לאופולד פון רנקה
_-_1875.jpg)
לאופולד פון רנקה (בגרמנית: Leopold von Ranke; 21 בדצמבר 1795 – 23 במאי 1886) היה היסטוריון גרמני, ממייסדי ההיסטוריוגרפיה המודרנית במדע.
רנקה נולד בעיירה ויהא (Wiehe) בגרמניה למשפחה לותרנית. בשנת 1814 הוא החל ללמוד באוניברסיטת לייפציג לימודים קלאסים, תאולוגיה ופילוסופיה. משנת 1817 פנה לעסוק בהיסטוריה ולפתח את המתודה והדרך הייחודית שלו בתחום. בשנת 1824 פרסם את ספרו "תולדות העמים הלטיניים והגרמאניים בין השנים 1514-1494", בו ביטא את שיטתו העקרונית אודות המחקר ההיסטורי.
בשנת 1825, התמנה כפרופסור באוניברסיטת ברלין שם לימד למעלה מחמישים שנה. בשנים אלה רנקה העביר סמינרים בהם הנחיל לתלמידיו את המתודה שלו, וכך השפיע השפעה רבה על המחקר ההיסטורי.
משנתו
פרק זה טעון עריכה. אנא רנקה הציב חלק מהעקרונות לכתיבת היסטוריה באופן מדעי, ביניהם התבססות על מקורות ראשוניים (אמפיריציזם) וביקורת המקורות הללו, ראיית העמים כיישויות היסטוריות, התמקדות במוסדות פוליטיים ודרישה לכתיבת היסטוריה אובייקטיבית.
להנחות היסוד המדריכות את רנקה בכתיבתו ובעבודתו (החל מצעירותו) – השפעה עצומה על התגבשות הדיסציפלינה ההיסטורית:
1. מקורות (quellen): לשיטתו, ההיסטוריון צריך לבסס את חקירתו על מקורות ראשוניים. במקורות ראשוניים אין הטיה היסטורית (שגריר ונציה בותיקן מדווח לממונים עליו בכנות, מתאר את הדברים כפי שהם. השגריר לא מוטה בדיווחיו על ידי אידאולוגיה דתית או פוליטית, אלא מתאר את הדברים כפי שהם נתפסים על ידו). רנקה עבד רבות עם מסמכים רשמיים וזאת משום שאנשי בירוקרטיה הם נייטרליים מטבעם. (הגל: כולם אינטרסנטים ומונעים על ידי אידאולוגיות. הבירוקרטיה היא שנייטרלית.) רנקה יוצא מנקודת הנחה שספרי ההיסטוריה מוטים היות שהם נועדו לפרסום ולכן מקדש את השימוש במקורות, ניתן לומר כי רנקה מושפע מן הרעיון של לותר בדבר הסתמכות על מקורות. חילון הרעיון של סולה סקריפטורה – סולה קוורן (רק מקורות.)
2. אובייקטיביות: לא לשפוט אירועים או גיבורים היסטוריים, רק להבין ולהראות את שהיה (ללא אמות מידה דתיות, פוליטיות, וכו'). היסטוריון צריך להיות מחוץ לאירועים. רנקה מצליח לשמור על מידה רבה של אובייקטיביות, רנקה התגאה בכך שבכל ספריו לא השתמש במילה "אני". היסטוריון צריך להיות אובייקטיבי לגמרי, ולא להחדיר את אמונותיו ואת עצמו לטקסט שכותב.
