מבצע יונו
 | ||||||||||||||||||
| הנס לודי מצילה ניצולים מאוניית תובלת הכוחות אורמה | ||||||||||||||||||
| מערכה: המערכה בנורווגיה | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| תאריך הסכסוך | 8 ביוני 1940 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | הים הנורווגי | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון גרמני | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
מבצע יונו היה גיחה גרמנית לים הצפוני במהלך המערכה בנורווגיה. הפעילות הבולטת ביותר במבצע הייתה של אוניות המערכה הגרמניות שרנהורסט וגנייזנאו שהטביעו את נושאת המטוסים הבריטית אה"מ גלוריוס ושתי המשחתות המלוות שלה. כמה כלי שיט של בעלות הברית הוטבעו בקרבות אחרים.
המבצע
האוניות הגרמניות שהיו מעורבות היו אוניות המערכה שרנהורסט וגנייזנאו, הסיירת הכבדה אדמירל היפר והמשחתות Z20 קרל גאלסטר, Z10 הנס לודי, Z15 אריך שטיינברינק ו- Z7 הרמן שיימן. המבצע החל ב-8 ביוני 1940, כהתקפה על הרסטד כדי להקל על הלחץ על חיל המצב הגרמני בנרוויק. לאחר תדלוק באי יאן מאיין המבצע הפך למיותר כאשר בעלות הברית התפנו מנורווגיה. המפקד הגרמני, אדמירל וילהלם מרשל, לקח את היוזמה לחפש ולהשמיד את אוניות התובלה של בעלות הברית. אוניית תובלת הכוחות אורמה, המכלית פיוניר וספינת המכמורת HMT ג'וניפר הוטבעו. מרשל הורה לאדמירל היפר ולמשחתות להגיע לטרונדהיים, לשם הגיעו בבוקר 9 ביוני. למחרת, אדמירל היפר ניסתה לעזוב את טרונדהיים אך נמנעה בשל תצפית של צוללת בריטית.
הטבעת אה"מ גלוריוס
בליל 7/8 ביוני, נושאת המטוסים אה"מ גלוריוס (קפטן גאי ד'אולי-יוז, לקחה על סיפונה עשרה מטוסי גלוסטר גלדיאטור של טייסת 263 ושמונה מטוסי הוריקן הוקר מחיל האוויר המלכותי של טייסת 46 (RAF), שערכו את הנחיתה הראשונה של מטוסים מודרניים ללא ווי עצירה על נושאת מטוסים. מטוסים אלו טסו מבסיסים יבשתיים כדי למנוע את השמדתם בפינוי. גלוריוס הייתה חלק משיירת כוחות לכיוון סקפה פלו, שכללה גם את נושאת המטוסים ארק רויאל. בשעות המוקדמות של 8 ביוני ביקשה גלוריוס רשות להמשיך באופן עצמאי עם המשחתות המלווה אותה אקסטה וארדנט, במהירות גבוהה יותר. לדברי אלן ביית', זה היה בגלל שד'אולי-יוז היה חסר סבלנות לקיים משפט צבאי של קומנדר ג'יי. בי הית' ולוטננט קומנדר אוולין סלסור. הית' סירב לפקודה לתקוף מטרות חוף מסוימות בטענה שמטוסיו אינם מתאימים למשימה ונשאר מאחור בסקפה פלו כדי להמתין למשפט. [1] ביית' ציין שגלוריוס הייתה במצב מוכנות נמוך. עמדת התצפית של קן העורב לא הייתה מאוישת, מה שהותיר את משימת התצפית למשחתות עם זוויות תצפית נמוכות בהרבה. רק 12 מתוך 18 דוודים היו בשימוש, כך שהיא לא יכלה לפתח מהירות מלאה [17 קשרים במקום 30 קשרים (56 קמ"ש במקום 56 קמ"ש)] מהר ככל שנדרש.
ד'אולי-יוז לא הצליח לשגר מטוסים לסיור אוויר קרבי סביב קבוצת נושאת המטוסים, על פי הדיווחים כדי לתת לצוותי האוויר מנוחה. למפקד הקודם תמיד היה איזה מטוס באוויר. אילו היה עושה זאת, ייתכן שגלוריוס הייתה מסוגלת לזהות את הסכנה מוקדם יותר והייתה מסוגלת להסתובב ולברוח או להילחם. אף מטוס לא היה אפילו על הסיפון לשיגור מהיר. בהאנגרים שלה היו עשרה מטוסי הוריקן ועשרה מטוסי גלדיאטור של ה-RAF, תשעת מטוסי גלדיאטור ימיים שלה וחמישה מטוסי סורדפיש.
