בקינת דוד - ספר שמואל ב', פרק א', פסוק כ' ובמקומות נוספים)
  3. ^ ספר ויקרא, פרק י"ב, פסוק ג'.
  4. ^ שמות י"ב, מ"ח
  5. ^ "וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר."
  6. ^ מיקרופדיה תלמודית, הערך "בני קטורה"
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כז עמוד א
  8. ^ ראו יעל לוין, "אשה כמאן דמהילא דמיא – דומה האישה למי שמהול", מסכת ב (תשס"ד), עמ' 27–45
  9. ^ 9.0 9.1 מדרש תנחומא (פרשת תזריע, פסקה ה')
  10. ^ ספר האמונות והדעות, מאמר שלישי, פרק י'
  11. ^ ספר הכוזרי, מאמר ראשון, קט"ו
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 מורה נבוכים, חלק שלישי, פרק מ"ט, בתרגום מיכאל שורץ
  13. ^ תפארת ישראל פרק ב', בביאור שיטת רבי עקיבא שהוזכרה לעיל והכתוב במדרש תנחומא פרשת שמיני אות ט'
  14. ^ דברים פרק י' פסוק טז'
  15. ^ ירמיהו פרק ו' פסוק י'
  16. ^ באר הגולה, באר החמישי, פרק ד', ותפארת ישראל פרק יט'
  17. ^ כתבי הירודוטוס, ספר II, סעיף 104 (תרגום אלכסנדר שור)
  18. ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר ראשון, פרק כב
  19. ^ דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, ספר 1, פרק 28, סעיפים 3-1; פרק 55, סעיף 5
  20. ^ סטראבון, גאוגרפיקה, ספר 16, פרק 2, סעיף 37; פרק 4, סעיף 9; ספר 17, פרק 2, סעיף 5
  21. ^ Horatius, Sermones, I, 9:70
  22. ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר שני, פרק יג
  23. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 13, פרק יא, פסקה ג, סעיף 319
  24. ^ פטר שפר, יוּדוֹפובּיה - גישות כלפי היהודים בעולם העתיק; פרק 5 מילה; ספריית "הילל בן-חיים" הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010; עמ' 143
  25. ^ פטרוניוס, סאטיריקון (פרק 13), 102, 14-13; בתוך: פטר שפר, יודופוביה, פרק 5 מילה, עמ' 146 (תרגום: אריה חורשי)
  26. ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I, LXX. Petronius, no. 195, p. 444; פטר שפר, יודופוביה, פרק 3, עמ' 115 (תרגום: מאנגלית: להד לזר)
  27. ^ יובנאליס, סטירה יד, 104-96; בתוך: פטר שפר, יודופוביה, פרק 3, עמ' 118–119 (תרגום: רחל בירנבאום)
  28. ^ Martialis, Epigrammata, VII, 30; בתוך: פטר שפר, יודופוביה, פרק 5 מילה, עמ' 147 (תרגום מאנגלית: להד לזר)
  29. ^ Martialis, Epigrammata, VII, 35; בתוך: פטר שפר, יודופוביה, פרק 5 מילה, עמ' 148 (תרגום מאנגלית: להד לזר)
  30. ^ Martialis, Epigrammata, VII, 82; בתוך: פטר שפר, יודופוביה, פרק 5 מילה, עמ' 150 (תרגום מאנגלית: להד לזר)
  31. ^ Martialis, Epigrammata, XI, 94; בתוך: פטר שפר, יודופוביה, פרק 5 מילה, עמ' 151 (תרגום מאנגלית: להד לזר)
  32. ^ Persius, Saturae, V, 184
  33. ^ טאקיטוס, דברי־הימים, ספר חמישי, פרק ה
  34. ^ סויטוניוס, חיי שנים־עשר הקיסרים, דומיטיאנוס, 12
  35. ^ היסטוריה אוגוסטה, חיי הדריאנוס, 14, 2; בתוך: פטר שפר, יודופוביה, פרק 5 מילה, עמ' 154 (תרגום מרומית: דוד גולן)
  36. ^ Rutilius Namatianus, De Reditu Suo, I, 387; בתוך: פטר שפר, יודופוביה, פרק 5 מילה, עמ' 153 (תרגום מאנגלית: להד לזר)
