לשכת הכלים
לשכת הכלים הייתה לשכה בבית המקדש ונקראה כך משום שבה אחסנו את כלי השרת בעת שלא השתמשו בהם לעבודה במקדש. בנוסף, מי שנודב כלי לבית המקדש, זורקו בלשכה זו.
הכלים בלשכה
המשנה[1] מציינת שהיו בלשכה 93 כלים העשויים כסף וזהב.[2] בלשכה אוחסנו גם כלי הקודש[3] ששמשו תחליף למקרה שהכלי יטמא.[דרוש מקור] כאשר איש מישראל רצה לתרום כלי לבית המקדש הוא הביא את הכלי ללשכת הכלים ושם הוא אוחסן. אחת ל-30 יום הגיעו גזברים ללשכה ובדקו לאילו כלים נזקקים ולאילו לא. את הכלים שלא זקוקים להם היו מוכרים ומשתמשים בכסף לבדק הבית ולצורכי המקדש, והכלים הנזקקים היו נשארים בלשכה עד השימוש בהם[4].
מקום הלשכה
מקום הלשכה אינו מפורש במקורות ולא יודעים היכן היא הייתה. יש אומרים שהיא אחת מהלשכות בדרום העזרה, סמוך לבית אבטינס או שהיא הייתה באחד התאים שמסביב להיכל.[5] יש האומרים שהיו שתי לשכות הכלים- אחת בעזרה, בסמוך למקום בו השתמשו בכלים, והשנייה הייתה לשכה ניידת שנפתחה אחת לשלושים יום וממנה הוציאו כלים שנתרמו, והיא הייתה על הר הבית אך לא בבית המקדש.[דרוש מקור]
הערות שוליים
- ^ ”נכנסו ללשכת הכלים והוציאו משם תשעים ושלושה כלי כסף וכלי זהב” (משנה, מסכת תמיד, פרק ג', משנה ד')
- ^ ערוך השולחן העתיד הלכות תמידין ומוספין סימן קיב סעיף ד
- ^ כדוגמת מזבח הזהב או מנורת הזהב
- ^ ”...לשכת הכלים, כל מי שהוא מתנדב כלי, זורקו לתוכה. ואחת לשלשים יום, גזברין פותחין אותה. וכל כלי שמוצאין בו צרך לבדק הבית, מניחין אותו. והשאר נמכרין בדמיהן ונופלין ללשכת בדק הבית.” (משנה, מסכת שקלים, פרק ה', משנה ו')
- ^ כך הציע הרב אהרן הכהן, עבודת הקרבנות פיוטרקוב תרע"ב, סימן לח הערה א
