לוי בן יפת הלוי
| לידה |
המאה ה-10 ירושלים |
|---|---|
| פטירה | המאה ה-11 |
| כינוי | אבו סעיד אלחסן |
| מקום פעילות | ירושלים - ארץ ישראל |
| השתייכות | קראים |
| רבותיו | יפת בן עלי הלוי, יוסף בן נוח |
| תלמידיו | ישועה בן יהודה |
| בני דורו | אבו אל-פרג' הארון, סעיד בן יפת, יוסף אלבציר |
לוי בן יפת הלוי (כונה אבו סעיד, ר' לוי הלוי המלמד, וכן מכונה בשמות נוספים[1][2]), היה חכם קראי, מדקדק עברי ופרשן מקרא. פעל בירושלים בסוף המאה העשירית ובמחצית הראשונה של המאה ה-11.
חייו
נולד בירושלים במחצית השנייה של המאה ה-10 לאביו יפת בן עלי הלוי, פרשן מקרא ומראשי הקראים בירושלים. למד אצל אביו וכן בישיבת בכתויה שייסד יוסף בן נוח בירושלים[3]. פעל בירושלים בתקופת עדת השושנים - אבלי ציון בשלהי המאה ה-10 ובמחצית הראשונה של המאה ה-11.
לפי מיכאל קורינאלדי נחשב יפת לאחד מגדולי החכמים הקראיים. וחיבורו ספר המצוות משמש כאחד החיבורים החשובים בהלכה הקראית[4] בפרט בדיני משפחה. לפי חגי בן-שמאי, ספר המצוות של לוי בן יפת: ”הוא מהחשובים בסוגת ספרי הפסק שנתחברו בירושלים במהלך "תור הזהב" הקראי בה.”[5]
בין תלמידיו נמנה ישועה בן יהודה לימים מחכמי ישיבת בכתויה בירושלים ומחכמי הקראים הבולטים בדורו.
בתקופתו חלו שינויים באופיים של עדת אבלי ציון אשר העבירו את תשומת הלב שלהם מהתמקדות רק בפרישות ואבלות לחיים פעלתניים. דבר זה בא לידי ביטוי בין היתר בהטפתו של לוי נגד צומות מרובים[6].
יצירתו הספרותית
כתב מספר חיבורים בערבית יהודית המפורסם שבהם הוא ספר המצוות. בכתביו מצויים פרושים רבים למקרא, ובחיבוריו ההלכתיים חלק לעיתים רבות על חכמים קראיים שהיו לפניו[7]. מכתביו נלמדות עדויות רבות על ארץ ישראל והעדה הקראית בה בתקופתו. כך גם לצורות לשוניות עבריות חדשות המופיעות בזמנו בכתב[8].
כמו כן חיבר ספר תאולוגי בשם "ספר החסד" הכתוב בשיטת הכלאם בסגנון המועתזילה, אסכולה תאולוגית רציונליסטית.
כתב קיצור לספר "האגרון"- לכסיקון תנ"כי של דוד בן אברהם אלפאסי הקראי, שהיה מחלוצי המילונאות העברית.
חיבר ספר על ההבדלים בן אסכולת אהרון בן אשר ואסכולת משה בן נפתלי באשר למסורת המקרא.
חיבר ספר על ההבדלים ההלכתיים בין החכמים הקראיים: סהל בן מצליח לבין יפת בן עלי הלוי.
ע"פ אבן אלהיתי, כתב חיבור פירוש קצר לנביאים ראשונים. וכן קיצור לפרשנותו של סהל בן מצליח למקרא. קטע מפירושו לספר יהושע נשתמר ומצוי במוזיאון הבריטי.
כתב מבוא לחומשי המקרא אשר אבד.
לדעת משה שטיינשניידר, פירוש קצר אלמוני לתהילים המצוי במוזיאון הבריטי נכתב על ידו.
בפירושו לספר דניאל נשתמרה עדות להתקוממות של כת הקרמטים בארץ ישראל בראשית המאה ה-11[9].