  37. ^ ספר מקבים א, א, 48, 60-61; ספר מקבים ב, ו, 10
  38. ^ "וימלו את הילדים הערלים, אשר מצאו בגבולות ישראל, בכוח" (ספר מקבים א, ב, 46. (תרגום אריאל רפפורט, עמ' 134)) פרופ' רפפורט משער שהכוח הופעל נגד פקידי השלטון שהופקדו על אכיפת הגזירות
  39. ^ כך למשל הורדוס תבע מסילאיוס הערבי שימול עצמו; בתו של אגריפס הראשון תבעה זאת מאפיפאנס בן מלך קומאגנה; על אריצו מלך אמסה נאמר שמל עצמו בשנת 52 לספירה; וכן לגבי פולמוס מלך פונטוס וקיליקיה בשנת 62 לספירה. מקור: מרדכי א' ראבילו, "גזרת המילה כאחד הגורמים למרד בר-כוכבא", בתוך: מרד בר-כוכבא: מחקרים חדשים, (עורכים: אהרן אופנהיימר ואוריאל רפפורט), הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים תשמ"ד 1948, עמ' 29-30
  40. ^ Henry Chadwick, Origen: Contra Celsum, Cambridge UP, עמ' 79 והערת שוליים. וכן Ra'anan Abusch, "Negotiating Difference: Genital Mutilation in Roman Slave Law and the History of the Bar Kohba Revolt" in Peter Schäfer, The Bar Kokhba war reconsidered, עמ' 75
  41. ^ מרדכי א' ראבילו, "גזרת המילה כאחד הגורמים למרד בר-כוכבא", בתוך: מרד בר-כוכבא: מחקרים חדשים, (עורכים: אהרן אופנהיימר ואוריאל רפפורט), הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים תשמ"ד 1948, עמ' 27–46. דעה שונה בנושא יש לפייר קורדייה, Ra'anan Abusch, "Negotiating Difference: Genital Mutilation in Roman Slave Law and the History of the Bar Kohba Revolt" in Peter Schäfer, The Bar Kokhba war reconsidered, עמ' 76
  42. ^ היסטוריה אוגוסטה, הדריאנוס, 14, 2
  43. ^ Aharon Oppenheimer, "The Ban on Circumcision as a Cause of the Revolt: A reconsideration" in Peter Schäfer, The Bar Kokhba war reconsidered, עמ' 55. אופנהיימר מביא כעדות לפקפוק ב"היסטוריה אוגוסטה" חוקרים כמומסן וסיים. על הדעות הקדומות בהן החזיק כותב החיבור מובאים עיוניהם של חוקרים נוספים
  44. ^ לביבלוגרפיה בעניין ראו: מנחם מור, מרד בר-כוכבא - עוצמתו והיקפו, פרק ראשון: "הסיבות לפרוץ מרד בר-כוכבא", הוצאת יד יצחק בן-צבי והחברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, ירושלים תשנ"ב 1991, ISBN 9652170798 עמוד 91 ובהערה 73
  45. ^ מנחם מור, מרד בר-כוכבא - עוצמתו והיקפו, הוצאת יד יצחק בן-צבי והחברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, ירושלים תשנ"ב 1991, ISBN 9652170798 (עמ' 95-97)
  46. ^ "תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליהם למיתה בשעת גזרת המלכות, כגון עבודת כוכבים ומילה - עדיין היא מוחזקת בידם, וכל מצוה שלא מסרו ישראל עצמן עליה למיתה בשעת גזרת המלכות, כגון תפילין - עדיין היא מרופה בידם." (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קל עמוד א)
  47. ^ Circumcidere Iudaeis filios suos tantum rescripto divi Pii permittitur: in non eiusdem religionis qui hoc fecerit, castrantis poena irrogatur
    מתוך מודסטינוס, הכללים, ספר שישי.
