לוקהיד L-1011

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לוקהיד L-1011 טריסטאר
Lockheed L-1011 TriStar
המטוס בשירות חברת אול ניפון איירוויז
המטוס בשירות חברת אול ניפון איירוויז
המטוס בשירות חברת אול ניפון איירוויז
מאפיינים כלליים
סוג מטוס נוסעים רחב גוף
ארץ ייצור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
יצרן לוקהיד קורפוריישן
צוות 3
נוסעים 234/263
יחידות שיוצרו 250
ממדים 
אורך 50.04/54.15 מטר
גובה 16.87 מ'
מוטת כנפיים 47.35/50.09 מ'
משקל ריק 101,867 ק"ג
משקל המראה מרבי 231,332 ק"ג
ביצועים 
מהירות מרבית 970 קמ"ש
טווח טיסה מרבי 7700/9900 ק"מ
סייג רום 13.6 ק"מ
הנעה 
3 X מנוע RB.211-524 turbofan תוצרת רולס-רויס
תרשים
המטוס בשירות חברת דלתא בשנת 1994

לוקהיד L-1011 טריסטאראנגלית: Lockheed L-1011 TriStar) הוא מטוס נוסעים לטווח ארוך ובינוני מתוצרת תאגיד לוקהיד. המטוס היה "מטוס רחב הגוף" השלישי שנכנס לפעילות מסחרית, אחרי בואינג 747, ומקדונל דאגלס DC-10.

פיתוח

בשנת 1960 הזמינה אמריקן איירליינס מהחברות לוקהיד ודאגלס, מטוס קטן יותר מבואינג 747 אך שעדיין מסוגל לשאת מספר רב של נוסעים למרחקים גדולים. חברת לוקהיד שהייתה מעוניינת להיכנס מחדש לשוק האזרחי, הציעה את ה-"L-1011 TriStar" וחברת דאגלס הציעה את ה- "DC-10".

המטוס שהציעה לוקהיד, דומה בצורתו לבואינג 727, וצויד בשלושה מנועי RB211 תוצרת רולס-רויס.

באמריקן איירליינס בחרו בסופו של דבר ב-DC-10. המשך פיתוח המטוס נעשה בהתאם לדרישות של חברות התעופה TWA ו-Eastern Air Lines.

בפברואר 1971 נכנסה חברת רולס-רויס לכינוס נכסים, דבר שעיכב את אספקת המנועים למטוס. אב הטיפוס של המטוס טס בנובמבר 1970, ובאפריל 1972 נמסר המטוס הראשון לחברת Eastern Air Lines.

גרסאות

למטוס ארבע גרסאות עיקריות:

L-1011-1: גרסתו הראשונה של המטוס, טסה לראשונה בשנת 1972. גרסה זאת נרכשה על ידי חברות התעופה אייר קנדה, קת'אי פסיפיק, אול ניפון איירווייז, Eastern Air Lines, דלתא איירליינס, ו-TWA.

L-1011-100: דגם הייצור השני של L-1011, טס לראשונה בשנת 1975. בדגם זה שופרה קיבולת הדלק, והוגדל טווח הטיסה. גרסה זאת נרכשה על ידי החברות סעודי ערביין איירליינס, קת'אי פסיפיק, אייר קנדה, TWA ובריטיש אירופן איירוויז.

L-1011-200: טס לראשונה בשנת 1976 ותוכנן לביצועים טובים בתנאי חום. המטוס הראשון נמסר לחברת התעופה סעודי ערביין איירליינס. דגם זה נרכש גם על ידי חברת התעופה גאלף אייר.

L-1011-500: גרסתו האחרונה של המטוס, הותאמה לטיסות ארוכות טווח. המטוס הראשון מדגם זה טס לראשונה באוקטובר 1978, ונמסר לחברת בריטיש איירוויז באפריל 1979.

חיל האוויר המלכותי משתמש במספר מטוסי L-1011 כמטוסי תדלוק ומטען, על המטוס ניתן להתקין גם משגר לוויינים פגאסוס, משגר הלוויינים האווירי היחיד.

בסך הכול יוצרו כ-250 מטוסים.

תאונות ואירועים

ראו גם

מטוסי "שילוב זנב-מנוע" מתחרים של המטוס בתקופתו

קישורים חיצוניים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34453500לוקהיד L-1011