לודוויקו מאנין

דיוקנו של לודוויקו מאנין

לודוויקו מאנין (באיטלקית: Ludovico Manin;‏ 14 במאי 1725 - 24 באוקטובר 1802) היה הדוכס ה-120 של ונציה, ואחרון דוכסי לה סרניסימה. מאנין כיהן כדוג'ה מאז בחירתו ב-9 במרץ 1789 ועד כיבוש העיר על ידי נפוליאון בונפרטה בשנת 1797.

קורות חיים

מאנין נולד ב-14 במאי 1725, בעיר ונציה, והיה הבכור מבין חמשת ילדיהם של לודוויקו אלוויזה ומריה באסאדונה.

מאנין למד באוניברסיטת בולוניה ולאחר תום לימודיו נשא לאישה את אליזבטה גרימאני, בת למשפחת אצולה עשירה, וקיבל נדוניה של 45,000 דוקטים.

מאנין נבחר לדוג'ה ב-9 במרץ 1789, כחודש לפני המהפכה הצרפתית. לאחר בחירתו נערך הפסטיבל המסורתי, בו, כנהוג, זרק כ-458,000 מטבעות לתושבי העיר (רבע מהם שולמו מקופת הרפובליקה, והיתרה מכיסו).

מאנין הזניח את צי הסוחר הוונציאני, ובשנת 1792 נותרו בוונציה 302 ספינות סוחר בלבד.

כאשר נפוליאון בונפרטה פלש לאיטליה, ונציה וג'נובה לא הצטרפו לברית הערים האיטלקיות שהתנגדה לנפוליאון בשנת 1795, ושתי הערים נותרו נייטרליות. ב-15 באפריל 1797 נתן ז'אן-אנדוך ג'ונו אולטימטום לעיר להיכנע לנפוליאון. העיר ונציה סירבה מבלי לדעת שקיים נספח סודי להסכם לובן בו הבטיח נפוליאון שוונציה, דלמטיה ואיסטריה יועברו לשליטת אוסטריה.

ב-25 באפריל 1797 נחת הצי הצרפתי בחופי הלידו. הוונציאנים תקפו בתותחיהם את הצי, ואף הטביעו את אחת הספינות, אולם הצי הוונציאני אשר כלל באותה עת 4 ספינות מלחמה ו-7 ספינות משמר לא יכול היה לעמוד בפני הצי הצרפתי. הדוכס נכנע ב-12 במאי 1797, ועזב את ארמון הדוג'ה יומיים לאחר מכן.

ב-16 במאי 1797 נכנסו החיילים הצרפתיים לכיכר סן מרקו, והסכם הכניעה נחתם, במסגרתו הסכימה ונציה לשלטון צרפת והפכה לחלק מממלכת לומברדיה-ונציה שהייתה בשלטון אוסטרי.

מאנין שב להתגורר בפאלאצו פזארו עד פטירתו ב-24 באוקטובר 1802. מאנין נקבר בכנסיית סנטה מריה די נצרת.