כריסופולי
 | |
| מדינה |
 יוון |
|---|---|
| מחוז | קוואלה |
| חבל ארץ | מזרח מקדוניה ותראקיה |
| ראש העיר | ס. מיכאלידיס |
| תאריך ייסוד | המאה ה-17 |
| שטח | 46.89 קמ"ר |
| גובה | 0 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 16,004 (2011) |
| קואורדינטות | 40°59′N 24°42′E / 40.983°N 24.700°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://1epal-chrys.kav.sch.gr/home/index.php/chrysoupoli.html | |
כריסופולי (ביוונית: Χρυσούπολη, בטורקית: Sarışaban, בבולגרית: Саръшабан) היא עיר בצפון מזרח יוון בחבל מזרח מקדוניה ותראקיה השוכנת 25 ק"מ מקוואלה ומקסנתי ו-10 ק"מ מנמל התעופה הבינלאומי "אלכסנדר הגדול"(אנ'). בשנת 2011 התגוררו בעיר כ-16,000 תושבים. כ-40% מהם הם יוונים פונטים, צאצאי נוודים סָרַקַטְסָאנִים שהגיעו לאזור כפליטים מאסיה הקטנה ומתראקיה.
היסטוריה
ב-1375 נכבש האזור על ידי צבא האימפריה העות'מאנית בראשות הסולטאן מוראט הראשון ובמהלך המאה ה-17 הוקם במקום כפר בשם סארי סאבאן. במהלך מלחמת הבלקן הראשונה נכבש היישוב על ידי צבא ממלכת בולגריה ובמהלך מלחמת הבלקן השנייה ב-11 ביולי 1913, נכבש על ידי צבא ממלכת יוון. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הצטרפה בולגריה למדינות הציר בחותמה על ההסכם התלת-צדדי. ב-6 באפריל 1941 פלשו הגרמנים ליוון דרך בולגריה וממלכת יוגוסלביה, כבשו אותה ומסרו את שטחי תראקיה המערבית, מקדוניה המזרחית ובכלל זה הכפר כריסופולי לחזקת בולגריה[1]. באוקטובר 1944 הוחזר היישוב לחזקת היוונים ובשנת 1946, הוכר כרשות מקומית.
כלכלה
בתקופת האימפריה העות'מאנית הייתה העיר תחנת מעבר לסוחרים והכילה חאן, מאפיות ובתי מסחר אשר שרתו את החולפים דרכה. בימינו מהווה העיר מרכז חקלאות שלחין; עיקר הגידולים הם תירס, שעועית, אספרגוס וקיווי. כמו כן קיימת תעשייה זעירה בתחום הקרמיקה.
הקהילה היהודית
ערך מורחב – יהדות יוון
בעיירה הציורית סרה שאבאן התגוררו בפרוץ מלחמת העולם השנייה מספר משפחות יהודיות. באפריל 1941 נמסר השטח לחזקת ממלכת בולגריה וב-22 בפברואר 1943 נחתם הסכם בין ממשלת בולגריה לגרמנים, אשר השלב הראשון בו היה שילוח 12,000 יהודי תראקיה ומקדוניה הוארדארית אל מחנות ההשמדה. ב-4 במרץ 1943 בוצעה אקציה בכל רחבי תראקיה על ידי שוטרים וחיילים בולגרים. הבולגרים הבטיחו לנציגי גרמניה הנאצית לעצור את כל היהודים בשטחים הנתונים לשליטתם ועל כן, שלחו כוח צבאי מיוחד לעיירה המרוחקת אשר עצר באישון ליל 11 מבני הקהילה היהודית. העצורים הוסעו ברכבות פתוחות לדופניצה, ממנה ללום, משם במעבורת דרך הדנובה לווינה ודרכה אל מחנה ההשמדה טרבלינקה. יהודי העיירה נרצחו מיד עם הגיעם למחנה[2].
ערים תאומות
קישורים חיצוניים
- גדעון רפאל, "יהדות יוון בשואה", באתר המכון ללימודי השואה ע"ש ח. אייבשיץ.
- מוטי כנרי, צפון יוון: סיפורם הטרגי של יהודי תראקיה, באתר GoTravel
הערות שוליים
- ^ הקהילה היהודית ביוון, "תקציר-שואת יהודי יוון", באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית.
- ^ מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמוד 86.
