מיכאיל גורבצ'וב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מיכאיל גורבצ'וב
Михаил Сергеевич Горбачёв
RIAN archive 850809 General Secretary of the CPSU CC M. Gorbachev (crop).jpg
לידה 2 במרץ 1931 (גיל: 91)
ברית המועצות (1923-1955)ברית המועצות (1923-1955) פריבולנויה (אנ'), ברית המועצות
מפלגה

איחוד הסוציאל-דמוקרטים (1996 - )

המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות (1955–1991)
שליט ברית המועצות ה־8
11 במרץ 198525 בדצמבר 1991
(6 שנים ו־41 שבועות)
גורבצ'וב בביקור בכותל המערבי בירושלים, 16 ביוני 1992
גורבצ'וב ב-2013

מיכאיל סרגייביץ' גּוּרְבָּצ'וֹברוסית: Михаил Сергеевич Горбачёв ‏- IPA: להאזנה (מידעעזרה), נולד ב־2 במרץ 1931) הוא מדינאי סובייטי; מנהיגה האחרון של ברית המועצות. גורבצ'וב הנהיג רפורמות פוליטיות וכלכליות במטרה להפריח את יחסי החוץ ואת מצב הכלכלה הדועך. גורבצ'וב כיהן בשלטון כאשר התפרקה ברית המועצות, התפתחות שגרמה לסיום המלחמה הקרה בשנת 1991. במהלך תקופת שלטונו פעל ללא הצלחה למנוע את ההתפרקות דרך רפורמות שהובילו לליברליזציה. בשנת 1990 זכה גורבצ'וב בפרס נובל לשלום.

כאשר התמנה גורבצ'וב למנהיג ברית המועצות ב-1985, מטרתו הייתה להוציא את המדינה מהמשבר הכלכלי והמדיני בו הייתה נתונה אך עדיין לשמר את אופייה הסוציאליסטי. גורבצ'וב קידם רפורמות בברית המועצות שחולקו בין ליברליזציה פוליטית: גלאסנוסט וליברליזציה כלכלית: פרסטרויקה. בהתחשב בצורך בהלוואות עבור הרפורמות הכלכליות ובעובדה שהכלכלה הרוסית נגררה אחרי ארצות הברית במרוץ החימוש הגרעיני, גורבצ'וב קידם הסדר ביחסי ארצות הברית–ברית המועצות. גורבצ'וב נפגש מספר פעמים עם הנשיאים האמריקאים רונלד רייגן וג'ורג' הרברט ווקר בוש עבור הסדר היחסים וסיום מרוץ החימוש הגרעיני. בהמשך, הוציא גורבצ'וב את כוחות הצבא האדום מהמלחמה באפגניסטן ובאופן הדרגתי גם מארצות הגוש המזרחי.

סיום יד הברזל הסובייטית על מזרח אירופה הוביל לדמוקרטיזציה של ארצות החסות הסובייטיות לשעבר. בשנת 1989 הרפורמות הפוליטיות שקידם גורבצ'וב הובילו לבחירות נשיאותיות עבור משרת נשיא ברית המועצות. גורבצ'וב פעל לפייס בין הרפורמיסטים והראקציונרים ולא הצליח למנוע את התחזקותן של תנועות לאומיות בדלניות שקראו לסיום ברית המועצות. גורבצ'וב היה נתון למעצר בית במהלך הפוטש הכושל של אוגוסט ב-1991 שאורגן בידי ראקציונרים לשימור ברית המועצות אך בסופו של דבר זירז את קריסתה. בסופו של הפוטש, נשיא רוסיה הסובייטית, בוריס ילצין, חתם עם מקביליו באוקראינה הסובייטית ובלארוס הסובייטית על פירוקן של ארצות אלו מברית המועצות. כמו כן, גורבצ'וב איבד את רוב סמכותו שהועברה לילצין במהלך הפוטש.

גורבצ'וב נותר מעורב בהמשך בפוליטיקה של הפדרציה הרוסית החדשה לפני שיצא לגמלאות.

