לשכת המחקר של משרד התעופה (גרמניה הנאצית)
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סוכנות ממשלתית ריקה. לשכת המחקר של משרד התעופה של הרייך (בגרמנית: RLM / Forschungsamt (FA)) היה גוף למודיעין אותות והסוכנות לקריפטואנליזה של המפלגה הנאצית הגרמנית בשנים 1933 עד 1945. לשכת המחקר, שנוהלה מאז הקמתה על ידי ראש הלופטוואפה, הרמן גרינג, הייתה מוסד של המפלגה הנאצית ולא סוכנות מודיעין וקריפטוגרפיה רשמית של הוורמאכט.[1]
תיאור
הסוכנות תוארה כאחת מ"סוכנויות הביון הקריפטואנליטיות העשירות ביותר, הסודיות, והמשפיעות ביותר" על כל סוכנויות הביון הקריפטואנליטיות הגרמניות,[2] קיומה היה ידוע היטב למודיעין הצרפתי (לגופים כמו Deuxième Bureau והלשכה המרכזית למודיעין ופעולה, Bureau Central de Renseignements et d'Action) באמצעות מאמציו של המרגל האנס-תילו שמידט[3] אך מעט היה ידוע אודותיה למדינות אחרות בבעלות הברית.
הארגון תואר על ידי ההיסטוריון, ד"ר וילהלם פ. פליק, קצין צופן גרמני ותיק, שהוזמן על ידי הגנרל אריך פלגיבל, לכתוב היסטוריה של קריפטוגרפיה וקריפטואנליזה גרמנית במהלך מלחמת העולם השנייה בספרו "סודות המלחמה באתר":
חישבה לתת לממשלה ולמפלגה הדומיננטית [הנאצית] תובנה כה מרחיקת לכת על מחשבותיו, רגשותיו ושאיפותיו של העם הגרמני כפי שהיה ידוע בכל ההיסטוריה. בהשוואה לתוכנית זו, שיטות המודיעים של מטרניך ושל שר המשטרה הצרפתי, פושה היו ניסויים חובבניים.[4]
הסוכנות נודעה בכינוי לשכת המחקר של הרמן גרינג ולשכת ההצפנה של הרמן גורינג. שמה הרשמי המלא בגרמנית היה Forschungsamt des Reichsluftfahrt Ministerium, שמשמעותו "משרד המחקר של משרד התעופה"[5] (לופטוואפה).
היסטוריה
הרמן גרינג היה חבר בכיר במפלגה הנאצית שהקים את לשכת המחקר שנוהלה על ידי המפלגה יחד עם גוטפריד שאפר באפריל 1933. שפר עבד במשרד הרייכסווהר בשנים 1927 עד 1933 ולא היה מרוצה הן מהיקף עבודות הניטור והן מחוסר יכולת השיטות הנהוגות שם. הוא יחד עם כמה עמיתים, בהם הנאצי, הנס שימפף, קודמו וחברו האישי של גרינג, התפטר בשנת 1933 והציע לגרינג ליצור משרד נפרד שיהיה נקי מקשרי מחלקה. שימפף ארגן בעבר תא לאומי-סוציאליסטי בתוך הרייכסווהר בלי ששום מילה זלגה על כך לאיש.[4] שפר ביקש, בשל היקף הפעילות המצומצם וגם מחוסר יכולת במשרד האותות של לשכת הרייכסווהר, שהסוכנות החדשה תהיה עצמאית מהמשרד הזה. גרינג הסכים ואחר כך הצהיר במהלך חקירות אצל האמריקאים שהוא רצה ארגון משלו שיוכל לטפל בכל שלבי הניטור תחת שליטה מרכזית אחת.[6]
גרינג הבטיח שהארגון יהיה מוסווה בשם Reichsluftrahrtministerium-Forschungsamt כדי לבלבל כל ידע על תפקידה בתוך ההיררכיה הנאצית, אם כי במציאות הגוף היה קשור למשרד התעופה. גרינג גם הבטיח עד שנת 1935 שהלשכה לא תהיה כפופה למשרד האווירייה של הרייך, על ידי ניהול משלה, במימון ישיר ממשרד האוצר עד שנת 1938, ולא נשא שום קשר לאגף המחקר של המשרד הטכני של לופטוואפה, או לגוף היירוט הצבאי או יחידה קריפטולוגית.[7] עד אז זה היה ידוע בתור "לשכת המחקר של הרמן גרינג".[8]
הלשכה הייתה ארגון אזרחי של המפלגה הנאצית, בניגוד לארגונים משלימים שהיו קיימים באותה תקופה, למשל OKW / Chi, שהיו צבאיים באופיים.[9] לצורכי ביטחון, מספר קטן של אנשים, שהיו אזרחים, נצטוו ללבוש מדי לופטוואפה גרמניים. זאת כדי להבטיח תקשורת פורייה בין גופי מודיעין אותות.
