לוין אוגוסט פון בניגסן
 | |
| הרוזן פון בניגסן | |
| לידה |
10 בפברואר 1745 בראונשווייג, נסיכות בראונשווייג-וולפנביטל  |
|---|---|
| פטירה |
3 בדצמבר 1826 (בגיל 81) בנטלין, ממלכת הנובר  |
| השתייכות |
 צבא האימפריה הרוסית |
| דרגה | גנרל |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת שבע השנים המלחמה העות'מאנית-רוסית (1768–1774) המלחמה העות'מאנית-רוסית (1787–1792) המלחמות הנפוליאוניות | |
לוין אוגוסט גוטליב תיאופיל פון בניגסן (בגרמנית: Levin August Theophil von Bennigsen) 10 בפברואר 1745 - 3 בדצמבר 1826) היה רוזן גרמני אשר לחם בצבא האימפריה הרוסית במהלך המלחמות הנפוליאוניות, והגיע לדרגת גנרל.
ביוגרפיה
בניגסן נולד ב-10 בפברואר 1745 בעיר בראונשווייג, למשפחת אצולה מהנובר. ב-1759 הוא התגייס כקצין זוטר למשמר של נסיכות הבוחר מהנובר. הוא לחם במסגרת זו במלחמת שבע השנים, וב-1762 כבר החזיק בדרגת האופטמן. באותה שנה נפטר אביו, ובניגסן פרש מהצבא לטובת חיי נישואין וניהול האחוזה המשפחתית בבנטלין. הוא ניהל את הירושה שלו בצורה כושלת, ולא גילה חוש מסחרי מפותח, כתוצאה מכך הוא פשט את הרגל ב-1772. הוא ניסה למצוא מעמד בחצרה של מלכת דנמרק הגולה קרוליין מתילדה, אשר אימצה את בתו המבוגרת סופי (1769-1850). ב-1773 הוא קיבל את הצעתה של יקטרינה השנייה, קיסרית רוסיה והתגייס כמיור לצבא האימפריה הרוסית.
הוא לחם כנגד האימפריה העות'מאנית במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1768–1774), ועם סיום המלחמה הועלה לדרגת לוטננט קולונל, ובמקביל הועבר מחיל הרגלים לחיל הפרשים. הוא השתתף גם במלחמת ההמשך כנגד העות'מאנים, ובשנת 1787 הועלה לדרגת בריגדיר גנרל על חלקו בכיבוש העיר אוצ'קיב. ב-1790 הועלה לדרגת קולונל, וב-1794 הוא השתתף בדיכוי המרד בפולין שהובל בידי תדיאוש קושצ'ושקו. על חלקו בדיכוי המרד הוא הועלה לדרגת גנרל-מיור וקיבל אחוזה במינסק. ב-1796 הוא השתתף במסע המלחמה נגד השושלת הקג'ארית, ולקח חלק חשוב בכיבוש דרבנט. ב-1798 הוא הועלה לדרגת גנרל לייטננט.
בניגסן היה מהמתנגדים לרפורמות שניסה להוביל פאבל הראשון, קיסר רוסיה. הוא היה ממנהיגיה של חבורת קושרים מקרב הצבא שרצחו את הקיסר בחדר השינה שלו ב-11 במרץ 1801. לא ברור עם בניגסן לקח חלק ברצח בפועל או לא. הקיסר החדש, אלכסנדר הראשון, לא רק שלא העמיד לדין את הקושרים, אלא העלה את בניגסן לדרגת גנרל חיל הפרשים ומינה אותו למושל ליטא. ב-1805, במהלך מלחמת הקואליציה השלישית, הוא מונה למפקד ארמייה ונצטווה לסייע לאימפריה הרומית ה"קדושה" כנגד הגרנד ארמה של נפוליאון בונפרטה. בניגסן הגיע עד ברסלאו, אולם בטרם הספיק לקחת חלק בקרבות נחתם חוזה פרסבורג שסיים את המלחמה. ב-1806, במהלך מלחמת הקואליציה הרביעית, נצטווה בניגסן לנוע לגרמניה ולחבור אל הצבא הפרוסי. בטרם הספיק בניגסן להגיע, הובסו הפרוסים בקרב ינה-אאורשטדט באוקטובר. בניגסן מצדו נפגש בדצמבר בכוח צרפתי בפיקודו של ז'אן לאן. הצדדים לחמו בקרב פולטוסק, אשר הסתיים בניצחון טקטי רוסי. בניגסן הצליח לחבור אל כוח פרוסי בפיקודו של אנטון וילהלם פון ל'סטוק בפרוסיה המזרחית, ובפברואר 1807 הוא לחם בנפוליאון עצמו בקרב אילאו. הקרב, שהתחולל באמצע סופת שלגים, היה הראשון בו נפוליאון לא הכריע את האויב בצורה חד משמעית. למעשה, הצרפתים היו על סף הפסד לולא נסיגה מוקדמת של בניגסן.
נפוליאון הצליח לשחזר את הצלחותיו במהלך יוני, עת נפגש עם בניגסן בקרב פרידלנד. בקרב זה הוכיח נפוליאון שוב את גאונותו האסטרטגית, והנחיל לבניגסן תבוסה ניצחת. הרוסים איבדו בין 18 ל-20 אלף מלוחמיו, שהיוו כ-30 אחוזים מצבאו של בניגסן. בשל תוצאות הקרב, נחתם שלום טילזיט. בעקבות כך, בניגסן התפטר מהצבא ופרש לאחוזותיו. ב-1812 הוא חזר לצב לבקשתו האישית של פילדמרשל קוטוזוב, והשתתף בקרב בורודינו. חילוקי דעות עם קוטוזוב גרמו לו לצאת לחופשה של מספר חודשים, אולם בתחילת 1813 הוא שוכנע בידי הקיסר לפקד על כוחות המילואים שהוצבו בפולין, ועם כוח זה הוא כבש באותה שנה את דוכסות ורשה. בהמשך הוא פיקד על הכוח הרוסי שלחם בקרב לייפציג, ועל כך הוענק לו תואר רוזן מידי הקיסר. הוא השתתף גם במצור על המבורג אשר הוחזקה בידי המרשל דאבו. ב-1818 הוא פרש מהצבא, ועבר לגור באחזתו בבנטלין שבממלכת הנובר. הוא נפטר ב-3 בדצמבר 1826 בגיל 81.
קישורים חיצוניים
