מאידאן נזאלז'נוסטי
מאידאן נזאלז'נוסטי (באוקראינית: Майдан Незалежності - "כיכר העצמאות") היא הכיכר המרכזית בקייב בירת אוקראינה. בשל האירועים ההיסטוריים הרבים שהתרחשו בה, אשר עשו אותה למד הדופק החברתי והפוליטי במדינה, היא ידועה פעמים רבות בשם "מאידאן" (Майдан) בלבד, דהיינו, "הכיכר" (מפרסית דרך טורקית مَيْدَان[1]).
מבנה הכיכר
מאידאן נזאלז'נוסטי שוכנת על הגדה המערבית של נהר הדנייפר במרכזה של קייב, במרחק של כ-850 מטר מגדות הנהר. היא נחצית על ידי רחוב חרשצ'אטיק (Хрещатик), המבתר אותה לשני חלקים, האחד דרומית-מזרחית לו והאחר בצדו הצפון-מערבי. שני חלקי הכיכר שונים בגודלם ובצורתם.
החלק הדרומי מלבני, אורכו כ-140 מטר ורוחבו כ-210 מטר לכל היותר. בצדו הדרומי מרפסת גדולה הנושאת גינה ומגרש חנייה המשמש את מלון אוקראינה (Готель Україна), המבנה הגבוה בכיכר. ממערב לו שוכן בניין האקדמיה האוקראינית הלאומית למוזיקה, וממערב לו ארמון אוקטובר, המכונה "המרכז הבינלאומי לתרבות ולאמנות" (Міжнародний центр культури і мистецтв). במרכזו של חלק זה עמוד הניצב על מבנה בעל ארבעה פתחים.
החלק הצפוני של הכיכר צר יותר, ורוחבו מגיע ל-120 מטר, בעוד אורכו 210 מטר, והוא מסתיים בשורת של חמישה מבנים הערוכים בצורת קשת, וביניהם שישה רחובות המקרינים מהכיכר בצורת קרני שמש. ממזרח לו ניצב בית האיגוד המקצועי שעליו מגדל הנושא שעון, וממערב לו בניין הדואר המרכזי של אוקראינה. שני מבנים אלה נבנו לאחר מלחמת העולם השנייה בסגנון סטליניסטי. בכיכר עצמה, סמוך לבית הדואר, ניצב עמוד הנושא גלובוס כחול, וזה מסמן את נקודת האפס שממנה נמדדים כל המרחקים באוקראינה. עוד בחלק זה של הכיכר 6 מזרקות, שער קטן המכונה "השער הפולני" ועליו פסל.
היסטוריה
אזור הכיכר לא יושב ולא התפתח עד המאה ה-18 כאשר הוקמו בו חומות אבן. החומות שנודעו בשם שער פצ'רסקי (Печерські ворота - "פצ'רסקי וורוטה"), ניצבו על תילן עד שנת 1833, ועד תחילת המאה ה-19 נודע המקום בשם "ביצת העיזים" (Козине болото - "קוזינייה בולוטו"). בשנות השלושים של המאה ה-19 נבנו במקום בתי העץ הראשונים ואלה הוחלפו לאחר כעשרים שנה במבני אבן. במחצית השנייה של המאה ה-19, הואצו תהליכי הפיתוח של האזור והכיכר נודעה אותה עת בשם כיכר חראשצ'אטיק. המקום הפך לאחד ממרכזי המסחר של קייב, שהייתה בתורה לעיר השלישית בחשיבותה באימפריה הרוסית לאחר המהפכה התעשייתית שפקדה אותה אותה עת. ב-1876 נבנה בנין מועצת העיר בכיכר, ושמה הוחלף ל"כיכר הדומה" (Думської - "דומסקוי").
ב-1919, לאחר המהפכה הסובייטית, הוחלף שמה של הכיכר ל"הכיכר הסובייטית" (Pадянська - "רדיאנסקה"), ושוב ב-1935, עת נקראה "כיכר קלינין" (Калініна - "קלינינה"), על שמו של מיכאיל קלינין, יושב-ראש הסובייט העליון של ברית המועצות. במהלך מלחמת העולם השנייה חרבה הכיכר כמעט לחלוטין. הצבא האדום הנסוג הטמין חומר נפץ במבנים שסביבה, ולאחר כיבוש קייב בידי הוורמאכט, פוצצו אנשי הגה-אר-או את המבנים באמצעות תשדורת רדיו. האירוע חסר התקדים גרם לפאניקה ולנפגעים רבים הן בקרב הנאצים והן בקרב האוכלוסייה האזרחית בעיר.