היחידה המקורית כללה שמונה גברים כשהוקמה ב-10 באפריל 1933. מאוחר יותר, עם התרחבות הסוכנות, 33 "קריפטוגרפים" נוספים, רובם בעלי נטייה נאצית, "יישלחו" מהפיקוד העליון של כוחות הצבא, לשכת הצופן OKW / Chi[10], בתקופה בה OKW / Chi עצמה עמדה בפני מחסור קשה באנשים. זה גרם לחיכוכים ניכרים בין שתי הסוכנויות. הלשכה ישבה בעליית גג בבניין משרד האוויר של גרינג ומאוחר יותר עברה לבניין ב-Behrendstrasse, ברלין. לאחר מכן הלשכה עברה שוב בסוף 1933 למלון אם קני בשרלוטנבורג.[11][12] ב-1934 וב-1935 היא תפסה מתחם דיור שהוסב למשרדים בשם קולונדות שילר ב-Schillerstrase 116-124. הלשכה נאלצה להתפנות מברלין בשל ההפצצות של בעלות הברית, עד ינואר 1945 אנשיה עברו לברסלאו וליובן (אתר של תחנת יירוט) וכללה מתקן ביוייטרבוג. עד סוף המלחמה הלשכה התכווצה ממצבת כוח אדם שעמדה על סביבות 2,000 אנשי מטה ל-450 עם 100 ברוזנהיים. בתום המלחמה, הלשכה פורקה וכל המסמכים נשרפו זמן קצר לפני הגעתו של הצבא האמריקני. קומץ מסמכים קטן שהתגלה לאחר חיפוש מקיף סיפק אישור לקיומה של הלשכה וסיפק מתווה בסיסי לארגון.[13]
בעוד שההיקף המבצעי של משרד החוץ והרייכסווהר אורגנו בפיקוח על תקשורת זרה, הלשכה תוכננה לפקח על תקשורת פנים, לאסוף את כל התקשורת ברחבי גרמניה ומגרמניה למדינות זרות. לרבות העיתונות, כל החומר המודפס, המעקב אחר מכתבים אישיים ויירוט השיחות.[4] תחנות יירוט פעלו בכל רחבי גרמניה, מחוזות דואר וצמתים בכבלים היו כולם תחת מעקב. כל המברקים שנשלחו על ידי מישהו הועתקו ונשלחו ללשכה.
חשיבות מיוחדת ליירוט שיחות טלפון של פקידי ממשל בכירים, אנשי המפלגה הנאצית ופקידים במדינה. בהדרגה נוצרה רשת ריגול עצומה שהשתרעה על פני כל גרמניה. שום קצין, פקיד, איש מפלגה ואף אדם בעל חשיבות לא יכול היה להתקשר בלי שהשיחה תהיה במעקב.[4] הלשכה הקדישה תשומת לב מיוחדת לאנשי הרייכסווהר ולמפקדי מחוזות צבאיים. הוקמה מערכת של סוכנים סמויים. בוצע מעקב אחר מכתבי מסירה כלליים והיוותה חלק משמעותי מהלשכה.
בראשית דרכה, הלשכה ניסתה לעבוד עם לשכת ההצפנה של הרייכסווהר ולשכה C של משרד החוץ, אך היחסים התדרדרו במהירות, בשל אופייה כלשכה שתמיד אגרה מידע ולעולם לא חלקה אותו. בסופו של דבר, שיתוף הפעולה נערך באופן רשמי בלבד, אך בפועל לא היה קיים.
