מבצע גשר
מבצע גשר הוא שם קוד למבצע להעלאת יהודי ברית המועצות (ולאחר פירוקה הסופי ב-26 בדצמבר 1991, של רוסיה ושל המדינות שנוצרו עם פירוקה) דרך נמל התעופה ורשה שופן בפולין, בסיוע שירותי הביון הישראליים והפולניים ובמעורבותה של סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית.
המטוס הראשון המריא מוורשה לתל אביב ב-14 ביוני 1990. המבצע הסתיים בשנת 1992 ובמהלכו הגיעו לארץ 40,000 עולים.[1]
הרקע למבצע
בשנת 1985 עלה לשלטון בברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב. החל משנת 1987, במטרה להציל את כלכלת ברית המועצות ואת ברית המועצות עצמה מקריסה, הנהיג גורבצ'וב רפורמות כלכליות ומדיניות במסגרתן נפתחו במעט שערי העלייה שהיו סגורים עד אז.[2]
בשנת 1989, הצהיר מיכאיל גורבצ'וב על נכונותו לאפשר ל-25,000 יהודים לצאת את ברית המועצות בכל שנה. מאחר שהיחסים בין ברית המועצות לבין ישראל לא חודשו לאחר ניתוקם בעקבות מלחמת ששת הימים (יחודשו רק בשנת 1991), ומחשש לתגובה עוינת מצד מדינות ערב, לא הסכימה ברית המועצות לקיום טיסות ישירות בין מוסקבה לתל אביב.[3]
המעוניינים לעלות לארץ יכלו לקבל דרכון המאפשר יציאה לאחת הארצות השכנות בלבד. כתנאי לקבלת הדרכון היה על העוזבים להעביר את כל רכושם לצמיתות לידי הממשלה הרוסית ולהוכיח את זכאותם לקבלת אזרחות ישראלית.
בשל סירובה של ברית המועצות לקיים טיסות ישירות לתל אביב מתחומה, נדרשה הסוכנות היהודית להקים תחנות מעבר בארצות השכנות, בהן ירוכזו העולים שיגיעו ברכבות או באוטובוסים ומהן יוטסו לישראל. תחנות אלה הוקמו בבודפשט, בוורשה ובבוקרשט. בשנת 1989, החלה חברת התעופה ההונגרית "מאלב" בהטסת העולים לישראל, אבל הטיסות הופסקו לאחר זמן קצר בגלל איומי הטרור הערבי.[4]. לנוכח זרם העולים ההולך וגובר, היה הכרח בהקמת תחנת מעבר גדולה יותר בה אפשר יהיה להבטיח קצב טיסות סדיר ולקיים את כל מערך האבטחה הנדרש.
תכנון, הכנות וביצוע המבצע
באוגוסט 1989 מונה טדיאוש מזובייצקי לראש ממשלת פולין. בביקורו בארצות הברית במרץ 1990 הוא נפגש עם הנשיא ג'ורג' בוש, עם בכירי הממשל ועם נציגי הקונגרס היהודי האמריקני. בפגישות אלה הוא הציג את החזון שלו לגבי היחסים בין פולין לישראל והביע את נכונותו לסייע להעברת עולים מברית המועצות לישראל.[5]
ב-27 בפברואר 1990, חתמו בוורשה שר החוץ בממשלת פולין קריסטף סקובישבסקי (אנ') ושר החוץ בממשלת ישראל משה ארנס, על פרוטוקול לחידוש היחסים הדיפלומטיים בדרג של שגרירות. כך נפתחה מחדש שגרירות ישראל בוורשה, שהייתה סגורה מאז יוני 1967.
ב-22 ביולי 1990 נפתח בוורשה משרדה של הסוכנות היהודית, במטרה לרכז את כל הפעילות הקשורה בהעלאת יהודי ברית המועצות לישראל.[4]
מדינות ערב התנגדו באופן תקיף להחלטת ברית המועצות לאפשר הגירה לישראל, בטענה שהגירה זאת תחזק את כוחה של ישראל ותביא להפרת הסטטוס קוו במזרח התיכון. נכונותה של פולין לסייע בהעלאת יהודי ברית המועצות חשפה אותה לפעילות עוינת מצד קבוצות קיצוניות אנטי-ישראליות ויצרה מתיחות בקשריה המדיניים והכלכליים עם מדינות ערב, קשרים שטיפחה במשך שנים רבות.
