ככוצה צ'ולוקאשווילי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ככוצה צ'ולוקאשווילי
Kakutsa Cholokashvili.jpg
צ'ולוקאשווילי בצרפת, שנות ה-20 של המאה ה-20
בת זוג נִינוֹ מֵרְ'וִוינֵתוּחוּצֵסִי
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה
מלחמת גאורגיה–ארמניה
סכסוך סוצ'י
פלישת הצבא האדום לגאורגיה
מרד קאחתי-חבסורתי
מרד אוגוסט
עיטורים
חרב גיאורגי הקדוש (אנ')

כַּאיחוֹסרוֹ (כַּכּוּצָה) צ'וֹלוֹקָאשְׁוִוילִי (14 ביולי 1888 - 27 ביוני 1930; גאורגית: ქაიხოსრო [ქაქუცა] ჩოლოყაშვილი) היה קצין גאורגי ומנהיג תנועת גרילה אנטי-סובייטית בגאורגיה בתקופת מלחמת האזרחים ברוסיה.

צ'ולוקאשווילי נולד למשפחת אצילים גאורגית[1] והיה קצין מעוטר בצבא הרוסי הקיסרי במהלך מלחמת העולם הראשונה. לאחר המהפכה הרוסית של 1917 הוא שירת בשורות צבא הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה. לאחר פלישת הצבא האדום לגאורגיה ומפלתה של הדמוקרטיה הגאורגית קצרת המועד, נמלט צ'ולוקאשווילי יחד עם קומץ תומכים צפונה להרים ופתח במלחמת גרילה נגד השלטון הסובייטי בקאחתי. לאחר כישלון המרד באוגוסט 1924, שבמהלכו פיקד צ'ולוקאשווילי על קבוצת מורדים גדולה, הוא נמלט לצרפת. שם נפטר משחפת בשנת 1930. שרידי גופתו הועברו מבית העלמין לוויל (אנ') שליד פריז ונקברו מחדש בהלוויה ממלכתית בפנתאון מתאצמינדה בטביליסי, בשנת 2005.

תחילת חייו והקריירה

צ'ולוקאשווילי נולד בשנת 1888 למשפחת אצולה גאורגית, נצר לנסיך צ'ולוקאשווילי באחוזה המשפחתית שבכפר מַאטַאני (אנ') שבקאחתי, שהייתה חלק מפלך טביליסי במלכות המשנה של הקווקז. במסמכי האדמיניסטרציה הרוסיים שם משפחתו נכתב כצֶ'לוֹקַיִיב (Челокаев). צ'ולוקאשווילי למד בגימנסיית האצילים הגאורגית (גאו'), שנוהלה באותם ימים על ידי ההיסטוריון אכוותימה תאקאישווילי (אנ'). בשנת 1909 גויס לצבא האימפריה הרוסית ושירת ברגימנט טוורסקי ה-16 דרגונסקי (רו')[2]. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 הוחזר צ'ולוקאשווילי לשירות פעיל והוטל עליו להוביל יחידת פרשים לחזית האוסטרו-הונגרית. מאוחר יותר באותה שנה הוא נפצע והועבר לחזית הקווקז. במהלך קרב סריקמיש, בדצמבר 1914, הוא פיקד על יחידת פרשים בפיקודו של הגנרל ואסיל גבשווילי והתבלט בכיבוש ולאחר מכן הגנה של מבצר אסטרטגי בשם "קן הנשר" כנגד הכוחות העות'מאניים. שם הוא נפצע קשה. בשנת 1916 הוענק לו עיטור הגבורה "חרב גאורגי הקדוש" (אנ'). לאחר טיפול בבית חולים נינוצמינדה בטביליסי, הוא הצטרף ללגיון הפרשים הגאורגי המתפתח שצעד לפרס (איראן) במסגרת משלחת בפיקודו של הגנרל ברטוב (אנ') בשנים 1915 עד 1917. זמן קצר לאחר מכן הוא הועלה לדרגת פודפולקובניק (אנ').

עצמאות גאורגיה

לאחר המהפכה הרוסית של 1917 חזר צ'ולוקאשווילי לגאורגיה והיה פעיל בתנועת העצמאות של גאורגיה. בתחילת 1918 הוא הצטרף לתנועה הדמוקרטית הלאומית של גאורגיה (אנ') וסייע לארגון יחידות פרשים גאורגיות. לאחר שגאורגיה הכריזה על עצמאותה כרפובליקה דמוקרטית במאי 1918, נשלח צ'ולוקאשווילי לעמוד בראש פלוגת פרשים של משמר העם של גאורגיה (אנ')[3]. לאחר הכרזת העצמאות של הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה, במאי 1918, מונה צ'ולוקאשווילי לעמוד בראש פלוגת פרשים ביחידת הפרשים הגאורגית של משמר העם של גאורגיה (אנ'), בפיקודו של פולקובניק גּוֹגִי חִימְשִׁיאַשְׁוִוילִי (אנ'). בתפקיד זה שרת צ'ולוקאשווילי במערכה כנגד ארמניה (דצמבר 1918 - ינואר 1919), במערכה בסוצ'י כנגד כוחות הצבא הלבן (פברואר-אוקטובר 1919), במערכה כנגד מורדים פרו-בולשביקים בגורי (נובמבר-דצמבר 1919) ובפשיטה באובלסט בתומי (פברואר-מרץ 1920). באפריל 1920, הודחו, צ'ולוקאשווילי וכמה מעמיתיו הקצינים, משירות צבאי, לאחר שמחו כנגד מה ששנראה ביניהם כהדחה ומעצר בלתי מוצדקים של עמיתיהם באשמות פליליות.

