לאלה מוסטפא פאשה
לאלה קארה מוסטפא פאשה (בטורקית: Lala Kara Mustafa Paşa, בסביבות 1500 - 7 באוגוסט 1580), היה איש צבא עות'מאני, טורקי ממוצא סרבי, שכיהן חדשים אחדים כווזיר גדול של האימפריה העות'מאנית. הוא זכה לכינוי הכבוד "לאלה", כלומר ה"מנטור" או "חונך" של הסולטאן, מפני שהיה מורו האישי של הסולטאן סלים השני. נקרא גם "הכובש של קפריסין" ("Kıbrıs Fatihi").
קורות חייו
לאלה מוסטפא פאשה נולד כרודו סוקולוביץ', בבוסניה, במשפחה נוצרית סרבית, ככל הנראה בסביבות שנת 1500 וגויס על ידי הטורקים העות'מאנים ששלטו במולדתו כדי לשרת בסאראי של הסולטאן סולימאן המפואר. גם אחיו, דלי חיסרב פאשה, היה למפקד עות'מאני חשוב. שניהם חונכו כדוושירמה בדת האסלאם.
כבר בהתחלת דרכו, הפך לאלה מוסטפא לאיש צבא מוערך והיה למנטור של הנסיך סלים ותמך במועמדותו לכתר האימפריה נגד אחיו, ביאזיט. אמן של תככים, הוא רכש את אמונו של ביאזיט והצליח לחבל בחילופי המכתבים בינו ולבין אביו הסולטאן, שהוקיר את כישוריו של אותו נסיך וראה בו את יורשו הלגיטימי. לאלה מוסטפא וסלים שיכנעו לבסוף את הסולטאן שביאזיט מבקש למרוד. אחרי שביאזיט הובס בקרב קוניה ונמלט לאיראן, מכתב המחילה של אביו לא הגיע אליו ובסופו של דבר בשנת 1561 הוא הוצא שם להורג בחניקה יחד עם ארבעת ילדיו.[1]
בשנת 1555 התמנה לאלה מוסטפא פאשה על ידי הווזיר הגדול ריסטם פאשה לראשות הסנג'ק של צפת בארץ ישראל ב-14 בספטמבר התמנה לסנג'קביי של פוז'גה בהונגריה הכבושה, ובהמשך היה לביילרביי של ואן, ארזורום וחלב. בשנים 1569-1563 הוא כיהן כוואלי של דמשק. הווזיר הגדול מהמט סוקולו פאשה שעלה לתפקיד הרם ביוני 1565 לא ראה בהתחלה את לאלה מוסטפא בעין יפה, למרות היותם בני אותו הכפר בבוסניה.
אולם בתחילת שנת 1569 העלה הסולטאן סלים השני את מורו לשעבר לתפקיד "וזיר חמישי" (קובה-ווזירי) וכעבור זמן קצר מינה אותו ל"סראסקר" - מפקד הראשי - של הכוחות הטורקים בתימן שנדרשו לדכא את מרד בני זייד השיעים בהנהגת האימאם טופאל מותאחר. אך בדרכו לתימן נכנס לאלה מוסטפא לריב קשה עם הוואלי של מצרים, קוג'ה סינאן פאשה שראה בו יריב ולא היה מוכן לספק לו את הציוד הצבאי הדרוש. לבסוף סינאן התמנה במקומו בראש הצבא בתימן ולאלה מוסטפא נקרא להתייצב בפני משפט באיסטנבול. אהדתו של הסולטאן חילצה אותו ממוות בטוח.