במהלך השנים שלאחר המלחמה נבנו הכיכר ורחוב חראשצ'אטיק מחדש בסגנון סטליניסטי. מלון אוקראינה הוקם בשנת 1961 בצידה הדרום-מזרחי של הכיכר, ונשא את השם "מלון מוסקבה" עד שנת 2001. בשנים 1976–1977 זכתה הכיכר למתיחת פנים, בעקבות הקמת תחנת רכבת תחתית מתחתיה. שמה של הכיכר שונה ל"כיכר מהפכת אוקטובר" (Площа жовтневої революції - "פלושצ'ה ז'ובטנבוי רבולוציי") לרגל יובל השישים לאירוע, ובמרכזה הוקמה "אנדרטת מהפכת אוקטובר הסוציאלית הגדולה" (Монумент Великій Жовтневій соціалістичній революції - "מונומנט ווליקי ז'ובטנבי סוציאליסטיצ'ני רבוליוצי"). האנדרטה שעוצבה מגרניט התנשאה לגובה של 18.4 מטרים, ותיארה את ולדימיר איליץ' לנין, ולמרגלותיו ארבע דמויות עשויות ארד (מלח, חייל, חקלאי ופועל). האנדרטה הוסרה ממקומה ב-1992. ב-2 באוגוסט 1989 התמוטט הפורטיקו של מבנה הדואר המרכזי בכיכר, וגרם למותם של 11 עוברי אורח.
לאחר עצמאותה של אוקראינה בשנת 1991 זכתה הכיכר לשמה הנוכחי המנציח את האירוע, על אף שהועלתה הצעה להסב את שמה ל"כיכר החירות". בשנת 2001 הייתה הכיכר לאחד ממרכזי המחאה של תנועת "אוקראינה ללא קוצ'מה" (Україна без Кучми) אשר דרשה את התפטרותו של הנשיא ליאוניד קוצ'מה. ראש עיריית קייב אותה הכריז על תוכנית שיפוץ של הכיכר וגידר אותה, ורבים טוענים שהמטרה האמיתית של צעד זה הייתה להפריע להפגנות. בכל אופן, הכיכר אכן שופצה וקיבלה את מראה הנוכחי.
הכיכר כסמל
החל בסוף המאה ה-20 הפכה הכיכר למוקד למחאה פוליטית ולמד הדופק החברתי והפוליטי של אוקראינה. בשנת 1990 התחוללו בה הפגנות סטודנטים אשר הביאו להתפטרותו של ראש ממשלת אוקראינה ויטלי מסול. בשנת 2001 הייתה הכיכר כאמור לאחד ממוקדי תנועת אוקראינה ללא קוצ'מה, אך את שיא פרסומה השיגה בעת המהפכה הכתומה בסוף שנת 2004, עת מאות אלפי מפגינים התאספו בה וברחובות הסמוכים לה, ואף הקימו בה אוהלים למרות הקור העז. לאחר המהפכה שהביאה לבחירתו של ויקטור יושצ'נקו כנשיא המדינה, התכנסו תומכיו בכיכר, ויושצ'נקו נשבע בפניהם אמונים בטקס לא-רשמי. הכיכר הייתה מוקד הפגנות גם בעת המשבר הפוליטי אשר פקד את אוקראינה בחודשים אפריל ומאי 2007. בשנת 2009 נערכה בכיכר הפגנת ענק של תומכי מפלגת בטקיבשצ'ינה, שבמהלכה מונתה יוליה טימושנקו לראש המפלגה.
בסוף שנת 2013 שימשה הכיכר כמרכז להפגנות שנערכו נגד החלטת הממשלה שלא להיקשר בהסכם כלכלי עם האיחוד האירופי. גל ההפגנות זכה לשם "Євромайдан", דהיינו "כיכר האירו", על שמו של מאידאן נזאלז'נוסטי. ההפגנות המשיכו והתפתחו לגל מחאה רחב, אשר מרכזו המשיך והיה בכיכר[2], ואשר הובילו להחלפת השלטון במדינה ב-22 בפברואר 2014. לכיכר ולחלק מהמבנים שסביבה נגרמו נזקים כבדים במהלך האירועים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
בניין הדואר המרכזי
.jpg)