מכיוון שכך דרשה פולין שהמבצע יתקיים בחשאיות מוחלטת ותחת אבטחה כבדה.[6]
בפגישה שהתקיימה ב-29 במרץ 1990 בין נציגי המשרדים הפולניים הנוגעים בדבר, נציגי חברת התעופה הפולנית לוט והנציגים הישראלים הוסכם כי כל עלויות המבצע יכוסו על ידי ישראל.
לנוכח האיומים שהושמעו תדירות על ידי ארגוני טרור ערביים, הוחלט ב-10 באפריל 1990 להקים יחידה ללוחמה בטרור שתפקידה להבטיח את ביטחונם של האזרחים, המתקנים והמטוסים בשדה התעופה ובאופן כללי למנוע ולסכל כל פעילות חבלנית עוינת. היחידה הורכבה מצוות פולני, צוות ישראלי ומומחי אבטחה מארצות הברית, רוסיה, אוסטריה וגרמניה.
בראש הצוות הפולני, שכלל נציגי מודיעין ומודיעין נגדי, מיליציה וכוחות סיור של משטרת הגבולות, עמד ראש שירות המודיעין והריגול הנגדי, הגנרל זביגנייב סרביץ' (Zbigniew Sarewicz). בצוות הישראלי השתתפו נציגי ארגון נתי"ב, קציני המוסד, שירות הביטחון הכללי וסיירת מטכ"ל. חלק מאנשי הביטחון הפולנים עברו הכשרה בישראל.[2]
לבקשתה של ממשלת פולין, חברת Art-B, חברה פולנית פרטים בעלת רשת של 600 חברות בת ב-50 מדינות בעולם, סייעה בהיבטים הפיננסיים של העלאת 150,000 העולים הראשונים.[7]
המבקשים לעלות לישראל הגיעו בכוחות עצמם לוורשה שם התאכסנו במתקני מועדון הכדורגל הפולני לגיה ורשה ברובע במוב, שנשכרו לצורך כך על ידי שגרירות ישראל. במועדון התבצעו הבדיקות האחרונות לפני העלייה למטוס ומשם הוסעו הטסים לשדה התעופה באוטובוסים לא מסומנים. הם עלו ישירות למטוס שחנה במקום מבודד וסביבו התקיימה שמירה קפדנית של אנשי ביטחון ישראלים ופולנים.
בחודש יולי 1990 יצאו משדה התעופה שופן שבוורשה 1,500 עולים בשבוע בעשר טיסות. בהמשך חברת התעופה הפולנית לוט, שהייתה שותפה למבצע, נדרשה להוסיף טיסות מעבר לשלוש הטיסות השבועיות המתוכננות. בסופו של דבר חברת לוט הפסיקה את השתתפותה בשל חוסר היכולת לספק את המטוסים הדרושים ובשל סירובם של חלק מאנשי צוותה לטוס לישראל.[2]
חברת אל על נשארה אחראית בלעדית על התובלה האווירית. נתוני הסוכנות היהודית מצביעים על כך שבשנת 1990 הוטסו לישראל 18,000 עולים ובהמשך הוטסו כל חודש בין חמשת אלפים לשבעת אלפים עולים. המספר המשוער של העולים שהגיעו לישראל בדרך זאת בין השנים 1990 - 1992 הוא 40,000.[5]
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ Conference – Operation “BRIDGE”, Helping Hand Coalition, 2015-06-18 (באנגלית אמריקאית)
- ^ 2.0 2.1 2.2 גדעון קוץ, פרטים חסויים שופכים אור על המלחמה החשאית שנוהלה כדי לעלות את יהודי בריה"מ, באתר מעריב אונליין, 4 במרץ 2015
- ↑ אריאל בולשטיין, כשישראל ופולין התאחדו: הסיפור מאחורי אחד המבצעים המורכבים מאז קום המדינה, באתר ישראל היום, 12 באוקטובר 2025
- ^ 4.0 4.1 תופעה: יהודי ברית המועצות יוצאים בעצמם לתחנות המעבר - מעריב 4 ספטמבר 1990 - הספרייה הלאומית של ישראל │ עיתונים, באתר www.nli.org.il
- ^ 5.0 5.1 The bridge between Poland and Israel, Polish History, 2025-06-16 (באנגלית אמריקאית)
- ↑ Tomasz Piotr Kozłowski, Anti-terrorist cooperation as part of Poland’s geopolitical shift. “Operation Bridge” and the rise of a strategic partnership with the United States, Security and Defence Quarterly 47, 2024-05-09, עמ' 38–52 doi: 10.35467/sdq/186332
- ↑ andre, Art-B. Made in Poland (4/6), Andrzej Gasiorowski, 2019-01-06 (באנגלית אמריקאית)
מבצע גשר42038278Q11798548