כלכלת צד-היצע
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הגדרה בסיסית שגויה, אי הבנה של המונח.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הגדרה בסיסית שגויה, אי הבנה של המונח. |
כלכלת צד-היצע (באנגלית: supply side economics) היא מדיניות כלכלית המעודדת את ההיצע, ולא את הביקוש, כדי להשיג צמיחה כלכלית. תומכי תפיסה זו בדרך כלל כוללים בה הפחתת מיסים לבעלי הכנסה גבוהה. לפי תפיסה זו, אם בעלי הכנסה גבוהה ישלמו פחות מיסים, אז הם ישתמשו בכספם כדי להשקיע במשק, אבל אם יוגדלו המיסים אז הם יעזבו את המדינה וינסו להשקיע במקום אחר שבו יש שיעורי מס נמוכים.
תומכי כלכלת צד ההיצע מאמינים שמיסוי גבוה פוגע בתפוקה, והורדת מיסים תעודד ייצור ושירותים.
הכלכלן ארתור לאפר תמך בכלכלת צד היצע, והגדיר את "עקומת לאפר", המציגה באופן גרפי את התפיסה. בצד אחד של העקומה מתואר מצב בו המיסים גבוהים מדי, ולכן רבים מתחמקים מתשלום מס, דבר הגורם לצמצום ההכנסות ממיסוי. בצד השני מתוארים שיעורי מס נמוכים מדי, דבר הגורם אף הוא לצמצום ישיר של ההכנסות ממיסוי. לדעתו של לאפר, על הממשלה להגדיר שיעורי מס באופן שיביא לגידול בתפוקה, בהשקעות ובפעילות המשק.
כלכלת צד היצע יושמה בארצות הברית בשנת 1980, בזמן כהונתו של רונלד רייגן כנשיא, כדרך להתמודד עם בעיות האינפלציה. מס ההכנסה על האמריקנים העשירים ביותר הופחת מ-70% ל-50% ולאחר מכן ל-28%, וכן הופחתו מסי רווח הון.
תומכי כלכלת צד ההיצע טוענים כי הצעדים שננקטו על ידי רייגן הביאו להתאוששות כלכלית. מבקרי כלכלת ההיצע טוענים שהכלכלה התאוששה מכיוון שלצרכנים הייתה הכנסה פנויה גדולה יותר. לטענת המבקרים, השכבות העליונות קיבלו הטבות כלכליות רבות בתקווה שחלק מהן יחלחלו לשכבות הנמוכות יותר, אך בפועל זה לא קרה, ונוצרו פערים גדולים בין העשירים לעניים. תופעה זו קרויה בפי המבקרים "Trickle down economy", או "כלכלת חלחול".
קישורים חיצוניים
- כלכלת צד היצע, באתר "מעות - מילון מונחים בנושאי כלכלה וסטטיסטיקה".