אופי העבודה שביצעה הלשכה הביא בהכרח את ידיעת קיומה של הסוכנות להיינריך הימלר, שניסה מיוזמתו להשיג שליטה על הלשכה ופעילותה. זה הוביל ליריבות עזה בין גרינג להימלר. עם הזמן הימלר הצליח להשיג השפעה חזקה יותר עליה, כך שבהדרגה השליטה עליה עבר מגרינג להימלר.[4]
המבצע הגדול הראשון שלה הלשכה היה המעקב אחר ארנסט רהם. רהם היה מייסד שותף של Sturmabteilung, המיליציה של המפלגה הנאצית ומאוחר יותר היה מפקדה. רהם ושותפיו היו במעקב רציף מאז סוף 1933. הלשכה דיווחה על כל שיחת טלפון, מכתב שנכתב וכל שיחה שרהם העביר. על רבים ממקורביו של רהם הוצבו מיקרופונים במגורים הפרטיים שלהם. אלה הוסתרו בטלפונים, במנורות השולחן, בנברשות, בשעונים החשמליים ובמקומות אחרים. הראיות שנאספו טופלו על ידי מרכז ההערכה של לשכת המחקר. עדויות אלה הובילו ישירות לליל הסכינים הארוכות, שהתרחש בתאריכים 30 ביוני עד ל-2 ביולי 1934, במהלכו נרצחו 85–200 חברי האס אה ואחרים. במהלך פעולה זו הועלה שימפף לדרגת שר והבטיח לעצמו מעמד בעל כוח רב, כראש לשכת המחקר.[4]
מבצע משמעותי נוסף של הלשכה היה מבצע "טיהור" כביכול שביצעה בשנת 1938, כאשר מספר משמעותי של אנשי משרד המלחמה הוסרו בכוח מתפקידם. שתי דמויות מרכזיות היו ורנר פון בלומברג והאריסטוקרט הברון ורנר פון פריטש ומספר קצינים בכירים מאוד שנאלצו לעזוב את משרתם. פליק שקל את נקמתו של גרינג זו ואת נקמת הלשכה כתגובה למותו של האנס שימפף, שעמד קודם לכן בראש הלשכה.[4] במהלך תקופה זו, הלשכה האזינה גם לטלפונים של משרד החוץ, שנשלט על ידי יואכים פון ריבנטרופ, באמצעות מיקרופונים מבלי שאף גורם במשרד הבחין בכך.
הלשכה מילאה תפקיד חשוב מאוד ביירוט התקשורת של ממשלת המדינה הפדרלית של אוסטריה לפני האנשלוס במרץ 1938. הוקם אגף קטן מיוחד לכך שיירט את כל מערכת התקשורת באוסטריה. אנשיה נעזרו יותר ויותר במבצעם על ידי פקידים אוסטרים אוהדים. כל שיחות הטלפון שבוצעו במשרדי אוסטריה, תוכן כל המברקים שנשלחו לחו"ל ומסמכים חשובים רבים נשלחו ללשכה. הפקידים האוסטרים אף הרחיקו לכת כדי לספק את כל מערכות ההצפנה בהן השתמש משרד החוץ בווינה, על ידי כוחות הצבא האוסטרים ועל ידי המשטרה האוסטרית. כבל הטלפון והטלגרף המוביל דרך ברכטסגאדן רוצף במיקרופונים של לשכת המחקר.[4]
ברם עד 20 ביולי 1944, היינריך הימלר כבר השיג שליטה מוחלטת על לשכת המחקר.[4]
TICOM היה מבצע של ארצות הברית לתפוס נכסים צבאיים לאחר תום מלחמת העולם השנייה באירופה.[14] קיומה של לשכת המחקר של גרינג לא היה ידוע לאנשי TICOM בתחילת המלחמה, מה שהפתיע אותם במידה מסוימת כאשר התגלו עיתונים על ידי צוות TICOM 1 בבסיס האווירי קאופבורן המעידים כי מדובר במטה האחרון של לשכת המחקר לאחר שאנשיה נמלטו לשם מאזורי לחימה כבדים באזור הצפון.[15]
אנשי מפתח
הרמן גרינג היה האדם החשוב ביותר בלשכת המחקר. הוא היה פוליטיקאי גרמני, מנהיג צבאי וחבר מוביל במפלגה הנאצית (NSDAP).
האנס שימפף היה ראש הלשכה הראשון בין 10 באפריל 1933 ל-10 באפריל 1935. היה קפטן קורבטה לשעבר (Korvettenkapitän), הוא היה קצין קישור בין האבווהר למחלקת חיל הים, רייכסמארין, במשרד המלחמה.
כריסטוף פרינץ פון הסן היה קצין אס אס גרמני שניהל את הסוכנות בין 10 באפריל 1935 ל-12 באוקטובר 1943. הוא היה בנם של הנסיך פרידריך צ'ארלס מהסן והנסיכה מרגרט מפרוסיה, בן לאחת המשפחות הוותיקות[11] והיה בעל קשר ישיר למשפחת המלוכה הבריטית. הוא נהרג בתאונת מטוס באיטליה ב-7 באוקטובר 1943. חברותו של כריסטוף לאס אס ומינוי לאחר מכן ללשכת המחקר הצביעו על מערכת יחסים קרובה בין הלשכה לבין אס דה, שהיה סניף של האס אס ששימש כלב המודיעין וכלב השמירה האידאולוגית של המפלגה הנאצית.
