ישראל חכמישווילי
 | |
| חכמישווילי בשנות ה-20 של המאה ה-20 | |
| לידה |
1866 אחלציחה, גאורגיה |
|---|---|
| פטירה |
1944 (בגיל 78 בערך) ירושלים |
| מקום קבורה | הר הזיתים, ירושלים |
| פעילות בולטת | גאולת אדמות בארץ ישראל |
| מקצוע | סוחר ובנקאי |
ישראל חכמישווילי (1866–1944) היה איש ציבור ירושלמי, יהודי-גאורגי, סוחר אמיד ובנקאי, וגואל אדמות רבות בירושלים ומחוצה לה.
ביוגרפיה
נולד באחלציחה[1] שבגאורגיה ב-29 במרץ 1866 (י"ג בניסן ה'תרכ"ו) ללאה בת יוסף גורל (גורלשווילי) ולרב יעקב חכמישווילי, שהיה מחלוצי העלייה הראשונים של יהדות גאורגיה לארץ ישראל, בן למשפחת רבנים (מכאן הכינוי "חכמישווילי" - "בן החכם").
בשנת 1874 (ה'תרל"ד) עלה יחד עם הוריו לארץ ישראל, והתיישב בירושלים, שם החל ללמוד בתלמוד תורה מקומי, ומשם המשיך לבית הספר דורש ציון.
כשבגר החל לעסוק במסחר ובחלפנות כספים, ובהמשך עבר לעסוק בבנקאות.
בשנת 1886 (ה'תרמ"ו) נישא לחנה אביגיל בת הרב יוסף קוקיא. במשך השנים שלאחר מכן, סייעה לו רבות בגאולת קרקעות, וסייעה לו באירוח ובכיבוד המוכרים הערבים.
בחודש יולי 1909 (אב ה'תרס"ט) פרסם חוברת בשם "שכונה חדשה" בה פרסם כי רכש שטח בירושלים, שמתוכו יקציב 25,000 מטרים לייסוד שכונה למחוסרי אמצעים בירושלים.
כנתין רוסיה, וכנאמן הרכוש של המנזר הרוסי והיווני בירושלים, במלחמת העולם הראשונה סייע ליהודים רבים שנרדפו על ידי השלטון הטורקי. בתקופה זו נערכו בביתו חיפושים, ונמצאו בו תעודות המקשרות אותו לתנועה הציונית. תחילה הוחלט לגרשו מהארץ, אולם לבסוף נדחה הגירוש בשל מצבו הבריאותי.
בתזכיר ששלח חיים בן-עטר, בראשית מאי 1918 אל ההסתדרות הציונית בלונדון, "בדבר איסור קניית קרקעות ליהודים" קבל על כך שמרשים רכישה ומכירה של קרקע על ידי נוצרים ומוסלמים אך לא על ידי יהודים. כדוגמה הוא מביא את ישראל חכמישווילי - "הבנקאי וסוחר-הקרקעות הגורג'י". אף על פי שהייתה לו נתינות רוסית, ביצע חכמישווילי עסקאות שונות לפני המלחמה עבור יחידים, מוסדות יהודיים וגם עבור נוצרים. לאחר שנדחה בלך ושוב, קיבל תשובה רשמית, שהמנהלה החדשה של O.E.T.A[2] החליטה לא לאשר קנייה ומכירה של קרקעות ליהודים בטענה של שמירה על הסטטוס קוו. ימים מספר לאחר פנייתו של חכמישווילי, עסקה אחרת של העברת מקרקעין בין מוסלמי לנוצרי נענתה בחיוב[3].
ייסד מכספו את התלמוד תורה וישיבת "שארית ישראל", ובית כנסת בעיר העתיקה בירושלים לעדת הגורג'ים. בתלמוד תורה, שניהל בעצמו, קבע שילמדו עברית כשפה ראשית, בעוד בתי ספר אחרים המשיכו ללמד באמצעות שפות אחרות.
במשך שנים רבות עסק בגאולת אדמות בירושלים שמחוץ לחומות, וגאל שטחים נרחבים, ונמנה עם מייסדי שכונות חדשות בעיר, בהן רחביה וסביבתה. במיוחד היה בקשר תמידי עם גואלי האדמות יהושע חנקין, ארתור רופין ויעקב טהון מחברת הכשרת היישוב, והקרן הקיימת לישראל.
מטרתו העיקרית הייתה יישוב החלק הדרומי-מערבי של ירושלים, בדרך המובילה לחברון, וכסוחר אמיד, על חלק מהקרקעות שרכש בלב ירושלים בנה בניינים ששימשו כמרכזי המסחר הראשיים של העיר, והעניקו עבודה לתושבים רבים.
גם מחוץ לירושלים רכש שטחי אדמה ושטחים חקלאיים רבים במושבות עבריות, והודות לפעילותו, הוצעה לו משרת ציר בקונגרסים הציוניים על ידי מנחם אוסישקין.
ב-5 באפריל 1944 נפצע מרכב שנסע ברחוב יפו בירושלים, והלך לעולמו למחרת, ב-6 באפריל (י"ג בניסן ה'תש"ד). בלווייה נכח קהל רב, והרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל.
בתו ויקטוריה וידה נישאה לגבריאל ולירו, בנו של חיים ולירו. במשך חייה מילאה תפקידים שונים, והייתה פעילה בויצו. אחיו היה הבנקאי יוסף חכמי.
קישורים חיצוניים
- משה דוד גאון, "ישראל בן יעקב חכמי שווילי", יהודי המזרח בארץ ישראל ח"ב, ירושלים, תרצ"ח, עמ' 663, באתר HebrewBooks
- דוד תדהר (עורך), "ישראל חכמישווילי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יז (1968), עמ' 5181
הערות שוליים