    תרגום חופשי: יהודים רשאים למול רק את בניהם. וזאת בהסתמך על רסקריפטום של פיוס האלוקי. אולם אם מילה תיעשה במי שאינו בן הדת היהודית, ייענש עושה המילה בעונש המוטל על מי שמסרס
    גם יוליוס פאולוס באוסף החוקים שלו כתב כי מותר לערוך ברית מילה רק ביהודים ומי שיעבור על חוק זה ייענש בעונש חמור
  48. ^ יעקב כ"ץ, "המאבק על קיום ברית מילה במחצית הראשונה של המאה הי"ט", בתוך: ההלכה במיצר: מכשולים על דרך האורתודוקסיה בהתהוותה, הוצאת י"ל מאגנס, 1992. עמ' 123-147.‏ Judith Bleich, "The Circumcision Controversy in Classical Reform in Historical Context", בתוך: טורים, מחקרים בהיסטוריה ותרבות יהודית מוגשים לד"ר ברנרד לנדר, KTAV Publishing House, 2007. עמ' 1-28
  49. ^ משרד הדתות, חוזר מנכ"ל משרד הדתות, 18 במארס 1990, אתר משרד הדתות
  50. ^ קובי נחשוני, ברית מילה לבן 92, באתר ynet, 13.11.14
    מתוך אתר הארגון
  51. ^ 51.0 51.1 שו"ת מנחת יצחק חלק ה' סימן כד'; שו"ת ציץ אליעזר חלק ח' סימן כט';
  52. ^ "אמר רבה בר יצחק אמר רב לא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו" (תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף עא עמוד ב)
  53. ^ 53.0 53.1 ירושלמי שבת פרק יט' הלכה ב'
  54. ^ התוספות, על יבמות עא, ב, דיבור המתחיל: "לא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו"
  55. ^ שבת פרק יט' הלכה ו'
  56. ^ שו"ת חתם סופר חלק ב' יו"ד רמט'
  57. ^ פירוש פני משה על הירושלמי שם
  58. ^ כך מבואר בשו"ת ציץ אליעזר, חלק ה' סימן יד'
  59. ^ (תלמוד בבלי, שבת, קל"ג ע"א, ד"ה "ופורעין")
  60. ^ נייר עמדה של איגוד רופאי הילדים האמריקאי מציין שישנן שלוש טכניקות נפוצות למילה (רפואית) של ולדות, ובין המשותף לשלושתן הוא הפרדת הקרום שתחת העורלה (inner preputial epithelium) מהשכבה החיצונית של ראש הפין (epithelium of the glans), על מנת שבהמשך יכרת יחד עם העורלה
  61. ^ (מסכת שבת, פרק יט', משנה ב')
  62. ^ אגרת השמד - מאמר קדוש השם: "כך אמרו חז"ל: משה היה מל ויהושע פורע ואהרן מוצץ ואספו ערלות חמרים חמרים והיה דם מילה מתערב בדם פסח, ובזה היו ראוים ליגאל."
  63. ^ (מסכת שבת, קל"ג ע"ב)
  64. ^ (זיכרון ברית לראשונים, ברלין תרנ"ב, עמ' 20)
  65. ^ המנהג מוזכר בספר "זוכר הברית" (אוזהאראד-אונגוואר, תרצ"א),יא, יח-יט
  66. ^ 66.0 66.1 66.2 מסורת המציצה – שדה קרב רפואי במלחמת תרבות
  67. ^ לפי המוהל ד"ר אריה ולדמן
  68. ^ 68.0 68.1 68.2 עמירם ברקת, 3 תינוקות מתו אך החרדים בניו יורק מסרבים להפסיק "מציצה" בברית מילה, באתר הארץ, 7.9.2005
  69. ^ "החדשות - בגלל המוהל: תינוקות נדבקו בהרפס". mako. 2018-06-11. נבדק ב-2018-06-12.
  70. ^ פרוטוקול למניעת זיהום הרפס בילוד, מחלקת הבריאות של מדינת ניו יורק
  71. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות מילה, פרק ג', הלכה ג'
  72. ^ שבת פרק יט אות תכב
  73. ^ תוס' סוכה מו.
  74. ^ תוס' ומאירי עירובין מ: ד"ה דלמא, והמרדכי שבת י"ט אות תכב.
  75. ^ תוס' בכורות מט.