בזמן הפלגה דרך הים הנורווגי ב-8 ביוני, גלוריוס, אקסטה וארדנט יורטו על ידי אוניות המערכה הגרמניות שרנהורסט וגנייזנאו ב-69° צפון 00° מזרח לערך, מול נורווגיה. נושאת המטוסים והמלוות שלה הוטבעו תוך שעתיים, בערך 170 מיילים ימיים (310 ק"מ) ממערב להארסטד, עם אובדן של 1,519 אנשי צוות; היו רק 45 ניצולים. הניצול מאקסטה חולץ על ידי אוניית הסוחר הקיטור הנורווגית Borgund אשר גם הצילה 38 אנשי צוות מאחת מסירות ההצלה של גלוריוס. כל 39 האנשים שניצלו על ידי בורגונד הועלו לחוף בטורסהאבן באיי פארו ב-14 ביוני. המטחים של שרנהורסט פגעו בגלוריוס בשעה 16:32, לפני שניתן היה לשגר את מפציצי הטורפדו של האחרונה. המטח השני של שרנהורסט, בשעה 16:38, פגע בגלוריוס בטווח הקיצוני של 26,300 יארד (24,000 מטר), אחת הפגיעה בטווח הארוך ביותר שתועדו. מטח מגנייזנאו פגע לאחר מכן בגשר. המשחתות החלו להטיל עשן כדי להגן על גלוריוס ועל עצמם. ארדנט ואקסטה עשו ניסיונות מתמשכים לשגר טורפדו לעבר האוניות הגרמניות. בסביבות השעה 17:39, שרנהורסט נפגעה מאחת מארבעה טורפדות ששיגרה אקסטה. 50 מלחים נהרגו, ו-2,500 טונות של מים חדרו אליה והצריח האחורי שלה הוצא מכלל פעולה.
ארדנט הוטבעה בסביבות השעה 17:20 לאחר שערכה שבע התקפות עם טורפדות. מיקום הטביעה המשוער בהתבסס על שידור אחרון מגלוריוס הוא 69°0′ צפון 04°0′ מזרח. מרשל, על סיפון גנייזנאו, הורה לשרנהורסט להפסיק לבזבז תחמושת על גלוריוס. גנייזנאו הייתה קרובה יותר לגלוריוס ב-4,374 יארד (4,000 מטר) מאשר שרנהורסט.
לאחר מכן
שרנהורסט וגנייזנאו פנו לטרונדהיים לצורך תיקונים. בשל מיקומם החשוף, הם לא עצרו כדי לחלץ ניצולים מאף אחת מהאוניות. ב-13 ביוני תקפו 15 מפציצי פליט אייר ארם בלקברן סקואה מארק רויאל את שרנהורסט בנמל. פצצה אחת פגעה בה בתמורה לאובדן שמונה מטוסים. מטוסי הסקואה הוצאו מפעילות קרבית ב-1941 והוצאו משירות ב-1945. [2] כתוצאה מהקרב, נהרגו 1,519 אנשי צוות על סיפון גלוריוס, אקסטה וארדנט, מעבר לכל האסונות הגדולים האחרים של הצי הבריטי במלחמה, יחד עם שלוש ספינות המלחמה, אבדו שתי טייסות קרב של RAF. [3] הנזק מהתקפות הטורפדו אילץ את שרנהורסט לחזור לטרונדהיים לצורך תיקוני חירום, והיא הגיעה לקיל ב-23 ביוני כדי להיכנס למבדוק יבש. היא נשארה שם בתיקון במשך רוב שאר 1940. למרות שאובדן גלוריוס היה אבדה גדולה, נסיגת שתי ספינות המלחמה הגרמניות החזקות הללו אפשרה לשיירות הנותרות של בעלות הברית להגיע לבריטניה עם איום מופחת מאוד.
הערות שוליים
- ^ "The Loss of HMS Glorious", An Analysis of the Action (אורכב 22.05.2001 בארכיון Wayback Machine), Vernon W. Howland Captain, RCN (Retd.)
- ^ Dell, John. "Skuas Over Norway." (אורכב 12.05.2009 בארכיון Wayback Machine) Dinger's Aviation Pages. Retrieved: 5 May 2009.
- ^ "HMS Glorious: History of a Controversy". History Today.
