לי שולמן
| |
| לידה |
שיקגו, אילינוי, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
30 בדצמבר 2024 סטנפורד, קליפורניה, ארצות הברית |
| מנחה לדוקטורט | ג'וזף שוואב, בנג'מין בלום |
| עיסוק | חוקר חינוך |
| פרסים והוקרה | פרס גרומאייר (2006) |
| תרומות עיקריות | |
| פיתוח מודל ידע התוכן הפדגוגי של המורים (PCK), זיהוי בסיס הידע של ההוראה והיגוי מושג "פדגוגיות החתימה" | |
לי ס' שולמן (באנגלית: Lee S. Shulman; 28 בספטמבר 1938 – 30 בדצמבר 2024) היה חוקר חינוך יהודי-אמריקאי שנחשב להוגה והחוקר החשוב ביותר בתחום של ידע מורים. כיהן כנשיא קרן קרנגי לקידום ההוראה וכפרופסור לחינוך באוניברסיטת סטנפורד. כמו כן, היה פרופסור לפסיכולוגיה חינוכית וחינוך רפואי באוניברסיטת המדינה של מישיגן, והיה המנהל-השותף המייסד של המכון לחקר ההוראה באוניברסיטה זו. מילא מגוון תפקידי ייעוץ וניהול במוסדות לקידום החינוך בישראל.
ביוגרפיה
לי שולמן נולד בשיקגו, בנם היחיד של הורים שהיו בעלים של מעדנייה.[1] בנערותו למד בישיבה תיכונית.
בשנים 1955–1959 למד לתואר ראשון בפסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטת שיקגו. לאחר מכן המשיך ללימודי תואר שני ושלישי בפסיכולוגיה חינוכית במוסד זה. עבודת הדוקטורט שלו, שהוגשה ב-1963 (ופורסמה רק מאוחר יותר), בוצעה בהנחיית ג'וזף שוואב ובנג'מין בלום[2] ונשאה את הכותרת "חיפוש סגנונות והבדלים אינדיבידואליים בתבניות חקר".[3]
עם השלמת הדוקטורט הצטרף שולמן כחבר סגל לאוניברסיטת מישיגן, שבה עסק בחקר חינוך רפואי וייסד את המכון לחקר ההוראה. המכון היה הראשון לחקור הוראה ומיומנויות הוראה מנקודת מבט קוגניטיבית, תוך התמקדות בדרך החשיבה של המורה, בתהליכי קבלת החלטות וביכולתו הלמידה של המורה. ב-1970 עשה שולמן שנת שבתון בישראל והתגורר בירושלים בסמיכות לסבו, הרב יעקב שולמן.[4]
ב-1982 עבר שולמן לבית הספר לחינוך של אוניברסיטת סטנפורד. במהלך שנותיו בסטנפורד הוא כיהן כנשיא האגודה האמריקאית לחקר החינוך (1985–1984) וכנשיא האקדמיה הלאומית האמריקאית לחינוך (1993–1989). ב-1996 מונה שולמן לנשיא קרן קרנגי להוראה מתקדמת, וב-1997 החל לכהן כנשיא בפועל של הקרן, ושימש בתפקידו זה עד 2008.[5] עם סיום תפקידו חזר לאוניברסיטת סטנפורד.
שולמן שימש עשרות שנים כיועץ קרוב של קרן מנדל-ישראל[6] וכיועץ לקרן יד הנדיב.[5] בנוסף, הוא עמד בראש הוועדה הבינלאומית המייעצת של קרן טראמפ בישראל, עמד בראש מיזם משותף של קרן ג'ים ג'וזף וקרן אבי חי, ובמהלך השנים הוא היה חבר בוועדות שונות של המועצה להשכלה גבוהה.[5] שולמן היה דוקטור לשם כבוד מכ-20 אוניברסיטאות בצפון אמריקה ובאירופה.
מחקר
תרומתו האקדמית העיקרית והחשובה של שולמן מתבטאת בניסוחי הגדרות בחקר החינוך ובהבניה של מושגים רבים שהבולט שבהם הוא "ידע תוכן פדגוגי" (Pedagogical Content Knowledge, בראשי תיבות PCK).[7] למושגים אלה תרומה משמעותית לשיח החינוכי, בעיקר בתחום הידע המובהק של מורים ובתחום הידע החיוני להוראה מקצועית. לאחר פרישתו מקרן קרנגי התמקד בעבודתו בפיתוח מחקר יישומי בתחום החינוך היהודי, תוך שיתוף פעולה עם אנשי חינוך ואקדמיה מארצות הברית ומישראל.