3. אוניברסליות. ההיסטוריון חייב לאמץ השקפה אוניברסלית - "כל תקופה קרובה לאלוקים באותה מידה". מבחינת הא-ל, אין תקופה "מועדפת", לכל תקופה יש הערך והחשיבות שלה. תקופה היסטורית נמדדת במושגים שלה עצמה, ואין להכיל עליה אמות מידה מודרניות. יש להבין את האירועים והאישים מפרספקטיבת בני התקופה עצמה. כשרנקה כותב היסטוריה של אומות אחרות – הוא כותב אותה בצורה דומה לכתיבת ההיסטוריה של עמו. מאפשר לכל היסטוריה את האופי המיוחד שלה. מתבסס על הרעיון שלכל אומה יש אופי וייעוד היסטורי. לשיטתו אומות ועמים לא באים להיסטוריה "סתם", יש להם תכלית וייעוד ההיסטוריון הטוב צריך לזכור לא רק את האומות המנצחות, אלא גם את המובסות (אלו שנעלמו מההיסטוריה). כאן הוא מתגלה כמתון יותר מהיסטוריונים אחרים בתקופתו. הגל, למשל (על הפילוסופיה של ההיסטוריה), טבע את המשפט: ההיסטוריה העולמית היא בית הדין העולמי, אם אומות מפסידות ונכחדות, מדובר בגזר דין משום שהן לא הביאו תועלת. מבחינת רנקה ההיסטוריון לא צריך לשפוט, ולא צריך לקבל את התוצאות כשיפוט אלוקי יש לקחת בחשבון את המנוצחים והחלשים.
4. החשבת קיבוצי בני אדם. "האומות הן מחשבות הא-ל" – יש כוונה והכוונה אלוקית בתקומתן של אומות. מה שמניע וקובע בהיסטוריה, הן אומות גדולות = מעצמות. רנקה כותב על תקופות בהן אין מלוכות חזקות כל כך, חושב על מעצמות כאומות החזקות באירופה (מכיר בכך שהן קיימות גם מחוץ לאירופה). המאבקים ההיסטוריים הממושכים מקדמים את ההיסטוריה, משום שכל אומה תורמת להיסטוריה משהו. בספריו, רנקה שואף לגלות הייעוד והמטרה של כל אומה, למשל: באנגליה: הצדק החברתי, שמתממש בפרלמנט, בחוקים החברתיים בצרפת: תהילה לאומית –לימדה את העמים והאומות היות אומה (מושפע מכיבושי נפוליאון). בגרמניה: חירות – רנקה מזהה את גרמניה עם הרפורמציה, הגרמנים שוברים את השלטון הטוטאליטרי של הכנסייה הקתולית, שנמשך למעלה מ 1000 שנה, ויצא מגבולות אירופה. הגרמנים יוצאים נגד האוטוריטה הכנסייתית. מקושר אצלו לרעיון שהגרמנים נלחמים מאז ומעולם נגד רומא: רק הגרמנים, מראשית השבטים הברבריים, נלחמים נגד שלטון אימפריאלי (דתי או לא). לכן, גרמניה = החירות + המאבק נגד שלטון אימפריאלי-טוטאליטרי.
5.תאולוגיה: השפעה פרוטסטנטית. רנקה חושב על טקסטים היסטוריים כפי שלותר חשב על הטקסטים האלוקיים. התייחסות למקורות עצמם. לפי שיטתו של רנקה מאחורי הכל יש השגחה אלוקית, עליונה לא ישירה (הא-ל לא מתערב באירועים ישירות), יש ערובה להמשך קיום האנושות. רנקה רואה בהיסטוריה יצירה אלוקית תפקיד ההיסטוריון= לקרוא ולפרש ההיסטוריה, את היצירה האלוקית ולתרגם אותה למושגים פוליטיים וריאליסטיים.
6.תפקיד ההיסטוריון: לתאר התרחשויות פוליטיות. לשיטתו של רנקה מה שחשוב בהיסטוריה היא עוצמה פוליטית של אומות ומעצמות. תפיסת ההיסטוריה של רנקה נובעת מאספקטים פוליטיים. לדוגמה: ספרו תולדות האפיפיורות, עוסק באפיפיורים כנסיכים אירופיים לכל דבר, בעלי מניעים גיאו- פוליטיים – אין התייחסות להשקפה דתית או עיסוק בתחום כלכלי תרבותי וכו.
לקריאה נוספת
- Leopold von Ranke, The Secret of World History: Selected Writings on the Art and Science of History, edited and translated by Roger Wines. New York: Fordham University Press, 1981.
קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה באתר אוניברסיטת הומבולדט
- ביוגרפיה באתר Age of the Sage
- Stern, Fritz, ed. (1973). The Varieties of History: From Voltaire to the Present (2nd ed.). New York: Vintage Books. p. 528. ISBN 0-394-71962-X.
- White, Hayden (1973). Metahistory. Baltimore, MD: Johns Hopkins University Press. p. 448. ISBN 0-8018-1761-7.