בתחילת פלישת הצבא האדום לגאורגיה בפברואר 1921, היה צ'ולוקאשווילי במשא ומתן על חזרתו לשירות צבאי. הוא התלווה לגנרל דוד צַ'אוְוצַ'אוַואדזֶה למערב גאורגיה בכדי לגייס מתנדבים לחיל הפרשים הגאורגי. עד שסיימו לגייס שתי פלוגות פרשים נכבשה הבירה טביליסי והוכרזה הרפובליקה הסובייטית של גאורגיה במאי 1921. חברי הממשלה הגאורגית יחד עם ההנהגה הצבאית של גאורגיה והאצולה הגאורגית נטשו את גאורגיה והפליגו לגלות באירופה; צ'ולוקאשווילי נותר בגאורגיה. הוא מצא מקלט במערב גאורגיה כשליש המושל הכללי של מחוז בתומי, בֶּנִיַה ה צְ'חִיקְוִוישְׁוִוילִי (אנ').

מנהיג תנועת גרילה

צ'ולוקאשווילי (ימין) וגיאורגי קוויניטאדזה (שמאל)

כאשר הסובייטים עשו מאמצים לבסס את שליטתם בגאורגיה קמה תנועת אופוזיציה מחתרתית. בפברואר 1922 נעצר צ'ולוקאשווילי בסיר'נאר'י (אנ') שבקאחתי על ידי השירות הביון הסובייטי באשמה של מעורבות בפעילות מהפכנית אך הוא נמלט לעמקים ההרריים של פנקיסי, בקרב הכיסטים ממוצא צ'צ'ני, והקים, יחד עם קבוצת תומכים את "הגברים שנשבעו-אמונים" (גאו') והצטרפו למורדים בהרי חבסורתי. הבולשביקים ניסו לדכא את המרידה בסיוע אווירי וארטילריה. ככותה וחבורתו, שעשו שימוש בצ'צ'ניה כמקום מפלטם, במשך שנתיים. הריגת שוטרי המשטרה החשאית הסובייטית הפכה אותו לגיבור לאומי.

על פי הדיפלומטים הזרים בגאורגיה הייתה פרשת צ'לוקייב (כפי שכונה צ'ולוקאשווילי) מקור לצרות רבות עבור מנהיגי הצבא הבולשביקי. הרשויות הסובייטיים וההיסטוריונים הסובייטיים התייחסו לתנועה כשודדים במסווה פוליטי. ההיסטוריון הסובייטי איוון טריפונוב[4] ציין בשנת 1976 במחקרו על המרד כי הכנופיה המסוכנת ביותר במהלך המרד הייתה זו של צ'לוקייב. בסתיו 1922 מנו המורדים כ-500 איש.

באוגוסט 1924 עזב צ'ולוקאשווילי את מקלטו ההררי פעם נוספת כדי להצטרף להתקוממות אנטי-סובייטית גדולה יותר בגאורגיה. הוא קיבל פיקוד על יחידת המורדים הגדולה ביותר שפעלה במזרח גאורגיה. ב-29 באוגוסט של אותה שנה הוא פשט על העיירה מאנגליסי (אנ') אבל לא הצליח להתקדם לכיוון טביליסי. הוא נסוג ותקף את הבולשביקים בדושתי (אנ'). הכוחות הסובייטים ניסו ללכוד אותו והוא הצליח להימלט מספר פעמים עד שהכיר בתבוסה. בספטמבר של אותה שנה הוא נמלט דרך הגבול הפרוץ לטורקיה. משפחתו של צולוקאשווילי, אשתו ושתי בנותיו, נכלאו. חותנו הוצא להורג. אחיו הצעיר, סימון, נהרג קודם לכן במהלך המרד בקאחתי.