כיבוש קפריסין
ב-1570, בניגוד לדעת הווזיר הגדול סוקולו מהמט פאשה והדיוואן שלו, נשלח לאלה מוסטפא פאשה על ידי הסולטאן סלים השני, באישור מיוחד (פתווה) של שייח-אל-אסלאם, כ"סרדאר-אי-אקרם" (מפקד עליון) בראש צבא של 61,000 חיילים ועוד כ-40,000 ימאים, כדי לפלוש לקפריסין, שהייתה עד אז תחת שליטת ונציה. הצי היה בפיקודו של מואזין זאדה עלי פאשה ובמסע השתתף גם הווזיר פיאלה פאשה שנודע בקרבות בים בג'רבה ובמלטה. הלחימה בקפריסין נמשכה כשנה, אף על פי שהוונציאנים לא קיבלו בסופו של דבר שום עזרה מבחוץ. ב-2 ביולי 1570 כבש לאלה מוסטפא פאשה את לימסול וב-9 בספטמבר את ניקוסיה. פמגוסטה עמדה בגבורה במצור עד לאוגוסט 1571 כשנכנעה. מפקדי הגנת העיר ובראשם מקרנטוניו ברגדין נכנעו תמורת ההבטחה שיישלחו לחופשי לכרתים. אולם לאלה מוסטפא הורה שיפשיטו את עורם בעודם חיים, שיכרתו להם את האף והאוזניים ושיעלו אותם על שיפוד. לפי מקורות אחדים, הם נענשו באותם עינויים וצורת מוות שזכו קודם לכן 50 שבויים טורקים בידי הוונציאנים.[2] ב-15 בספטמבר 1571 חזר לאלה מוסטפא לאיסטנבול. עורו המיובש של ברגדין הוצג מאוחר יותר על אחד הקירות של כנסיית זניפולו (סנטי ג'ובאני א פאולו) בוונציה.
המסע בגאורגיה ואיראן
ערך מורחב – המסע הצבאי של לאלה מוסטפא פאשה בקווקז
בשנת 1578, בימי הסולטאן מוראט השלישי, שוב בניגוד לדעת הווזיר הגדול סוקולו מהמט פאשה, יצא לאלה פאשה למלחמה באיראן הספוודית בהתחלה עמד בראש צבא קטן של 8,000 לוחמים, כשבדרך הצטרפו אליו כוחות רבים רחבי האימפריה. במלחמה זו היה לאלה מוסטפא פאשה הקשיש הססן ואיטי. הצטיין יותר סגנו וידידו הוותיק, אזדמירולו עות'מאן פאשה, שניצח את האיראנים, בין השאר, בקרב צ'לדיר, ב-9 באוגוסט 1578 והועלה על ידי לאלה מוסטפא לתפקיד וזיר. בעקבות הניצחון הנ"ל כבשו הטורקים את גאורגיה (ב-24 באוגוסט את טביליסי)והפכו אותה לשלושה ביילרבייקים: ג'ורג'יסטן (בקאחתי), כשבראשו התמנה המלך המקומי אלכסנדר, טיפליס (טביליסי) וסוחום באבחזיה.
בהמשך המסע תקפו העות'מאנים באזרבייג'ן וכבשו את חבל שירוואן, כולל באקו. מתקפת נגד איראנית הצליח לכבוש מחדש את שירבאן ולהטיל מצור על טביליסי. בקיץ 1579 אסף לאלה מוסטפא פאשה צבא גדול בקארס, מבצר שנבנה וחוזק על ידו מחדש. בקרבות השתתפו גם טטרים של קרים שעזרו גם בכיבושה מחדש של שירבאן. לאלה מוסטפא התנגד להמשך המלחמה עד לכיבוש עיר הבירה הספווית קזווין, שלח הבייתה את החיילים הטטרים ועצר את הלחימה למשך החורף.
ב-7 בינואר 1580 הדיוואן החליט להחליף אותו בראש הצבא עם אויבו המר, קוג'ה סינאן פאשה, שניהל ללא הרף מאבק של השמצות ורצח אופי נגדו.
"ממלא מקום של השלטון" עם סמכויות מופחתות
אחרי הרצחו של סוקולו מהמט פאשה כיהן זמן קצר כווזיר גדול שמסי אהמט פאשה. שבועות אחדים אחרי חזרתו לאיסטנבול, התמנה לאלא במקום ב-28 באפריל 1580 במקום ווזיר הגדול המנוח. אולם קיבל תואר חדש "ממלא מקום של השלטון" (vekil-i saltanat) ,בעוד שאת "החותם המלכותי" (mühr-i hümayun) העדיף הסולטאן לשלוח למפקד העליון סינאן פאשה בחזית "כדי לעודדו". כעבור זמן קצר נפטר לאלה מוסטפא פאשה ב-7 באוגוסט 1580 וקוג'ה סינאן פאשה התמנה רשמית לווזיר גדול. [3]
הנצחה
- מסגד לאלה מוסטפא פאשה בפמגוסטה (לשעבר קתדרלת ניקולאוס ה"קדוש") נקרא על שמו.
- קיימים מסגדים הקרויים לזכרו גם בערים ארזורום וקוניה בטורקיה.
ביבליוגרפיה
- Aurel Decei - Istoria Imperiului Otoman până la 1656 Editura ştiinţifică şi enciclopedică, Bucureşti 1978
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
