ניווט

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לוח של גאוגרפיה, הידרוגרפיה וניווט מאנציקלופדיה ב-1728

ניווט הוא הפעילות למציאת דרך בין נקודות שנבחרו, תוך שימוש בעזרים המשמשים לכך.

ניווט ללא עזרת מכשירים קשה במיוחד כאשר הוא נעשה בסביבה חד גונית, כגון ים, אזור שכוסה בשלג וחוליות, שבהם אין סימנים מיוחדים המאפשרים לנווט למצוא את דרכו. במשימות צבאיות נדרש לעיתים ניווט בחשיכה גמורה בסביבה עוינת, המציב גם הוא קשיים מיוחדים בפני הנווט.

ניווט גם מתייחס לתחום הנדסי המשתמש בחישה ואלגוריתמים לשיערוך מיקום ומצב זוויתי של אלמנט במרחב.[1] רכיב מרכזי בתחום זה הוא מערכת ניווט אינרציאלית.

בנוסף לניווט הפונקציונלי, מתקיים גם ניווט ספורטיבי.

בהשאלה משמש המושג ניווט לפעולות ועזרים המשמשים להתמצאות בסביבה מורכבת, כגון ניווט באתר אינטרנט.

עזרי ניווט

בעת העתיקה היו השמש והירח עזרי הניווט העיקריים. מטבע הדברים היו עזרי ניווט אלו בעלי דיוק מצומצם.

כוכב הצפון, הנראה בשמי חצי הכדור הצפוני, היה עד להמצאת המצפן נקודת עזר עיקרית להתמצאות בים בלילה. בעולם העתיק כל מי שהתעתד להיות ספן נזקק להכירו. גם בימינו נלמד הכוכב בשיעורי תורת הניווט הימי.

המצפן המגנטי הומצא לראשונה בסין בעת העתיקה, בסביבות שנת 206 לפנה"ס. אולם השימוש בו היה לצרכים מיסטיים, כמו ניבוי עתידות, ולא לצורכי ניווט אשר החל בסין רק במאה ה-11.

השימוש המערבי הראשון המתועד במצפן היה במערב אירופה ובפרס בתחילת המאה ה-13.

אצטרולב

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – אצטרולב

אַצְטְרוֹלָב הוא מכשיר מכני המשמש לקביעת זוויות גרמי השמים ביחס לאופק, והיה מכלי הניווט העיקריים עד למאה ה-18, בה נתפס מקומו על ידי הסקסטנט.

אצטרולב מורכב מלוח עגול, המכויל במעלות (בדומה למד זווית), ומזרוע מסתובבת המחוברת למרכזו. כאשר סימון ה-0° מיושר עם האופק, וכוכב כלשהו (או כל גוף שמימי אחר, שמיקומו ידוע) "נראה" בקצה הזרוע, נמדדת הזווית (במעלות) אל הכוכב (מכאן שם המכשיר: "אסטרו" – כוכב, "לב" – לקחת). על המעגל חרוטים קווי הקוארדינטות שמייצגים הטלה סטריאוגרפית של ספרת השמים, כפי שהם במקום ידוע כלשהו על פני כדור הארץ. מעל מערכת הגריד הזו מסתובבת ה"רטה", שהיא מסגרת עם סימונים שנקודותיה מסמלות כוכבי שבת. לאחר שהמכשיר מכויל לשעה הנוכחית, ניתן לקרוא את מיקום הכוכב מהגריד. ניתן לבצע גם את ההפך ולהתאים את האצטרולב למיקום הידוע, ולדעת, לפי החישוב, מה השעה.

עזרים נוספים

במחצית הראשונה של המאה השמונה עשרה הומצא הסקסטנט – מכשיר המאפשר לדעת את מיקום האוניה ביחס לכוכבים. במפות הופיעו קווי האורך וקווי הרוחב.

במחצית הראשונה של המאה ה-18 האנגלי ג'ון הריסון המציא כרונומטר מספיק מדויק, שאיפשר מדידה מדויקת של הזמן שאיפשרה ניווט מדויק יותר.

ניווט מונחה לוויינים מדויק ביותר הושג בשלהי המאה ה-20.

הכוונה על פי שעה

ציון שעות השעון יכול לשמש כאמצעי הכוונה. כיוון הפנים של האדם מכוון תמיד לשעה 12, והשעה 6 – לאחוריו. בציון השעה, מתכוונים לכיוון היחסי בין ה-12 של האדם אותו מכוונים, לשעה המכוונת. למשל, השעה 3 מכוונת לצד ימין ב-45 מעלות ביחס לפניו של האדם.

כיוונים

שושנת הרוחות הגדולה בעולם שורטטה במדבר ליד בסיס חיל האוויר אדוארדס בארצות הברית

מעגל האזימוטים

שושנת הרוחות שעל גבי המצפן שבו המעגל כולו מתחלק ל-360 מעלות (ניתן להשיג דיוק גדול יותר אם משתמשים בראדיאנים), שבו כל רבע קובע כיוון. צפון ב־0°, מזרח ב־90°, דרום ב־180° ומערב ב-270°־. בחלוקת משנה לשמיניות, כיוון צפון-מזרח יהיה 45°. ישנה חלוקת משנה נוספת של כיוונים לחלוקה של 1/16, ובה צפון-צפון-מזרח הוא הכיוון בין צפון לבין צפון-מזרח. באמצעות שושנת הרוחות ניתן לחשב את היחס בין שני עצמים יחסית לצפון.