  76. ^ שו"ת הרשב"א ח"א רמ"ה
  77. ^ הרוקח סימן קח, הובא בבית יוסף יו"ד סימן רס"ה, וכך כתב דרישה (סו"ס רס"ד) בשם רבינו תם. אך בשו"ת הרשב"א (ח"א קסו) דחה את סברא זו, כי הרי סומכים על הרוב שאינו נפל אפילו לענין ברית מילה בשבת, וכל שכן שנסמוך לגבי ברכת שהחיינו.
  78. ^ ערוך לנר סוכה מו. שו"ת בנין ציון סימן קז.
  79. ^ הובא במרדכי (שבת אות תכב). כדבריו כתבו גם האגודה (סימן קסט), וכך משמע קצת באור זרוע (מילה קז). יש שכתבו בדעת הרמב"ם שגם הוא סובר כך, אולם הבית יוסף דחה פירוש זה בדברי הרמב"ם.
  80. ^ שו"ת הרשב"א ח"א סימן רמ"ה: "כל שנולד לו בן צריך לברך שהחיינו... אלא שלא ראיתי שנהגו כן אפילו הגדולים אשר בארץ, ושמא עשו רשות כקרא חדתא, דכל שאינו בא מזמן לזמן כמועדים אין מברכים שהחיינו בחובה... ומפני שראיתי גדולי הדור שלא נהגי לאמרו, אני דוחה כן, ואע"פ שאין זה מספיק כל הצורך".
  81. ^ מקור דברי הרמ"א הם מהרי"ל, ששאלוהו האם לברך שהחיינו בברית מילה של תינוק בכור לאם בת כהן, ונימקו את השאלה בכך שלא יברכו שהחיינו בשעת הפדיון, ומהרי"ל ענה שלא לברך - גם בברית המילה. רמ"א דייק מכך שבמקרה שכן יברכו תיאורטית בפדיון, אפשר להקדים ולברך כבר בברית המילה. אך ש"ך חולק על הדיוק הזה, ופוסק למעשה שלא לברך כלל שהחיינו בברית.
  82. ^ בקרב חילונים בישראל יש המפרידים בין ברית המילה עצמה, שנערכת בהרכב משפחתי מצומצם ולעיתים בבית החולים, לבין מסיבת הברית, שנערכת מספר שבועות מאוחר יותר.
  83. ^ ד"ר איתי גל, ברית מילה מגינה גם על נשים מפני איידס, באתר ynet, 12 בפברואר 2006
  84. ^ מחקר רב-מרכזי שבוצע בישראל על אודות סיבוכי מילה [1]
  85. ^ "43 תינוקות בשנה מגיעים לבתי חולים בעקבות סיבוכים בברית מילה", כתבה באתר תאגיד השידור הישראלי
  86. ^ Circumcision Policy Statement באתר AAP
  87. ^ https://www.aap.org/en-us/advocacy-and-policy/aap-health-initiatives/Mental-Health/Pages/AAP-Policy-Statements.aspx תוקף ניירות העמדה של ה-AAP
  88. ^ נחשוני, קובי (2007-03-21). "סקר: 97% לא מוותרים על ברית המילה". Ynet. נבדק ב-2018-02-26.
  89. ^ סקר מכון גוטמן לסקרים והמכון הישראלי לדמוקרטיה עבור קרן אבי חי ישראל, עמוד 37
  90. ^ נוסח העתירה, תגובות ופסק הדין, באתר עמותת בן שלם
  91. ^ נוסח ההצהרה המלא
  92. ^ אריאל כהנא, "איסור ברית המילה – כתם מוסרי על אירופה", באתר nrg‏, 4 באוקטובר 2013
  93. ^ ישי קרוב, מזכ"ל מועצת אירופה: לא תיאסר ברית מילה, באתר ערוץ 7, 9 באוקטובר 2013
  94. ^ קובי נחשוני, מועצת אירופה חזרה בה: המילה לגיטימית, באתר ynet, 2 באוקטובר 2015
  95. ^ נוסח ההצהרה המלא


תרי"ג מצוות (ע"פ ספר החינוך)

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

Logo hamichlol.png