ויליאם תומסון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף לורד קלווין)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
ויליאם תומסון
William Thomson, 1st Baron Kelvin
William Thomson 1st Baron Kelvin.jpg
לידה 26 ביוני 1824
בלפסט, הממלכה המאוחדת
פטירה 17 בדצמבר 1907 (בגיל 83)
לארגס (אנ'), הממלכה המאוחדת
ענף מדעי פיזיקה, מתמטיקה
מקום מגורים הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנדהממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
הערות יחידת המידה של טמפרטורה, קלווין, נקראת על שמו.
תרומות עיקריות
תרם תרומה מדעית חשובה בתחומים הבאים: תרמודינמיקה, גיאופיזיקה, מוליכות חשמלית, מגנטיות, אלקטרומגנטיות, ניווט ומתמטיקה שימושית. הוא תרם גם לתחום הסטריאוכימיה בכך שהיה הראשון שהגדיר באופן מדויק את תכונת הכיראליות.

ויליאם תומסון או לורד קלוויןאנגלית: William Thomson‏; 26 ביוני 1824 - 17 בדצמבר 1907) היה פיזיקאי ומתמטיקאי יליד בלפסט, שבצפון אירלנד, למשפחה ממוצא אירי־סקוטי. תומסון הרים תרומה חשובה בתחומי המדע הבאים: תרמודינמיקה, גיאופיזיקה, מוליכות חשמלית, מגנטיות, אלקטרומגנטיות, ניווט ומתמטיקה שימושית. הוא תרם גם לתחום הסטריאוכימיה, מכיוון שהיה הראשון להגדיר באופן מדויק את תכונת הכיראליות. על שמו קרויה יחידת המידה לטמפרטורה קלווין.

הוא החל את לימודיו האקדמיים בגיל 10 באוניברסיטת גלאזגו שבסקוטלנד, בהשראת אביו ששימש כמרצה למתמטיקה. כבר בגיל 16 כתב את עבודתו המדעית הראשונה בנושא צורת כדור הארץ. בגיל 17 עבר לאוניברסיטת קיימברידג', שם עסק במדידת קבועי חום שיועדו לפיתוח מנוע הקיטור, ניסח מערכת אבסולוטית למדידת טמפרטורות והחל לנסח את חוקי התרמודינמיקה שלו. בגיל 22 חזר לתפקיד מרצה באוניברסיטת גלאזגו ועסק רבות במחקרים בתחום המגנטיות והמתמטיקה שימושית. מחקריו היוו השראה להיינריך רודולף הרץ בגילוי גלי רדיו. כמומחה בתחום מוליכות חשמלית תרם רבות לבניית קווי הטלגרף התת־ימיים הטרנס־אטלנטיים. עבודתו המשותפת עם ג'יימס ג'ול הביאה לגילוי אפקט ג'ול־תומסון, שאיפשר לקרר גזים לטמפרטורות נמוכות ואף לנזלם.

כהוקרה על עבודתו, ב־1892 קיבל תומסון תואר אצולה של לורד, ובחר לעצמו את השם הברון קלווין איש לַרגס (באנגלית: Baron Kelvin of Largs), על שם נהר קלווין שזרם ליד אוניברסיטת גלאזגו.[1] הוא כונה מאוחר יותר בקיצור "לורד קלווין". הוא פרש מן ההוראה ב־1899 אבל המשיך לחבר מאמרים מדעיים עד מותו.

בשנים 18901895 כיהן כנשיא החברה המלכותית ובשנים 1907-1905 כיהן כנשיא אגודת פאראדיי. הוא נקבר בכנסיית וסטמינסטר בלונדון עם שאר גדולי העם ומדענים מפורסמים אחרים של הממלכה המאוחדת.

יחידת המידה של טמפרטורה בתקן ה־SI, קלווין, נקראת על שמו. בשני מאמרים שפרסם, בשנים 1848 ו־1849 תיאר תומסון סולם למדידת טמפרטורה המבוססת על האפס המוחלט. מדענים בכל רחבי העולם אימצו את שיטת תומסון, ששוכללה במשך השנים, ועתה היא משמשת בתחומים רבים. בסולם זה, הטמפרטורה נמדדת ביחידות הקרויות קלווין, שגודלן שווה לזה של מעלות צלזיוס, אולם נקודת המוצא של קלווין - אפס קלווין, שווה ל־273.15- מעלות צלזיוס. טמפרטורה זו נקראת האפס המוחלט.

לורד קלווין טען:

"כאשר ניתן למדוד את הדבר שעליו מדובר ולהביע זאת במספרים, ניתן בהחלט לדעת על מה מדובר, אבל, כאשר לא ניתן למדוד את הדבר עליו מדובר ולא ניתן לבטא אותו במספרים, הידע הוא בלתי־מספק בעליל."

בשנת 1900 נתן לורד קלווין הרצאה מפורסמת בשם ”ענני המאה ה־19 מאפילים על התאוריה הדינמית של החום והאור”.[2] בהרצאה הזאת הוא טען שישנם שני עננים על השמים היפים של הפיזיקה של המאה ה־19: ניסוי מייקלסון־מורלי (והבעיות במדידת תכונותיו של האתר) והקושי להבין את תופעת קרינת גוף שחור.[3] מהענן הראשון שציין לורד קלווין נולדה תורת היחסות, ומהענן השני נולדה תורת הקוונטים. שתי תאוריות אלו שינו לחלוטין את הדרך שבה אנו מבינים את העולם. בנוסף לכך, גילוי האלקטרון, הרדיואקטיביות ומבנה האטום, תרמו לביסוסם של ענפים חדשים בפיזיקה: פיזיקה גרעינית ופיזיקה של חלקיקים אלמנטריים.

גיל כדור הארץ

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ויליאם תומסון בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Bruce J. Hunt, Pursuing Power and Light - Technology and Physics from James Watt to Albert Einstein, Baltimore: The Johns Hopkins University Press, 2010, עמ' 93
  2. ^ Nineteenth-Century Clouds over the Dynamical Theory of Heat and Light
  3. ^ Renato Álvarez-Nodarse, הענן השני של לורד קלווין, באתר המכון למתמטיקה באוניברסיטת סביליה, ‏6 בנובמבר 2018 (באנגלית)
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0