  • אזימוט – כיוונו היחסי של עצם אחד מעצם שני, (במעלות או בראדיאניים). כדי לחשב אזימוט משתמשים בדרך כלל במצפן.
מצפן נוזלי שמשמש לניווטים לקביעת כיוון ולקביעת מיקום באמצעות הוצאת אזימוט לעצמים שידוע מיקומם במפה
  • אזימוט חוזר – כיוונה היחסי של נקודת הצפייה מהעצם הנצפה, (במעלות או בראדיאניים). לחישוב של אזימוט חוזר, עד 180° יש להוסיף 180°, ליותר מ־180° יש להפחית 180°.

התמצאות באמצעות גרמי שמים

אפשר גם להתמצא באמצעות הכוכבים: ביום ניווט בעזרת השמש, שמסלולה ידוע והוא ממזרח למערב, דרך הדרום או הצפון בהתאם למיקום בכדור הארץ. ישנה שיטה של שימוש בשעון מחוגים, כדי לדעת את הכיוון המדויק של הצפון, (שיטה זו למעשה הפוכה לשעון השמש שבו באמצעות מיקום השמש, מקבלים את השעה ביום). בלילה ניתן להשתמש במיקומם של מערכות כוכבים שונות, כמו כוכב הצפון וקבוצת הכוכבים הקרויה חץ הצפון.

דרך מעניינת נוספת אפשרית, ושימושית מאוד כשהשמים מעוננים, לבחון לאן פונים קולטני דודי השמש בסביבה עירונית, ובהנחה שמתקיניהם מן הסתם פעלו ביעילות. במדינות צפוניות כישראל הכיוון יהיה דרום.

נקודת ציון

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – נקודת ציון
סימון פנתרון (האות שין עם שתי הנקודות בתוכה) של פלס"ר 401 בנקודת ציון (נ.צ.) על גשר על נחל אלכסנדר. סימון זה והמספר שלידו מהווה הוכחה לכך שבמהלך ניווטים הגעת לנ.צ. הנכון בשטח.

נקודת ציון (נ.צ.) – נקודת ציון היא הנקודה במפה, שהקואורדינטות האופקי והאנכי חותכים אותה. בנקודת ציון נעשה שימוש על מנת להעביר מיקום של עצם או אדם לגורם אחר. במאה ה-21 מקובל לקבל נ.צ. בשטח באמצעות מערכת ניווט לווינית (לדוגמה GPS), המספקת מיקום מדויק באמצעות ביצוע חיתוך במדידת מרחק מארבעה לוויינים. בשיטות הישנות היה מקובל לבצע חיתוך בין שתי נקודות זיהוי בולטות בשטח כאשר מחשבים את האזימוטים אליהם באמצעות מצפן, בדיוק כמו חישוב של מיקומו של קודקוד משולש שאורך הבסיס וזוויות צלעותיו נתונות ולאחר מכן מציאת הנ.צ. במפה באמצעות ביצוע חיתוך במד קואורדינטות. מד קואורדינטות משמש גם למדידת מרחקים במפה. אפשרות נוספת לחשב נ.צ. כאשר אין אזימוטים, היא באמצעות מדידת מרחק משלוש נקודות זיהוי בולטות, וביצוע חיתוך במחוגה בין שלושת המעגלים.

חישוב מרחק על פי טריאנגולציה. בשרטוט, סירה יכולה לחשב את מרחקה מהחוף באמצעות מדידת זוויות לשני עצמים בולטים.

רשת טריאנגולציה

השטח למעשה עשוי מרשת של משולשים של נקודות טריאנגולציה. נקודות אלו נמדדו בקירוב של סנטימטר וסומנו בשטח באופן בולט, ובצורה עמידה שלא ניתנת להריסה אקראית. בארצות גדולות נהוג ליצור סרטים של משולשי טריאנגולציה, שמקיפים את השטח, ומאפשרים ליצור בתוכו נקודות טריאנגולציה משניות. בשטחה של ישראל מצויות מאות אלפי נקודות בקרה כאלה, כיום עוברים למדידה באמצעות תחנות GPS קרקעיות שיחליפו במדידה את הנקודות הללו.

נקודת טריאנגולציה (נקודת טריג) היא לרוב נקודת גובה שנמדדה וסומנה בשטח. העיקרון המנחה ביצירת נקודת טריג, הוא שמכל נקודת טריג אפשר לראות לפחות שתי נקודות טריג נוספות, כך שמודדים יכולים לקבל את מיקומם המדויק במדידת מרחקם לשלוש הנקודות.

במפה טופוגרפית נקודת טריאנגולציה מסומנת כמשולש שבתוכו נקודה, ולידו מספר ואות המציינים את מספרו הסידורי, ומספר המציין את הגובה המוחלט שלו. משמש למדידות וגם לאימות התמצאות בשטח בניווטים.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Rell Pros-Wellenhof, Bernhard (2007). Navigation: Principles of Positioning and Guidances. Springer. pp. 5–6. מסת"ב 978-3-211-00828-7.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0