לואי ז'וזף דה מונקאלם

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לואי ז'וזף דה מונקאלם-גוזון, המרקיז דה סנט ורן
Louis Joseph de Montcalm-Gozon, marquis de Saint-Véran
לואי ז'וזף דה מונקאלם
לואי ז'וזף דה מונקאלם
לידה 28 בפברואר 1712
נים, ממלכת צרפת ממלכת צרפתממלכת צרפת
פטירה 14 בספטמבר 1759 (בגיל 47)
קוויבק סיטי, צרפת החדשה Royal Standard of King Louis XIV.svg
השתייכות ממלכת צרפתממלכת צרפת הצבא המלכותי הצרפתי
תקופת הפעילות 17211759 (כ־38 שנים)
דרגה לוטננט גנרל
תפקידים בשירות
המפקד הראשי של צרפת החדשה
פעולות ומבצעים
מלחמת הירושה הפולנית
מלחמת הירושה האוסטרית
מלחמת הצרפתים והאינדיאנים
עיטורים
אביר מסדר סנט לואי

לואי ז'וזף דה מונקאלם-גוזון, המרקיז דה סנט ורןצרפתית: Louis Joseph de Montcalm-Gozon, marquis de Saint-Véran; נולד ב-28 בפברואר 1712 נים, ממלכת צרפת - מת ב-14 בספטמבר 1759 קוויבק סיטי, צרפת החדשה) היה מצביא צרפתי אשר התפרסם בעיקר כמפקד הכוחות הצרפתיים בצפון אמריקה ("צרפת החדשה") בזמן מלחמת שבע השנים (הזירה האמריקאית של מלחמה זו נקראה "מלחמת הצרפתים והאינדיאנים").

מונקאלם היה בן למשפחת אצולה, וככזה נכנס לשירות צבאי בגיל צעיר מאוד. הוא לחם במלחמת הירושה הפולנית ומלחמת הירושה האוסטרית, ונבחר להוביל את הגנת צרפת החדשה מפני הבריטים. מונקאלם הוביל את חייליו למספר ניצחונות, אולם נהרג בקרב מישורי אברהם, שלאחריו נפלה קוויבק סיטי בידי הבריטים.

ביוגרפיה

ראשית דרכו

מונקאלם נולד ב-28 בפברואר 1712, באחוזה המשפחתית של משפחת מונקאלם, באזור העיר נים שבממלכת צרפת. אביו היה לואי דניאל דה מונקאלם, ואמו נקראה מריה תרזה דה פייר. בשנת 1721 הוא התגייס לצבא המלכותי הצרפתי. בשנת 1735 מת אביו, ומונקאלם ירש את התואר "מרקיז דה סנט ורן" על שלל הכיבודים הזכויות והחובות של התואר. הוא נשא לאשה את אנג'ליק לואיז טאלון דה בוולאי, שהייתה בת למשפחה עירה ושיפרה מאוד את מצבו הכלכלי. הם היו זוג מסור ונאמן, ונולדו להם ילדים רבים שחמישה מתוכם שרדו עד הבגרות.

שירות צבאי מוקדם

בשנת 1729, הועלה לדרגת קפטן (במידה רבה בשל עזרתו של אביו). הוא לחם במלחמת הירושה הפולנית ולקח חלק במצור על קאל והמצור על פיליפסבורג. כשפרצה מלחמת הירושה האוסטרית בשנת 1740, הגדוד שלו הוצב בצרפת. הוא יצא לקרב רק בהמשך המלחמה כעוזרו של המצביא פיליפ שארל דה לה פר. מונקאלם השתתף בין היתר במצור על פראג (1742), שם לחם לצדו פרנסואה גאסטון דה לוי, מי שעתיד להיות סגנו בהמשך. בשנת 1743 הועלה לדרגת קולונל.

לאחר מכן הוא שרת בצבאו של המרקיז דה מאילבוס במהלך הקמפיין האיטלקי של אותה מלחמה. בשנת 1744 הוענק לו אות מסדר סנט לואי על גבורתו. בשנת 1746 הוא השתתף בקרב פיאז'נצה, במהלכו הצליח ללכד את אנשיו תוך שהוא סופג חמישה פצעי חרב. במהלך הקרב הוא נפל בשבי. לאחר מאסר של מספר חודשים הוא שוחרר על תנאי, ולאחר שחילופי שבויים אפשרו את חזרתו לשירות פעיל לקח חלק במערכה באיטליה בשנת 1747. באותה שנה הוא נפצע מכדור רובה במהלך קרב אסיאטה. שנה לאחר מכן הגיעה המלחמה לסיומה, כאשר הצדדים חתמו על אמנת אקס לה שאפל. לאחר מכן ניתן למונקאלם לפקד על רגימנט פרשים שלם.

הגנת צרפת החדשה

אנשיו של מונקאלם טובחים בנשים וילדים בריטיים בפורט ויליאם הנרי. מונקאלם נראה מימין מנסה לעצור אותם.
Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מלחמת הצרפתים והאינדיאנים

בשנת 1754 פתחה פרוסיה במלחמה נגד צרפת, ספרד, רוסיה, אוסטריה, סקסוניה ושוודיה. במקביל, פתחה בעלת בריתה של פרוסיה, בריטניה, במלחמה נגד צרפת בצפון אמריקה. מלחמה זו נודעה בשם "מלחמת הצרפתים והאינדיאנים". בשנת 1756 שלח לואי החמישה עשר, מלך צרפת את מונקאלם כדי שיקבל פיקוד על הכוחות המגנים על המושבות הצרפתיות באמריקה שנקראו "צרפת החדשה".

