כתר המלכה אדלייד
כתר המלכה אדלייד (באנגלית: Crown of Queen Adelaide) היה כתר הרעיה של אדליידה, נסיכת סקסוניה-מיינינגן, אשתו והמלכה הרעיה של המלך ויליאם הרביעי. בכתר זה נעשה שימוש בעת הכתרת ויליאם כמלך הממלכה המאוחדת ואדלייד כמלכה הרעיה בשנת 1831.
היסטוריה
נהוג באנגליה ובהמשך גם בממלכת בריטניה הגדולה והממלכה המאוחדת להכתיר את המלכה הרעיה במהלך טקס ההכתרה. מאז שלהי המאה ה-17 היה נהוג להכתיר את המלכה הרעיה בכתר מרי ממודנה שנוצר עבור רעייתו של המלך ג'יימס השני - וזאת על אף ביקורת על מצבו הרעוע של הכתר וצורתו התיאטרלית. בשנת 1831 הוחלט שכתר מרי ממודנה אינו מתאים, הוצאו ממנו היהלומים והאבנים היקרות שהיו בו, ומאז מוכתרת כל מלכה רעיה בכתר מיוחד המיוצר עבורה. הראשון שבכתרים אלה היה כתר המלכה אדלייד. לאחריו יוצרו כתרים עבור אלכסנדרה מדנמרק (1902), מרי מטק (1911) ואליזבת בווס-ליון (1937).
תיאור הכתר
על פי המסורת הבריטית, לכתר ארבעה חצאי קשתות היוצאים מבסיס הכתר ונפגשים במרכזו. במקום המפגש נמצא מונד שעליו צלב. המלכה אדלייד התנגדה לנוהג שהיה מקובל עד אותה עת - של שכירת היהלומים עבור טקס ההכתרה, והוצאתם מהכתר לאחר הטקס, ולכן הותקנו בכתר יהלומים שהיו רכושה הפרטי של אדלייד.
בסיום טקס ההכתרה הוצאו היהלומים והוחזרו למלכה, ובתכשיטי הכתר הבריטי נשמר רק בסיס הכתר בלא היהלומים ואבני החן.