גוטפריד שאפר, אנטישמי קיצוני, היה גם קצין אס אס גרמני שהחזיק בדרגת האופטשטורמפיהרר, וניהל את הסוכנות בין 12 באוקטובר 1943 לסוף המלחמה ב-8 במאי 1945. שפר היה חייל במלחמת העולם הראשונה ומשנת 1916 עד 1917 היה מנהל משרדי ההצפנה בפיקוד המרכזי של הצבא הגרמני. הוא עבד במשרד הרייכסווהר משנת 1927 והפך לכלי בהבאת השירותים המפוזרים במשרד תחת ארגון מרכזי, ובסופו של דבר הפך לראש משרד ההצפנה הצבאי בשנת 1933. לאחר שהכיר את גרינג ממלחמת העולם הראשונה, הוא פנה אליו יחד עם שימפף והסן כדי ליצור את הסוכנות החדשה. היה זה שאפר שהגה את שם הסוכנות. במאי 1945 הוא נעצר ליד רוזנהיים על ידי סוכני TICOM והועבר לחקירה בזלצבורג ואחר כך באאוגסבורג.
הערות שוליים
- ^ Alfred Kube, Pour le mérite und Hakenkreuz, S. 63. Munich: R. Oldenbourg Verlag, 1986. מסת"ב 3-486-53122-0
- ^ David Kahn, Hitler's Spies. Cambridge, MA: Da Capo Press, 1978 p. 180
- ^ Ernest R. May (28 ביולי 2015). Strange Victory: Hitler's Conquest of France. Farrar, Straus and Giroux. pp. 162–. ISBN 978-1-4668-9428-0.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 4.7 4.8 Wilhelm F. Flicke (1994). War Secrets in the Ether. Aegean Park Press. pp. 219–232. ISBN 978-0-89412-233-0.
- ^ "European axis signal intelligence in World War II as revealed by "TICOM" investigations and by other prisoner of war interrogations and captured material, principally German, Volume 7, Goering's "Research" Bureau" (PDF). NSA. נבדק ב-28 ביולי 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "European axis signal intelligence in World War II as revealed by "TICOM" investigations and by other prisoner of war interrogations and captured material, principally German, Volume 7, Goering's "Research" Bureau" (PDF). NSA. p. 7. נבדק ב-29 ביולי 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ David Kahn (5 בדצמבר 1996). "12". The Codebreakers: The Comprehensive History of Secret Communication from Ancient Times to the Internet. Simon and Schuster. ISBN 978-1-4391-0355-5.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "European axis signal intelligence in World War II as revealed by "TICOM" investigations and by other prisoner of war interrogations and captured material, principally German, Volume 7, Goering's "Research" Bureau" (PDF). NSA. p. 8. נבדק ב-29 ביולי 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "European axis signal intelligence in World War II as revealed by "TICOM" investigations and by other prisoner of war interrogations and captured material, principally German, Volume 7, Goering's "Research" Bureau" (PDF). NSA. p. 9. נבדק ב-6 באוגוסט 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "TICOM I-206 Extracts of Homework of Min. Rat. Wilhelm Fenner of OKW/Chi". Google drive. TICOM. 7 באוגוסט 1947. p. 14. נבדק ב-7 ביולי 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 11.0 11.1 David Kahn (5 בדצמבר 1996). "12". The Codebreakers: The Comprehensive History of Secret Communication from Ancient Times to the Internet. Simon and Schuster. ISBN 978-1-4391-0355-5.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Kahn, David (1980). Hitlers Spies, The extraordinary story of German military intelligence. Great Britain: Arrow Books Ltd. p. 170. ISBN 0099217201.
- ^ "European axis signal intelligence in World War II as revealed by "TICOM" investigations and by other prisoner of war interrogations and captured material, principally German, Volume 7, Goering's "Research" Bureau" (PDF). NSA. p. 9. נבדק ב-6 באוגוסט 2014.
{{cite web}}: (עזרה) "European axis signal intelligence in World War II as revealed by "TICOM" investigations and by other prisoner of war interrogations and captured material, principally German, Volume 7, Goering's "Research" Bureau" - ^ "OKW/Chi (High Command)". ticomarchive.com. Ticom Archive. נבדק ב-7 בינואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "European axis signal intelligence in World War II as revealed by "TICOM" investigations and by other prisoner of war interrogations and captured material, principally German, Volume 7, Goering's "Research" Bureau" (PDF). NSA. p. 9. נבדק ב-6 באוגוסט 2014.
{{cite web}}: (עזרה)