ספר המצוות
בדומה לאביו ר' יפת, גם לוי כתב ספר הלכתי בשם ספר המצוות[10]. הספר נכתב בערבית יהודית וכן תורגם לעברית ככל הנראה כבר המאה ה-11. בעברית נשתמר הספר כולו[11] אולם בערבית השתמר רק בחלקו[12]. בספרו הוא מפרט על ההבדלים בין הרבניים לקראים וכן על המחלוקות בין הקראים עצמם. בפרט הוא מזכיר את רב סעדיה גאון הרבני, אותו הוא מרבה לתקוף בבוטות רבה[13].
ע"פ צבי גרץ, הספר נכתב בשנת ד'תשס"ז (1007) והושלם על ידי סעיד בן יפת אחיו[14]. יורם ארדר ומאירה פוליאק בהתייחסותם לאופיים של ספרי המצוות השונים של הקראים מראשיתם ועד לזמנו של לוי בן יפת מציינים עליו: ”בכל סוגיה שמציג לוי לדיון, אין הוא נמנע מלהציג את חילוקי הדעות בעניין ההלכה. במקרים רבים הוא מזכיר את דעתו של ענן אך בלי לציין את שמו. לאחר עימות שהוא עורך בין הדעות השונות, הוא מציג את פתרונו שלו לסוגיה.”[12]
לפי נתן שור ”על אף תקנותיו המחמירות, היה אבו סעיד לוי מקובל מאוד על קראי ביזנטיון, ודעותיו צוטטו בהרחבה בספר ההלכה הגדול של אליהו בשייצי.”[9].
לפי מיכאל קורינאלדי, בספר זו מופיע המקור הקראי הראשון המציין אפשרויות לגירושין ע"פ דרישת האשה ואף ללא גט[4].
קישורים חיצוניים
- לוי בן יפת, ערכו בהאנציקלופדיה היהודית, 1906, מאת Kaufmann Kohler, Isaac Broydé.
- מונחים דקדוקיים בחיבורים קראיים ביזנטיים מהמאה האחת־עשרה, אמיר געש, באתר האקדמיה ללשון העברית, 2016.
הערות שוליים
- ^ יש שכינוהו בן סעיד על שם אביו יפת שכונה גם בשם סעיד, וכן כונה בשם אבו סעיד על שם בנו. בערבית כונה בשם חסן. מצוין שכינוהו בכינויי טעות שונים, ראו אברהם בר גוטלובר, בקורת לתולדות הקראים, עמודים 147-148.
- ^ שמחה פינסקר, לקוטי קדמוניות לקורות דת בני מקרא והליטעראטור שלהם, עמוד 169.
- ^ חגי בן שמאי, לדמותו של חכם קראי ירושלמי בן המאה הי"א, פעמים 32, תשמ"ז
- ^ 4.0 4.1 מיכאל קורינאלדי, המעמד האישי של הקראים, עמ' 66, הוצאת ראובן מס, ירושלים, 1984.
- ^ חגי בן-שמאי, עיר אחת מעין שתיים עמ' 435, ב-שלם:מחקרים בתולדות ארץ - ישראל ויישובה היהודי - ספר שמיני, הוצאת יד בן צבי, ירושלים תשס"ט-2008.
- ^ נתן שור, תולדות הקראים, עמ' 40, מוסד ביאליק, ירושלים, תשס"ג - 2003
- ^ הערך: קראים, יהודה דוד אייזנשטיין, עמ' 213, באנציקלופדיה אוצר ישראל. 1906.
- ^ לדוגמא, נמרוד שתיל, התפתחויות בלשון ימינו, עמ' 296, האקדמיה ללשון העברית, 2014.
- ^ 9.0 9.1 נתן שור, תולדות הקראים, עמ' 47, מוסד ביאליק, ירושלים, תשס"ג - 2003
- ^ ספר המצוות ללוי בן יפת, באתר הספרייה הלאומית.
- ^ יצא במהדורה חדשה בעברית על ידי יוסף אלגמיל אשדוד תשס"ב.
- ^ 12.0 12.1 יורם ארדר, מאירה פוליאק, הקנון הקראי במאות התשיעית על האחת עשרה לסה"נ, עמ' רז', תעודה, כג (תשס"ט).
- ^ לוי בן יפת, ערכו בהאנציקלופדיה היהודית, 1906, מאת Kaufmann Kohler, Isaac Broydé.
- ^ אברהם בר גוטלובר, בקורת לתולדות הקראים, עמ' 75.