ביוגרפיה

גורבצ'וב נולד בכפר פריבולנויה במחוז סטברופול למשפחה פעילה מאוד במפלגה הקומוניסטית. בנעוריו עבד כעוזר לנהג קומביין בקולחוז המקומי ובשנת 1948 קיבל עיטור הדגל האדום של העמל בזכות קציר גדול במיוחד. ב-1950 התחיל ללמוד משפטים באוניברסיטת מוסקבה. תוך כדי לימודיו הצטרף למפלגה הקומוניסטית. בתום לימודיו התמנה למזכיר ראשון של הקומסומול (ארגון הנוער הקומוניסטי) במחוז סטברופול (19551958) ובשנים 19701978 כיהן כמזכיר ראשון של המפלגה הקומוניסטית שם. במהלך כהונתו זו קשר קשרים אישיים עם יורי אנדרופוב, ראש הק.ג.ב..

ב-1978 קיבל גורבצ'וב את תפקיד האחראי על ענייני החקלאות בוועד המרכזי של המפלגה במוסקבה. ב־1980 התמנה לחבר מלא בוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית ובפוליטביורו. ב־11 במרץ 1985, לאחר מותו של המזכ"ל צ'רניינקו, התמנה גורבצ'וב למזכ"ל המפלגה הקומוניסטית - ובכך לשליטה בפועל של ברית המועצות.[1]

בוועידה ה-27 של המפלגה הקומוניסטית, בפברואר 1986, הכריז על דרך חדשה לברית המועצות שהתבססה על שני מושגים חדשים: הגלאסנוסט ("פתיחות") והפרסטרויקה בענייני הכלכלה ("בנייה מחדש"). ב-1988 הכריז על ביטול דוקטרינת ברז'נייב שקבעה כי ברית המועצות לא תיתן למדינות מזרח אירופה לסטות מדרך הקומוניזם, והכריז במקומה על מה שכונה בבדיחות "דוקטרינת סינטרה" (על שם שירו של פרנק סינטרה "My Way"). דבר זה הוביל לגל של שחרור ודמוקרטיזציה במדינות מזרח אירופה. למעט ברומניה, עברו מהפכים אלה כמעט ללא שפיכות דמים. ב-7 בדצמבר 1988 נשא גורבצ'וב נאום בעצרת האומות המאוחדות והכריז למעשה על סיום המלחמה הקרה.[2]

במרץ 1990 נבחר גורבצ'וב לנשיא ברית המועצות. על רקע משבר כלכלי קשה ומאבקים סביב הרפורמות הכלכליות הדרושות, בדצמבר 1990 פיטר גורבצ'וב את ראש הממשלה ניקולאי ריז'קוב. למרות השינויים הכלכלה המשיכה להדרדר, ורפורמות שהחלו לא הצליחו להציל את המצב.

גורבצ'וב ניסה להגיע לברית פדרלית חדשה, בה המדינות יהיו עצמאיות, אבל לברית יישארו נשיא, צבא משותף ומדיניות חוץ משותפת. ההסכם אמור היה להיחתם ב-20 באוגוסט 1991, אולם ב-19 באוגוסט התחולל ניסיון הפיכה של שמרנים בהנהגת סגן הנשיא גנאדי ינאייב, ראש הקג"ב ולדימיר קריוצ'קוב, שר ההגנה דמיטרי יאזוב, וראש הממשלה ולנטין פבלוב, שניסו בכך למנוע את הצעד לו התנגדו. הם החזיקו את גורבצ'וב במעצר בית בבית הקיץ שלו בחצי האי קרים, והודיעו לציבור שבשל בעיות בריאות הוא נאלץ לפרוש. הציבור פתח בהפגנות נגד הקושרים במוסקבה ובלנינגרד. הקושרים שלחו את כוחות הביטחון לדכא את המחאה, אך חלק מאנשיהם סירבו להשתתף בדיכוי המרד. במהלך אחת ההפגנות צולם בוריס ילצין, נשיא הפדרציה הרוסית, כשהוא מטפס על אחד מהטנקים שנשלחו לדכא את המרד, אך עברו לצד המפגינים. ב-21 באוגוסט התמוטטה ההפיכה, וגורבצ'וב חזר למוסקבה. מעמדו לא שב למה שהיה. הוא ניסה להנהיג את המשך השינויים, וב-24 באוגוסט התפטר מתפקידו כמזכיר המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. עם תום ההפיכה החלו הרפובליקות השונות להכריז על עצמאות מלאה. במקביל התחזק מעמדו של נשיא רוסיה, בוריס ילצין.