הגירה

לאחר שעזב את גאורגיה, עבר צ'ולוקאשווילי מטורקיה לצרפת, שם מצאו מפלטם פליטים פוליטיים רבים מגאורגיה. הוא התיישב, יחד עם חסידיו, בווירופליי (אנ'). הם התקבלו בסבר פנים קריר מחברי ממשלת הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה בגלות שישבו בלאוויל-סור-אורג (אנ') ונשלטה על ידי הסוציאל-דמוקרטים (מנשביקים). המנשביקים התייחסו בחשדנות לצ'ולוקאשווילי שהיה אציל לשעבר אבל היו להוטים לנצל את מעמדו בקרב הלאומנים הגאורגים למען מטרותיהם הפוליטיות. לעומתם, צ'ולוקאשווילי ורבים מחבריו הקצינים (כמו גִּיאוֹרְגִּי קְוִוינִיטַאדזֶה (אנ')), גינו את המנשביקים על התעלמותם לכאורה מהאינטרסים הלאומיים ואדישותם לצבא. מאוחר יותר בשנות ה-20, היה גאורגי ביחסים קרובים עם הארגון הגאורגי הלאומני-ימני תתרי גיאורגי.

המודיעין הסובייטי בראשות לברנטי בריה הגאורגי הצליח להסתנן לשורות הקהילה הגאורגית הגולה בצרפת, תוך שימוש במחלוקות הפנימיות בקהילה. בריה ניסה להשפיע על צ'ולוקאשווילי, שאת אשתו וילדיו החזיק כבני ערובה. הוא ניסה לשכנע אותו להתבטא בפומבי בהצהרה פרו-סובייטית, אך צ'ולוקאשווילי התנגד. בשנת 1927, לאחר שבריה לא הצליח לשכנע את צ'ולוקאשווילי, הוא טמן אצלו מטבעות זהב מזויפים והלשין בפני המשטרה הצרפתית. צ'ולוקאשווילי נעצר, אך זוכה מאשמה. לאחר מכן הוא הופלל בהאשמה של גניבה מאוצר משרד המלחמה הצרפתי (אנ'). סוכנים סובייטים הפיצו שמועות לפיהן צ'ולוקאשווילי תכנן התנקשות בחייהם של מנהיגי המנשביקים הגולים נואה ז'ורדניה ונואה רמישווילי. תכסיסיו של בריה סוכלו כיוון שמצבו הבריאותי של צ'ולוקאשווילי התדרדר במהירות. הוא נפטר משחפת בשנת 1930 בסנטוריום בצרפת (צר') ליד פאסי.

צ'ולוקאשווילי נקבר בתחילה בבית קברות סנט-קואן (אנ'). מאוחר יותר נקבר מחדש באחוזת הקבר של הגולים הגאורגים בצרפת - בית הקברות לוויל (אנ'), ובסופו של דבר, בשנת 2005, הוא הועבר לפנתאון מתאצמינדה בטביליסי.

מורשת

צ'ולוקאשווילי על שטר של 200 לארי גאורגי
המצבה על קברו של צ'ולוקאשווילי

תחת השלטון הסובייטי צונזר שמו של צ'ולוקאשווילי מההיסטוריה של גאורגיה במשך מספר עשורים. עם התעוררות התנועות הלאומיות בגאורגיה ששאפו לעצמאות גאורגיה, בשנות השמונים של המאה העשרים, הופיע שמו של צ'ולוקאשווילי מחדש כסמל מוביל לפטריוטיות הגאורגית ולהתנגדות למשטר הסובייטי. באוקטובר 1990, חזר אַלְכֶּנְסְדֶּר סוּלְחָנִישְׁוִוילִי, ידידו הקרוב וחברו לנשק מגלותו לגאורגיה. חבר בקבוצת "הגברים שנשבעו-אמונים" (גאו'). סולחנישווילי בן ה-94 חזר מגלות בת 66 שנה לגאורגיה והתקבל כגיבור בטביליסי. הוא הביא עימו את שלט האצולה של צ'ולוקאשווילי. סולחנישווילי נפטר פחות מחודש לאחר שובו ונקבר בכפר הולדתו.

בליל 20–21 בנובמבר 2005, הובאו שרידי גופתו של צ'ולוקאשווילי לגאורגיה ונערכה לו הלוויה ממלכתית בנוכחות בכירי הממשל הגאורגי, הכנסייה הגאורגית ואלפי גאורגים. הוא נקבר בפנתאון מתאצמינדה. בשנת 2007 הוחלט להנציח את תמונתו על השטר החדש של 200 לארי גאורגי. באותה שנה הועלתה גם הפקה מצליחה של לֶבָאן צוּלַאדזֶה (גאו') בתיאטרון מרג'נישווילי בשם "ככוצה צ'ולוקאשווילי", הצגה פטריוטית אפית המבוססת על מחזה של גּוּרַאם כָּרְתְוֶולִישְׁוִוילִי.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ משפחת צ'ולוקאשווילי (אנ') הייתה משפחת אצולה גאורגית שעל פי המשפחה הייתה ממוצא זר והופיעה לראשונה בקאחתי שבמזרח גאורגיה בשנת 1320.
  2. ^ רגימנט טוורסקי ה-16 דרגונסקי (רו') - יחידת פרשים של הצבא הקיסרי הרוסי
  3. ^ משמר העם של גאורגיה (אנ') היה כוח מתנדבים וולונטרי של חיילים לשעבר ואזרחים גאורגים סוציאל-דמוקרטים.
  4. ^ ‏‏ (Q105148365).
Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0