כאשר הגיע מונקאלם למונטריאול, הובהר לו מיד המצב לאורך הגבול האמריקאי. מונקאלם היה מודאג מאוד לנוכח המספר הרב של החיילים הבריטים שהתקבצו על הגבול, ויצא בעצמו לבדוק את הביצורים. במקביל, המושל הכללי של צרפת החדשה פייר דה ריגו, מרקיז דה וודריי החל לגייס חיילים במטרה לתקוף את המצודות הבריטיות באזור ימת אונטריו. ב-13 באוגוסט מונקאלם תקף בהפתעה את מבצר אוסווגו (Oswego), והכוח הבריטי המופתע נכנע לאחר התנגדות סמלית. 1700 אסירים נלקחו, כולל 80 קצינים, כמו גם כסף, התכתבות צבאית, מזון, רובים וסירות. המבצר נשרף, ונמחק מעל פני האדמה. היה זה הניצחון הראשון של מונקאלם על אדמת אמריקה, והוא הושג בקלות יחסית, מה שהבהיר לבריטים שכעת יש להם עסק עם גנרל מוכשר. עם זאת, למונקאלם היו השגות באשר להכנותיו של וודריי, מה שגרם לסכסוך ארוך ביניהם. הסכסוך השפיע רבות על מהלך המערכה, והיה אישי יותר ממקצועי. כל אחד מהם הרבה להתלונן בפריז על עמיתו בתקווה לתפוס את מקומו.

בשנה הבאה (1755) הורה וודרי למונקאלם לכבוש את המבצרים הבריטיים פורט ויליאם הנרי ופורט אדוארד מדרום לאגם שמפליין. ב-3 באוגוסט 1757 הוא תקף את פורט ויליאם הנרי עם כוח שכלל 6,200 צרפתים ו-1,800 ילידים אינדיאנים. החיילים הבריטים התגוננו במשך מספר ימים, לפני שהמפקד המקומי ג'ורג' מונרו הסכים להיכנע. עם זאת, כאשר הכוחות הבריטיים עזבו את פורט ויליאם הנרי בדרכם לפורט אדוארד, הפרו הילידים בצבאו של מונקאלם את הסכם הכניעה וטבחו בנסוגים. אירוע זה היווה מאוחר יותר את הבסיס לספרו של פנימור קופר "אחרון המוהיקנים". למרות הדמורליזציה הכללית ששררה בקרב הבריטים, מונקאלם החליט שלא להתקדם אל פורט אדוארד בטענה שהדרכים גרועות והתותחים הכבדים שלו לא יוכלו להגיע לפני שהבריטים יתגברו את המבצר. החלטתו זו הרתיחה את וודריי והחריפה את הקרע בינו לבין מונקאלם.

ביולי 1758, וודריי שלח את מונקאלם להדוף התקפה בריטית על המבצר הצרפתי "קרוליין". הכוח הבריטי כלל 6,000 חיילים סדירים ו-9,000 אנשי מיליציה. בעיקר תודות לשגיאות חוזרות ונשנות מצד המפקדים הבריטיים, הצליחו הצרפתים להחזיק מעמד במבצר זמן רב למרות נחיתותם המספרית. הקרב נחשב לניצחון צרפתי מפואר, ומונקאלם התרברב בו במסרים ששלח לפריז. עם זאת, הבריטים התאוששו במהירות מתבוסותיהם, ושליטתם בים אפשרה להם להעביר אספקה ותחמושת בצורה סדירה למושבותיהם. זאת בניגוד לצרפתים שהיו במובן מסוים מנותקים מאירופה. בסוף יוני 1759 הכוחות הבריטיים בפיקודו של ג'יימס וולף פתחו בהתקפה על קוויבק סיטי. ב-12 ביולי הוא הפגיז את העיר בעזרת תותחים, וכתש אותה לחצץ במשך חודשיים. עם זאת, הם לא העזו לחצות את נהר סנט לורנס ולהטיל מצור ישיר על העיר, ובכל פעם שכן העזו מונקאלם הצליח להדוף אותם בהצלחה. ב-13 בספטמבר הצליחו לבסוף הבריטים להפתיע את מונקאלם, ועוד לפני שהוא הבין מה מתרחש הם כבר היו ערוכים לקרב במישורים שמול העיר.

במה שנחשב מאוחר יותר לטעות אסטרטגית גדולה שעלתה לו בחייו, מונקאלם החליט לא להמתין לתגבורת, אלא לתקוף את הבריטים במהירות האפשרית. הוא האמין ככל הנראה, שאם ימתין הבריטים יתבצרו בעמדותיהם ולא ניתן יהיה לעוקרם משם. בקרב מישורי אברהם, הביסו את הבריטים את הצרפתים, אך אלו האחרונים הדפו אותם בשערי העיר. בעת הנסיגה, נפגע מונקאלם בגבו מיריית רובה, ורופא שבדק אותו במהירות הודיע שהוא לא יזכה לראות את הלילה. בלי ידיעתו, גם מפקד הכוח הבריטי, גנרל וולף, נפצע ומת מפצעיו. למרות שלא הייתה לו סמכות לעשות זאת, שיגר מונקאלם מכתב כניעה לבריטים. הוא מת ב-14 בספטמבר 1759 והוא בן 47. הוא נקבר במכתש של פגז תותח.

קישורים חיצוניים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0