למרות ניסיונותיו של גורבצ'וב לשמור על איזושהי ברית קונפדרטיבית, הרפובליקות העצמאיות החליטו ליצור ברית רופפת ולא מחייבת - "חבר המדינות". ב-25 בדצמבר 1991 התפטר גורבצ'וב מתפקידו כנשיא ברית המועצות שחדלה להתקיים באופן רשמי ביום שלמחרת כשהסובייט העליון פירק את עצמו.[3]

בשנת 1996 גורבצ'וב היה מועמד לנשיאות הפדרציה הרוסית וזכה לחצי אחוז מקולות המצביעים.

בשנת 2000 חזר לזירה הפוליטית, לאחר שהתמנה לראש איחוד מפלגת הסוציאל-דמוקרטים הרוסית. בנובמבר 2001 התאחדה המפלגה עם מפלגות סוציאל-דמוקרטיות נוספות וגורבצ'וב היה ליושב ראש המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של רוסיה. ב-2007 בית המשפט העליון של רוסיה החליט על פירוק המפלגה בשל חוסר עמידתה בתנאי הרישום שהציב שירות הרישום הפדרלי של משרד המשפטים הרוסי. גורבצ'וב סירב להיכנע למגבלות הבירוקרטיות ובאוקטובר 2007 הקים את איחוד הסוציאל-דמוקרטים, תנועה פוליטית שהוא עדיין עומד בראשה.

בראיונות חוזרים ונשנים, גורבצ'וב נוהג להדגיש הלוך ושוב כי לדעתו ברית המועצות לא הייתה צריכה להתפרק וכי הוא מצר על כך שלא נקט באמצעים חריפים יותר למען שימורה. הוא הביע את מורת רוחו מכך שהשלטונות הרוסיים אינם מתירים לו לנהל חיים פוליטיים תקינים ולנהל את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית שלו.

ב-2 במרץ 2011, לכבוד יום הולדתו ה-80, צו נשיאותי של דמיטרי מדבדב העניק לו את עיטור אנדריי ה"קדוש", שהוא מן העיטורים הממלכתיים הגבוהים ביותר בפדרציה הרוסית.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ גורבאצ'ב עם היבחרו: נוסיף לדבוק בדטנט, הארץ, 12 במרץ 1985
  2. ^ רוזלינד הורטון וסלי סימונס, (עורך המהדורה העברית: אורן נהרי), נאומים ששינו את העולם: הנאומים, הסיפורים והאנשים מאחורי הרגעים שעשו היסטוריה, מיכאיל גורבצ'וב: "חופש בחירה הוא עיקרון אוניברסלי ומן הראוי שלא יהיו לו יוצאים מן הכלל", נאום לפני האומות המאוחדות, ניו יורק, 7 בדצמבר 1988, הוצאת מטר, 2008, עמ' 215- 218
  3. ^ שלום למהפכן, חדשות, 26 בדצמבר 1991

שליטי רוסיה

נסיכי קייב | נסיכי ולדימיר | נסיכי מוסקבה | צארים של רוסיה | קיסרי רוסיה | שליטי ברית המועצות | נשיאי הפדרציה הרוסית

ולדימיר לנין | יוסיף סטלין | גאורגי מלנקוב | ניקיטה חרושצ'וב | ליאוניד ברז'נייב | יורי אנדרופוב | קונסטנטין צ'רניינקו | מיכאיל גורבצ'וב


Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0