שולמן זיהה את בסיס הידע של ההוראה, הכולל ידע תוכן, ידע פדגוגי, ידע תוכניות לימודים, וידע על תלמידים, הקשרים ומטרות חינוכיות. מסגרת זו הדגישה את המורכבות של ההוראה ואת המומחיות המגוונת הנדרשת להוראה אפקטיבית. תרומה מרכזית נוספת שלו היא הגיית מושג "פדגוגיות החתימה" (Signature Pedagogies), שיטות הוראה ייחודיות המשמשות בחינוך מקצועי (למשל, סבבים קליניים ברפואה).[8] שולמן טען כי פדגוגיות אלו מעצבות את האופן שבו אנשי מקצוע חושבים ופועלים בתחומם. בנוסף, שולמן קרא להתייחס להוראה כפעילות אקדמית, הכוללת מחקר שיטתי ורפלקציה לשיפור הפרקטיקה.
עבודתו של שולמן השפיעה עמוקות על הכשרת מורים, תוך הדגשת הצורך לשלב בין תיאוריה לפרקטיקה, והיא ממשיכה לעצב את המחקר והמדיניות החינוכית ברחבי העולם.
פרסים והוקרה
- עמית האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה (1968)
- עמית מלגת גוגנהיים (1973–1974)
- פרס חבר סגל מצטיין, אוניברסיטת המדינה של מישיגן (1977)
- פרס הכתיבה המצטיינת, האגודה האמריקאית להכשרת מורים (1986)
- פרס המנהיגות, האגודה האמריקאית למורים מחנכים (1987)
- פרס אגודת המחקר האמריקאית לחינוך (1989)
- פרס תפוח הבדולח, מועצת קליפורניה להכשרת מורים (1994)
- פרס ת'ורנדייק על תרומות לפסיכולוגיה חינוכית (1995)
- הרצאת דיואי השנתית (1995)
- חבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים (2002)
- חבר האגודה האמריקאית לפיתוח המדע (2003)
- מדליית נשיא אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון (2004)
- פרס גרומאייר לחינוך, אוניברסיטת לואיוויל (2006)
- מדליית קולג' המורים, אוניברסיטת קולומביה (2007)
- פרס מפעל חיים, האגודה האמריקאית להכשרת מורים (2008)
חיים אישיים
מ-1960 עד לפטירתה ב-2021, שולמן היה נשוי לג'ודי (לבית הורוביץ), חוקרת חינוך שהייתה שותפתו במספר עבודות. נולדו להם שלושה ילדים.[4] התגורר בסטנפורד.
קישורים חיצוניים
- לי שולמן, באתר גוגל סקולר
לקריאה נוספת
- H. Prentice Baptiste and Mika C. Leck. Lee S. Shulman: An Icon of Teaching, in The Palgrave Handbook of Educational Thinkers. Springer Nature, 2024
הערות שוליים
- ↑ Lee Shulman, Just Like Pastrami, this I believe
- ↑ Lee Shulman, PaloAlto Online
- ↑ Lee S. Shulman, Seeking Styles and Individual Differences in Patterns of Inquiry, The School Review 73, 1965, עמ' 258–266
- ^ 4.0 4.1 Judy Shulman, MountainView Online
- ^ 5.0 5.1 5.2 פרופסור לי שולמן - תעודת דוקטור לשם כבוד, באתר אוניברסיטת חיפה, 5 ביוני 2018
- ↑ קרן מנדל-ישראל אבלה על מותו של פרופ' לי שולמן, באתר קרן מנדל-ישראל, 1 בינואר 2025
- ↑ Lee S. Shulman, Those Who Understand: Knowledge Growth in Teaching, Educational Researcher 15, 1986, עמ' 4-14
- ↑ Lee S. Shulman, Signature Pedagogies in the Professions, Daedalus 134, 2005, עמ' 52–59
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "לי שולמן".
לי שולמן41262743Q6515060